מ"ג במדבר ז פח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר ז · פח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים עתדים ששים כבשים בני שנה ששים זאת חנכת המזבח אחרי המשח אתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכֹ֞ל בְּקַ֣ר ׀ זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֮ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְכֹל תּוֹרֵי לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָא תּוֹרִין דִּכְרֵי שִׁתִּין גְּדֵי שִׁתִּין אִמְּרִין בְּנֵי שְׁנָא שִׁתִּין דָּא חֲנוּכַּת מַדְבְּחָא בָּתַר דְּרַבִּיאוּ יָתֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְכָל תּוֹרֵי לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא עֶשְרִין וְאַרְבַּע תוֹרִין כָּל קֳבֵיל עֶשְרִין וְאַרְבַּע מַטַרְתָּא דִכְרֵי שִׁתִּין כָּל קֳבֵיל שִׁתִּין שְׁנִין דַהֲוָה יִצְחָק כַּד יְלִיד יַת יַעֲקב בָּרְחֵי שִׁתִּין כָּל קֳבֵיל שִׁתִּין אַפִּין דְבִרְכַת כַּהֲנַיָא אִמְרִין בְּנֵי שָׁנָה שִׁתִּין לְכַפָּרָא עַל שִׁתִּין רִיבְוָן דְיִשְרָאֵל דָא חֲנֻכַּת רְבוּת מַדְבְּחָא בְּיוֹמָא דְרַבִּיוּ יָתֵיהּ:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל בקר זבח השלמים. למה נאמר לפי שהוא אומר ולזבח השלמים בקר שנים מלמד שכולם כשרו לזבח שלמים. או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים ושאר לא הוכשרו לזבח השלמים ת"ל ולזבח השלמים מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים שמעלים על כל אחת אחת שהקריב עשרים וארבעה פרים הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. לענין שאמרנו:

<< · מ"ג במדבר · ז · פח · >>