מ"ג בראשית כט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כט · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר לְהוֹן הַשְׁלָם לֵיהּ וַאֲמַרוּ שְׁלָם וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּיהּ אָתְיָא עִם עָנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לְהוֹם הַשְׁלַם לֵיהּ וַאֲמָרוּ שְׁלָם וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּיהּ אַתְיָא עִם עָנָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באה עם הצאן" - הטעם באל"ף ותרגומו אתיא ורחל באה הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת הראשון לשון עושה והשני לשון עשתה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה רחל בתו באה — מלרע, שהוא תאר השם, כמו פועֵל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו)" הידעתם את לבן." האיש יודע לכל, או מרוב עשרו או שלותו או מרוב עניו או בשהוא איש ריב ומדון, לכן כשאמרו ידענו, שאל "השלום לו", ר"ל אם יודעים אותו מזה הצד ששלום לו בגופו ובממונו ועם כל אדם, והשיבו כי "שלום", והראיה "שרחל בתו באה עם הצאן לבדה," ואינה יראה מן הרועים כבנות יתרו:  

<< · מ"ג בראשית · כט · ו · >>