"והיה הטוב ההוא וגו'" - מה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה והניחוהו מלחלוק אמרו מי שיבנה בהמ"ק בחלקו הוא יטלנו ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופטים א)
[כח] היה דושנה של יריחו וכו'. ומה שהניחו דושנה של יריחו ליתן אותה למי שיש בית המקדש בחלקו, כדי שלא יערער ויאמר מקום בית המקדש היה טוב יותר, ולכך הניחו את המקום שהיה יותר דשן ליתן לו. ואם תאמר, מה הטובה הגדולה הזאת, שהיא חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. אין זה קושיא, כי אחר שהיה לו המקום שהוא תמורת המקום הנכבד, יורה חשיבות המקום על מעלת העומד בו, כי המקום מורה על מעלת העומד בו. לכך קראו רז"ל המעלה בשם 'מקום', באמרם (כתובות דף קג:) 'ממלא מקום אבותיו', שתראה כי המקום מורה על מעלת הדבר. וכאשר נתנו לנחלתו המקום שהוא תמורת המקום המקדש, מורה על מעלתו של היושב בו. ומפני שהמקום יורה על מעלת העומד בו, ימשך אחר זה כמה מעלות וכמה ברכות, לפי מקום מעלתו וחשיבותו:
ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים עד ויהי העם כמתאוננים ראוי לבאר כאן היתר הספק הי"ד שהוא עצום מאד. ואומר שפרש"י ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים מהלך שלשת ימים הלכו ביום א' שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד. וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם חניה. וכן כתב בסדר עקב בפסוק ועשית לך ארון עץ שלא היה אותו ארון הוא הארון שעשה בצלאל אלא ארון אחר שעשה משה להכניס בו הלוחות בעוד לא עשה ארון בצלאל ושאחרי כן הושמו שברי הלוחות באותו ארון של משה והוא היה היוצא למלחמה. וכן כתב הרד"ק בספר שמואל. והרב רבי משה בר נחמן כתב בפירוש הפסוק ההוא שלפי הפשט לא נעשה במדבר כי אם ארון אחד ובו היו מונחות לוחות ושברי לוחות ושדברי רש"י הם דברי הגדת ודעת יחיד כמו שנראה מדבריו שמה. ואני בפירושי לספר שמואל פרשה שלישית ביארתו בשלמות הדרוש הזה לפי שראיתי בו חלוף גדול לגאוני עולם. ומפני ששרשו והתחלתו הוא בזה המקום והפסוקים האלה ראיתי לכתוב כאן מה שכתבתי שמה. והוא שיסוד המחלוקת הזה הלא הוא במסכת שקלים (דף ט') אמרו שם תניא רבי יהודה בר רבי אלעאי אומר שני ארונות היו עם ישראל במדבר אחד שהיה ספר תורה נתון בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות מונחים בתוכו אותו שהיה ספר תורה נתון בתוכו היה באהל מועד שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה וזה שהיו בו שברי לוחות היה יוצא ונכנס עמהם. ורבנן אמרין ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. וקרא מסייע ליה לרבנן. וקרא מסייע ליה לרבי יהודה ב"ר אלעאי. קרא מסייע ליה לרבנן אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה דחמו מה דלא חמו מימיהון. וקרא מסייע ליה לרבי יהודה ברבי אלעאי ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים. וקרא מסייע ליה לרבי יהודה ב"ר אלעאי. הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות והלא בציון היה עומד. אלא מאי עבדי ליה רבנן שהיה בקרוי שעדין לא נבנה בית הבחירה ע"כ. וכן אמרו במשנת המשכן שהיו שני ארונות ושהיה באחד מהם הלוחות האחרונות וזה היה תמיד בתוך המחנה שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה ואחר שהיו בו שברי לוחות והיה יוצא ובא לפניהם למלחמה שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה אבל אותו ארון שהיו בו לוחות אחרונות יצא למלחמה בימי עלי ונשבה. הנה א"כ סברו במשנה ההיא כרבי יהודה בר רבי אלעאי אם לא שהוסיפו בדבריו שהארון שיצא בימי עלי ונשבה היו בו לוחות אחרונות ועם זה לא יקשה מה שאמרו הפלשתים אוי נא לנו מי יצילנו דחמו מה דלא חמו מימיהון כי זה הארון לא יצא פעם אחרת במלחמה. ועל זה הדעת נטה רש"י כמו שזכרתי. אמנם בבבא בתרא פ"ק חלקי רבי יהודה ורבי מאיר בגודל הארון וכמותו ואיך היה מונח ס"ת בו. ושניהם קיימו וקבלו שלוחות ושברי לוחות מונחות בארון אחד. והוא המוכיח שהיה דעתם כדעת רבנן שלא היו בישראל אלא ארון אחד והוא דעת הרמב"ן כמו שזכרתי. אבל לא השיב הרב למקראות שזכרו חכמינו ז"ל שיסייעו לר' יהודה ברבי אלעאי ולא העיר גם כן בספקות אחרות אפשר שיטעון רבי יהודה לסיוע דעתו מכח הפסוקים להשיב עליהם. וכן עשו שאר המפרשים המחזיקים באלה הדעות שלא שערו בספיקות הכת המנגדת ונסתפקו בביאור דעותיהם בלבד. ולכן ראיתי אני להעיר דעתי בדרוש הזה ולהעיר על הבטולים המתחייבים ודעת המנגד ואחר זה אשיב אל הספקות שאפשר לטעון כנגדי. ואומר שדעת רבנן הוא הנכון והישר בעיני שלא היה ביניהם במדבר אלא ארון אחד ובו היו לוחות ושברי לוחות והארון הזה היה תמיד יושב והולך בקרב המחנה ולא יצא למלחמה כי אם פעם אחת בימי עלי ונשבה וצדקו דברי רבנן ודברי רבי יהודה ודברי רבי מאיר בבבא בתרא ודברי הרמב"ן שמסכים עמהם. והנה נטיתי מדרך רבי יהודה ב"ר אלעאי ומפירוש רש"י שנמשך אחריו מפני שש טענות. שהם ספקות עצומים נגדם. הא' שלא מצינו במעשה המשכן זכרון אלא מארון אחד לא שנים אם במצוות השם למשה שאמר ועשו ארון עצי שטים ואם בצווי משה אל בצלאל שנאמר את הארון ואת בדיו ואם במעשה שאמר ויעש בצלאל את הארון ואם בהקמת המשכן והכלים שאמר ויבא את הארון ואת המשכן וכל זה ממה שיורה שהיה ארון אחד לא שנים. הב' ממה שזכר בסדר במדבר סיני שהיו הכהנים מכינים כלי המקדש כדי לשאת אותם בני קהת במסעיהם ושם נאמר והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות ולא נזכר בפרשה ארון אחר ואם היו שם שני ארונות איך לא נזכרו תוך כל כלי הבית וכמו שכתב הרמב"ן אנא יעמוד הארון כל ימי המדבר כי בקדש הקדשים לא היה כי אם ארון אחד. ואם היו שם שני ארונות איך לא נזכרו תוך כל כלי הבית. והג' במה שאמר כאן בפרשה הזאת וארון ברית ה' נוסע לפניהם ואם היו שם ב' ארונות איך לא פירש הכתוב איזה ארון היה הנוסע לפניהם. וכן מאמר משה ללוים (דברים ל"א ך"ו) לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' ואם היו להם שני ארונות היה לו לפרש באיזה מהם ישימו את ספר התורה כי הלוים שני ארונות ישאו לא ארון אחד בלבד ואין לומר שלא נקרא ארון ברית ה' אלא אותו שהיו בו הלוחות השלמות כי גם כן האחר לדעתם נקרא כן כמו שאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם שהוא לדעתם הארון שהיו בו שברי הלוחות. והד' במה שצוה יהושע את העם על ענין הארון (יהושע ג' ג') בעברם הירדן בראותכם את ארון ברית ה' אלהיכם ואת הכהנים הלוים נושאים אותו ואתם תסעו ממקומכם והלכתם אחריו אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה אל תקרבו אליו למען תדעו את הדרך אשר תלכו בה כי לא הלכתם בדרך מתמול שלשום וגומר התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות. ואם היו ביניהם שני ארונות ואחד מהם הולך לפניהם תמיד למה נצטרך יהושע לצוות שילכו אחריו ושיהיו רחוקים ממנו במדה אם היו מלומדים בכך בכל מסעיהם והנה אמר כי לא עברתם בדרך כתמול שלשום כאלו אמר לא נהגו בדרך ללכת הארון לפניהם וכבר הרגיש רש"י בדבר הזה וכתב בפירושו לספר יהושע בזה הלשון נשתנה מסע זה מכל המסעות שכל זמן שהיה משה קיים היה נוסע עמוד הענן תחלה ומראה להם את הדרך והארון נוסע אחרי שני הדגלים ועכשיו שלא היה להם עמוד הענן היה נוסע הארון תחלה על כן זה סותר למה שכתב כאן בפירוש התורה שארון ברית ה' נוסע לפניהם תמיד ומקדים דרך שלשת ימים לתקן להם חניה. ואין לומר שכאן בפירש התורה דבר הרב מהארון שהיו בו שברי הלוחות ובספר יהושע דבר מהארון שהיו בו הלוחות השלמות לפי שיתחייב שעברו בירדן לפניהם שני ארונות וזה לא נזכר בכתוב גם לא היה ראוי שיתן הרב בו הסבה להעדר עמוד הענן כי עם היות שנעלה הענן היה נשאר להם הארון ההולך לפניהם תמיד לתור להם מנוחה והוא יורה להם את הדרך ילכו בה למען יצטרכו אל ארון שני מאותה סבה. אבל הענין מבואר מעצמו שרש"י כאן בפירש התורה נמשך לדעת רבי יהודה בן אלעאי. ובפירושו לספר יהושע יען לחצתו הקושיא כאן נטה לדעת רבנן. והה' אם היו בישראל שני ארונות ואחד מהם היה יוצא ובא תמיד לפניהם במלחמות איך א"כ כאשר נגפו לפני פלשתי' אמרו נקחה לנו משילה את ארון ה' ויהיה בקרבנו ויושיענו מכף אויבינו כי זה מורה שלא היה בפניהם במלחמה ארון כלל ואין לומר שרצו ג"כ להביא הארון השני להיות שניהם בתוכם ליתרון קדושה כי הנה לא נזכר זה בכתוב ולא לקחו פלשתים כי אם ארון אחד ולא השיבו כי אם אחד. וגם אין לומר ששלחו בעד הארון שהיו בו לוחות שלמות והשיבו למשכן את הארון שיצא עמהם משברי הלוחות כי לא נזכר בכתוב דבר מזה ולא היתה קדושה באחד מהם על האחר ולמה יבקשו הבלתי נהוג ויעזבו הנהוג בהיות שניהם שוים בקדושה. והו' כי הנה בבנין הבית שעשה שלמה לא נזכר שהביאו לקדש הקדשים אלא ארון אחד והוא אשר נשבה בשדה פלשתים ואשר שלחו בעגלה חדשה ואשר בא אל קרית יערים והביאו דוד המלך אל ציון והוא אשר הביא שלמה אל קדש הקדשים ובגניזה גם כן לא זכרו רז"ל שנגנז כי אם ארון אחד וכל זה ממה שיורה שדעת רבנן בזה הוא הדעת האמתי והברור:
וכדי שלא ישאר ספק בדבר הזה אזכור פה הטענות שתוכל לעשות הכת המנגדת ואשיבה עליהם. הא' היא מה שהעיר רש"י בפסוק ועשית לך ארון עץ בסדר עקב (דברים י"א) שהוא היה הארון שעשה משה קודם שנעשה ארונו של בצלאל לפי שלא היה לו מקום לשום בו הלוחות ושלכן לא נזכר שם דבר אחר ממלאכת המשכן כי אם זה שהיה יתר על מה שנזכר במקומו. וכבר השיב על זה הרמב"ן שמה שברדת משה מן ההר הניח הלוחות באהל מועד עד שעשה בצלאל את הארון כי אלו לא שבר הלוחות הראשונות אין ספק שבאהל מועד היו מונחות עד עשיית הארון וכן שברי הלוחות על כרחינו שם היו כי לא החזירם עמו מרע"ה להר. ומה שאמר (שם) ועשית לך ארון עץ אינו נאמר אלא על הארון שעשה בצלאל ולא זכר שם במשנה תורה דבר אחד ממלאכת המשכן לפי שהוא היה העקר ואחריו היו נמשכים שאר הדברים כלם. וגם שנודה שהיה ארון אחר שעשה משה לצורך שעה אין ספק שאחר עשות בצלאל את ארון העדות נגנז הארון ההוא שעשה משה כדין תשמישי הקדושה ולא יתחייב מזה אם כן שהיו בישראל שני ארונות. והשנית היא הטענה שהביא רבי יהודה ב"ר אלעאי לאמת דעתו מהכתוב שאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. ותימא אני מאד איך עשו מהפסוק הזה ראיה על היות שם שני ארונות כי הנה לא נזכר בכתוב שיצא עם העם ארון אחד וארון אחר לא מש מקרב המחנה לשימשך ממנו היות בישראל שני ארונות. אבל אמר הכתוב שישראל אחרי שנגזרה עליהם הגזרה בעון המרגלים אמרו למשה הננו ועלינו. ומשה אמר להם לא תעלו ולא תלחמו למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח והם לא שמעו לדבריו ויעלו בלי רשות גבוה ולכן לא עלה עמהם משה ולא ארון ה' ג"כ כי לא משו מקרב המחנה ללכת עמהם לפי שהיה גלוי לפניו ית' שלא יצליחו וישובו לערב ויהמו ככלב וכן היה שהכה אותם הכנעני. ולמדנו א"כ מהפסוק הזה שלא עלה אז עמהם לא משה ולא ארון ה'. אבל לא יתחייב מזה שהיה שם ארון אחר כמו שלא יתחייב שהיה שם משה אחד שהלך ומשה אחד שלא הלך והוא מבואר בעצמו. והשלישית ממה שאמר שאול לאחיה הגישה אלי ארון האלהים והוא הקרא שאמרו במסכת שקלים (דף ט') שמסייע לר"י ב"ר אלעאי ולא מצאו מענה עליה דעת רבנן. ואני משיב שהארון שנזכר בפסוק אינו הארון שהיו בו הלוחות לא השלמות ולא השברי לוחות. והמורה על זה שלא נקרא שם ארון ברית ה' לפי שלא היו בו לוחות הברית. אבל הארון ההוא היה ארון וארגז אחד שעשו להוליך בו את האפוד עם האורים והתומים שהיו מוליכים למלחמה וכהן עמו כדי לשאול לו בעת הצורך כאלו תאמר הארדוף אחרי הגדוד האשיגנו וכמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבואו וגומר והמוכיח באמת ובתמים שזה היה הארון אשר זכר שאול מה שנאמר שם (שמואל א' ב' י"ז) ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה' בשילה נושא אפוד ועל זה אמר ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים ויהי עד דבר שאול אל הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידך. הנך רואה בעיניך שלא נשא אחיה ארון ברית ה' כי אם ארון האפוד שהיו בו האורים והתומים ואותו היה מבקש שאול לשאול אם ירדוף אחרי הפלשתים ההם ומאשר ראה אותם בורחים אמר לכהן אסוף ידך שלא היה צורך לשאול עליו ורדף אחריהם מיד וכן פירשו המפרשים ורש"י עצמו פי' שם הארון אורים ותומים והיה בזה א"כ כמלאך עונה אמן ואיך לא יפרשהו כן כי הנה לא היה לשאול אז צורך אל ארון ברית ה' ולא יאמר שאול לכהן הגישה ארון האלהים. אבל אם היה לו צורך היה שאול והכהן נגשים לפניו אבל אמר זה באמת על הארון שהיו בתוכו האורים והתומים ולכך קראו ארון האלהים ולא ארון ברית ה'. ומפני זה עם היות שהגמרא הביאה זה הפסוק סיוע לרבי יהודה ב"ר אלעאי הנה לא נחה דעתו של רש"י עליו ולא פירשו על פי דרכם. והד' היא הפסוק האחר שהביאו גם כן במסכת שקלים שיסייע לרבי יהודה ב"ר אלעאי ממ"ש אוריה אל דוד הארון ויהודה וישראל יושבים בסוכת ואדוני יואב וגו' שמורה שהארון יוצא עמהם במלחמות מלבד הארון שהיה יושב בציון ובגמרא אמרו (שם) שישיבו רבנן על זה שהיה בקרוי לפי שעדין לא נבנה בית הבחירה רצו לומר שלא אמר זה אוריה על הארון שהיה עמהם במלחמה אלא על הארון שהיה בציון שהיה יושב באהל בתוך היריעות מפני שלא נבנה עדין בית המקדש ולהיותו שם בקרוי לא היה רוצה אוריה ללכת בביתו וזו באמת תשובה בטלה היא כי לא היה זה לארון הברית דבר מקריי ר"ל לשבת בקרוי שבעבורו לא יבא אוריה אל ביתו כי תמיד היה באהל ולפי זה לא יבא אוריה אל ביתו כל ימיו. ועוד כי הארון היושב בציון באהל היה לא בסכות ובציון היה יושב ולא במלחמה עם יואב ואיך אמר עליו הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות ואדוני יואב. אבל התשובה האמתית בזה היא על הדרך אשר אמרתי רוצה לומר שלא דבר אוריה החתי מארון ברית ה' אלא מהארון שהיה בו האפוד עם האורים והתומים שאותו היו מוליכים תמיד עמהם במלחמות וכהן עמו לשאול מאתו את דבר ה' כפי צורך השעה ולכך אמר אוריה הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות ולא אמר ארון ה' שהוא השם המיוחד לארון העדות שבו היו לוחות הברית כי הוא לא היה זז ממקומו אלא בצווי אלהי כמו שהיה בנסעם ממדבר סיני כמו שאבאר ובהעברת הירדן ובענין יריחו שבכלם הוציאו ארון הברית ממקומו אבל ע"י הדבור אלהי ומצוה מיוחדת ולכן כשהוציאוהו ישראל משילה בימי עלי שלא במצות האלהים חטאו בזה עון פלילי ונענשה עליו ונשבה הארון המקודש ההוא והשיבו אותו פלשתים ובא וישב בקרית יערים ימים רבים ומשם הוליכו דוד לבית עובד אדום הגתי ואח"כ הוליכו משם לציון. והטענה הה' והיא היותר חזקה שבכלם היא ממה שאמר הכתוב שאהל מועד היה נוסע בתוך הדגלים דגל יהודה ודגל ראובן מלפניו ודגל אפרים ודגל דן מאחריו וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים והם א"כ מאמרים סותרים והיא השאלה הי"ד שהעירותי בפרשה. ואין דרך לישב זה אלא בשנאמר שהיו שם שני ארונות אחד הולך באהל מועד בין הדגלים והאחד היה נוסע לפניהם כדברי רש"י. ונראה שנלחץ הרמב"ן בטענה הזאת כ"כ שבפירושו לא כתב דבר בפירוש הפסוק הזה ולא התעורר על הסתירה ההיא ואני משיב ע"ז שמ"ש הכתוב שאהל מועד היה נוסע בין הדגלים באמצעותם הוא היה דבר נהוג מתמיד בכל מסעיהם כמ"ש בסוף ספורי מסעות הדגלים. אלה מסעי בני ישראל לצבאותם ויסעו. אמנם במסע הראשון שנסעו מהר סיני יצא הארון לפניהם לתור להם מנוחה וכל שאר כלי אהל מועד נסעו באמצע הדגלים כמו שפירש. והיה זה לפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שארון בריתו יוצא לפניהם באותו מסע ראשון בעבור שנסעו מהר ה' כאלו יצא מלכם לפניהם וה' בראשם. וכן עשם להם במסע האחרון בהכנסם לארץ שבעברם את הירדן צוה שילך הארון האלהי לפניהם כאדם המלוה את חברו בצאתו מן העיר ובבואו אליה כדי לכבדו. וכבר הוכרח רש"י להורות על זה כמו שזכרתי שכתב שבהעברת הירדן נשתנה מסע זה משאר המסעות. והתבונן בסגנון הפסוקים כי הם יורוך יאמרו לך שזה האמת בלי ספק. באמרו ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות ויסעו בני ישראל למסעיהם במדבר סיני וזהו ספור המסע הכולל. ואחר זה אמר ויסעו בראשונה על פי ה' ביד משה והוא ספור מסע הארון בדבור אלהי ובמצות השם נסע ראשונה קודם הדגלים לפניהם ועליו אמר אחר כך ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. כי הנה אמר ויסעו מהר ה' ולא אמר ממדבר סיני כמו שאמרו למעלה. להודיע למה נשתנה מסע זה שהיה נוסע ארון ברית ה' לפניהם כי הנה נעשה זה לפי שהיו נוסעים מהר ה' מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע. ואין ראוי לפרש דרך שלשת ימים שהיה הארון מקדים כן בכל מסעותיו אלא שבאותם ימים הראשונים שנסעו מהר ה' עד בואם למדבר פארן נסע הארון לפניהם ולא בשאר המסעות שהיה נוסע עם אהל מועד בתוך הדגלים וכן פירשו הראב"ע. ואשר יכריח דעתו הוא אמרו ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים שמבואר הוא שאלה הג' ימים הם הג' שאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים כאלו אמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך אותם שלשה ימים שהלכו במסע הראשון ויורה זה עוד אמרו וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה. כי לא בא הכתוב הזה ללמדנו שהיו ענני כבוד סוככים על המחנה כי למה יזכור זה אצל ספור מסעם אלא להודיע שכאשר נסע ארון האלהים מהר ה' עדין לא נסעו הדגלים כי עדין היה ענן ה' עליהם רוצה לומר על ישראל בנסעם ורמוז זה על הקהתים המוליכין את הארון מן המחנה נמצאת למד כי עדיין היה הענן בלתי נעלה מעל האהל בנסוע הארון מן המחנה לפי שהוא היה נוסע לפניהם באותם שלשת הימים אמנם שאר כלי אהל מועד וכלים המקודשים היו נוסעים בני קהת עמהם באמצע הדגלים כמו שזכר. ולכך לא אמר הכתוב ואהל מועד נוסע לפניהם אלא וארון ברית ה' נוסע לפניהם כי הארון היה הולך לפניהם בלבד לא השלחן והמנורה והמזבחות ושאר כלי אהל מועד ואל יקשה בעיניך שיהיה ארון הברית במקום אחד ואהל מועד וכליו במקום אחר כי הנה דוד המלך עליו השלום הולך את ארון העדות לציון עם היות אהל מועד כלו בגבעון והיו ישראל הולכים בגבעון לזבוח זבחיהם ולדרוש ה' אע"פ שלא היה שם הארון כי היה יושב בציון תראה זה מדברי הימים אחר שבנה דוד מזבח בגורן ארונה היבוסי אמר שם בעת ההיא כראות דוד שענהו ה' בגורן ארונה היבוסי ויזבח שם ומשכן ה' אשר עשה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון ולא יכול דוד ללכת לדרוש אלהים כי נבעת מפני המלאך וגו'. וזה מורה שגם אחרי היות ברית ה' בציון היה האהל והמשכן כלו בגבעון ושם היו זובחים וכן אמרו בסדר עולם שכל הימים שהיה הארון בקרית יערים היו מקרבים בנוב וכן היה הענן בארון הברית במסע הראשון הזה. והנה ישראל הלכו שלשת הימים ההם מבלי הפסק עד מדבר פארן ולא נח הארון עד שהוקם המשכן והכניסוהו שמה. הנה התבאר מכל זה שלא היו לישראל במדבר אלא ארון אחד שבו היו הלוחות ושברי הלוחות ושלא היה יוצא מאהל מועד אלא ברשות גבוה ובמצותו ושלא היה יוצא עמהם למלחמות ושבמסע הראשון שנסעו מהר ה' שהיה דרך שלשת ימים עד בואם למדבר פארן צוה יתברך שילך הארון עמהם לתור להם מנוחה כאלו היה הארון שר צבא ה' ההולך לפניה' לתור להם חניה במקום הראוי ובעבור שהיה זה בלבד במסע הראשון ההוא לכן אמר משה קומה ה' לא שבכל המסעות היה מתפלל כן אלא שבפעם ההוא מאותו מסע ראשון התפלל כן. ולכן אמר ויהי בנסוע הארון ולא אמר ויהי בנסוע אהל מועד שהיתה כונתו בנסיעת הארון האלהי לפניהם יכרית האויבים משנאי ה' שהם אויבי ישראל ולא יוכלו להרע להם בדרך כמו שחשב עמלק כשיצאו ממצרים. ואמר קומה ה' ע"ד עתה אקום עתה אנשא כי הנקמה באויבים תכונה בקימה כמ"ש ומה אעשה כי יקום אל ואולי על זה אמר המשורר קומה ה' למנוחתך אתה וארון עזך. ובנחה יאמר ר"ל שבנוח הארון מאותו מסע הראשון לסוף שלשת ימים סדר משה לומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל כלומר שיתן השם יתברך מנוח והשקט בשובה ונחת אל הרבבות והאלפים שבישראל והרלב"ג פירש בו שישוב ויעשה הקדוש ברוך היא רבבות האלפים שבישראל כי רבבות הם עשרת אלפים וכאלו אמר שיוסף השם עליהם כהם עשרה פעמים. והנה נעשו כאן שני נונים הפוכים אחת בתחלתה ואחת בסופה ורבו הדעות בדברי חז"ל ובדברי המפרשים על מה יורה הסימן הזה. ונראה לי שבעבור שלמעלה ספר ממסע הדגלים ואהל מועד וספר מנסיעת הארון לפניהם נכתבו הסימנים ההם לרמוז שנסיעת הארון אף על פי שנכתבה אחר מסע הדגלים ואהל מועד לא היה כן בפעל ומציאות כי היא קדמה אליהם והיתה לפניהם לפי ששתי פעמים נסע הארון לפני העם אחת בתחלת המסעות והכנסם במדבר הגדול והשנית בסוף המסעות בהעברת הירדן להכניסם לארץ לכן היו הסמנים נו"ן מלשון נסיעה אחת בתחלה רומזת למסע הראשון הזה והאחרת בסוף המסעות בהכנסם לארץ כי לשניהם היה ארון ברית ה' נוסע לפניהם והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הי"ד והט"ו:
"והיה", ומה שאמרתי לכה אתנו והטבנו לך אין הכונה שלתכלית זה תהיה הליכתך, רק היה כוונתי שע"י שתהיה לנו לעינים נשיג טובה מאת ה', והטוב ההוא בעצמו אשר ייטיב
עמנו שזה תצמח על ידי טוב עצתך, בהטוב ההוא בעצמו ניטיב לך, כי אתה תהיה המסבב הטוב ההוא ותהיה המזכה את הרבים:
והיה כי תלך וגו' והיה וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר והיה פעם ב' עוד כל הכתוב מיותר שהן הן הדברים הנאמרים במאמר ראשון, ויתבאר לב' הסברות, לסברת ר"א תיבת והיה וגו' נמשכת עם מה שלמעלה על זה הדרך והיית לנו לעינים והיה כמו כן כי תלך עמנו תחשב במדרגה זו ולא תהיה בגדר נר לפני חמה ולבנה כמאמרך לדברי ר"א, ולדברי ר' יהושע ירצה שתעמוד במצב זה גדול בעינינו, ואומרו והיה הטוב ההוא וגו' פירוש לדברי ר"א שרצה ללכת ולחזור אמר אליו אין נכון ללכת ולחזור כי אני רוצה שתהא מצוי בעת אשר ה' יתן הטוב לעמו כדי שנטיב לך בחלק היפה ממנו, אשר לא כן אם לא תהיה מצוי בעת חילוק הארץ, ונתרצה על הדבר אלא שאחר זמן כשראה שנגזרה גזירה על ישראל להתעכב במדבר מ' שנה הלך לעשות דברו הטוב לגייר בני עירו וחזר ונמצא בעת הטבת ה' לישראל כמאמר משה. ולדברי ר' יהושע גם כן נתכוון לומר לו שלא יראה בעיני עצמו היותו גר שיהיה במדרגה שפלה מהעם כמאמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי שיורה שחפץ ללכת במקום שיש לו מכירין, לזה אמר לא כן הוא אלא והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' יהיה עמנו פירוש עם כולנו יחד שלא יחשבוהו במדריגה שפלה מהם. ועוד שיהיה לך חלק הטוב והמובחר שבחלקים, והוא מאמר והטבנו לך:
והיה כי תלך עמנו. וכי מה טובה הטיבו לו? אמרו: כשהיו ישראל מחלקים את הארץ, הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. א"ל: כל מי שיבנה בית הבחיר' בחלקו - יטול דושנ' של יריחו. נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה. שנאמר מלכים א ו ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים; צא מהם ארבעים שנה שהלכו במדבר - נמצאו אוכלים אותו ארבעים שנה וארבע מאות שנה. וכיון ששרת שכינה בחלקו של בנימן - באו בני בנימן ליטול חלקם. באו ופינו אותו מפניהם, שנא' שופטים א ובני קיני חותן משה
