מ"ג בראשית לד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית לד · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ־לִ֥י אֶת־הַֽנַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אַסְגּוֹ עֲלַי לַחְדָּא מוּהְרִין וּמַתְּנָן וְאֶתֵּין כְּמָא דְּתֵימְרוּן לִי וְהַבוּ לִי יָת עוּלֵימְתָא לְאִתּוּ׃
ירושלמי (יונתן):
אַסְגוּ עָלַי לַחֲדָא מוֹהֲרָא וּמַתְּנָא וְאִיתֵּין הֵיכְמָא דְתֵימְרוּן לִי וִיהָבוּ לִי יַת רִיבָא לְאִנְתּוּ:
ירושלמי (קטעים):
פּוֹרַן כְּתוּבָּתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהר" - כתובה (ב"ר)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהר" - פראנון מתן פרא פרנון והם כתובה ונכסי מלוג בלשון ירושלמי כלומר שיתן לה הוא משלו נכסים שיהיו שלה כנכסי בית אביה ויהיו אצלו כנכסי מלוג וטעם הפיוס הזה כדי שיתנו אותה לו לאשה ברצון כי הנערה לא היתה מתרצה אליו וצועקת ובוכה תמיד וזה טעם וידבר על לב הנערה ולכך אמר קח לי את הילדה הזאת לאשה שכבר היא בביתו ובידו ולא יירא מאחיה כי הוא נשיא הארץ ואיך יגזלוה ממנו להוציאה מביתו והחשק הגדול לשכם כי היתה הנערה יפת תאר מאד אבל לא סיפר הכתוב ביפיה כאשר עשה בשרה וברבקה וברחל כי לא ירצה להזכיר יפיה בהיותו אליה למכשול עון ובשבח הצדיקות דבר הכתוב ולא בזו וכן לא הזכיר מה נעשה בה אחרי כן ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות כי היתה טמאה בעיניהם כדכתיב

"אשר טמא את דינה אחותם" - ורבותינו נחלקו בה (ב"ר פ יא) והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען והוא כמו שאמרנו כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ וקבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי ויתכן כי העלה שמעון עצמותיה בחמלו עליה או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל השבטים כמו שהזכירו רבותינו (ב"ר ק יא)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא - יב) "ויאמר שכם". עתה דבר שכם מענין החתון הזה הפרטי, שע"ז היה צריך להשיב חמה על הנבלה אשר עשה שהתעולל בה על כרחה, עז"א "אמצא חן בעיניכם", למחול את עוני, "ואשר תאמרו אלי" לשלם בושת ופגם אתן, ועל העתיד "הרבו עלי מאד מהר ומתן", שהוא נדן ומתנות בעבור הנשואין "ואתנה" בעבור שתתנו אותה לי לאשה: