מ"ג במדבר ו כז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְﬞכֵֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִישַׁוּוֹן יָת בִּרְכַּת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנָא אֲבָרֵיכִנּוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִישַׁווּן יַת בִּרְכַּת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל וַאֲנָא בְּמֵימְרִי אֲבָרְכִינוּן: |
רש"י
"ואני אברכם" - לישראל ואסכים עם הכהנים ד"א ואני אברכם לכהנים
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַאֲנִי אֲבָרְכֵם – לְיִשְׂרָאֵל, וְאַסְכִּים עִם הַכֹּהֲנִים. דָּבָר אַחֵר: וַאֲנִי אֲבָרְכֵם, לַכֹּהֲנִים (ספרי שם).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה יברכך ה' וישמרך, סדר הברכות האלה ממטה למעלה כסדר הכונה בקרבנות, כי הכהן היה מברך לישראל ברכות אלו אחר שהשלים מעשה הקרבן, הוא שכתוב (ויקרא ט) ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, ושעורו ויברכם אחר שירד ובשעה שהיה מקריב קרבן היה מכוין תחלה אל הה"א שהיא ה"א אחרונה שבשם, וכמו שבארתי בסדר ויקרא בתוספת ה"א של המזבחה, ומן הה"א אל הוא"ו ומשם ואילך אל המחשבה הטהורה, כי עקר הכונה בקרבן להמשיך רצון מן המחשבה הטהורה אל שמותיו העליונים, כי עם זה יתברך המדור העליון והמדור התחתון, וזה סוד שלשה פסוקים אלה בסדר הזה, יברכך ה' וישמרך זו מדת שמור, וזהו לשון וישמרך, יאר ה' הוא הקו האמצעי, ופניו פני עצמו שהם פני הרחמים, ישא ה' הוא הבינה ומלת פניו היא מדת הפחד שיסלקנה מעליך ואז בסלוקה ישם לך שלום שהן שלשה אבות, כי תתגלגל מדת הרחמים למעלה בחסד בלבד ואז תהיה שלום בלי פחד, והענין הזה מבואר ממטה למעלה, ולשון הברכה שבכל פסוק ופסוק הוא מוסיף ועולה, והבן זה, כי שלש ברכות אלו הן כלל עשר ספירות, כך קבלתי.
אבל דעת הרמב"ן בפירושו, ברכות אלו הם ממעלה למטה ובאורם כן, יברכך ה' הכונה שישפיע ברכתו דרך הקו האמצעי עד שמור, זהו וישמרך, ישמור למדתם שהיא כנסת ישראל והשמירה התלויה ביד ישראל ובזה הם נשמרים, יאר הקו האמצעי פניו שהיא מאור שכינתו לצרכך ויחנך שימציא חנו למדתך כי בזה תבא הברכה והחנינה לישראל, ישא ה' פניו כלומר שישאנה אליו כענין (דברים לב) כי אשא אל שמים ידי, אליך לצרכך, וישם לך לצרכך, שלום בינו ובין מדתך כי השלום הוא מכריע בין הרחמים והדין. ושמו את שמי, המיוחד, ואני, כלשון (שמות טו) כי אני ה' רופאך והנה זה מבואר. וכבר הזכרתי למעלה בפסוק אמור להם כי יש עתים שהיו מזכירין את השם המפורש בפרסום, וזהו שדרשו רז"ל כה תברכו בשם המפורש, ושלשה שמות אלו הם נקראים שם המפורש של י"ב, וכך היה הכהן מזכיר לדעת הבהיר, יברכך יפעל יאר יפעל, ישא יפעל וכך נדרש שם על דרך ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, ואם תשכיל לנקוד שלשת היודי"ן של יברכך יאר ישא אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא, כי תנועתם בנקודם תרמוז על הזכרת השם המפורש בענין, והבן זה.
אמנם קבלת אשכנז קבלתי בלחישה הדרה הרודף ירדוף, והמשכיל יבין. וכבר כתבתי בפסוק (שם יז) ויהי ידיו אמונה כי הכהן בנשוא כפיו היה רושם אותיות ההוי"ה בידיו, אבל יש שפירשו כי אותיות שם שדי היה רושם, דל"ת בגודל, יו"ד בזרת שהוא הקטן, שי"ן בשלש אמצעיות.
ותמצא עוד בספר הבהיר יברכך ה' יאר ה', ישא ה' זה השם בן י"ב אותיות, מלמד ששמותיו של הקב"ה שלשה חיילים וכל חיל וחיל דומה לחברו ושמו כשמו וכלן חתומין ביו"ד ה"א וא"ו ה"א, כ"ד פעמים יו"ד ה"א וא"ו ה"א היינו חיל אחד, וכן השני וכן השלישי, והיינו ע"ב שמותיו של הקב"ה, ובא ולמד שהגבורה שר על כל הצורות הקדושות משמאלו של הקב"ה והוא גבריאל, ומימינו שר על כל הצורות הקדושות וזהו מיכאל, ובאמצע הוא האמת שהוא שר על כל הצורות הקדושות, וכל שר כ"ד צורות, ואין חקר לגדודיו שנאמר (איוב כה) היש מספר לגדודיו, וא"כ הרי הם ע"ב וע"ב, אמר ליה לא, דבעת שישראל מקריבין קרבן לפני אביהם שבשמים מתיחדים יחד, והיינו יחודו של אלהינו. ואמאי אקרי קרבן, אלא על שם שמקרב הצורות הקדושות, כדאמרינן (יחזקאל לז) וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך, ואמרינן ריח ניחוח ואין ריח אלא באף ואין נשימה שהיא הרוח אלא באף ואין ניחוח אלא ירידה דכתיב (ויקרא ט) וירד ומתרגמינן ונחת, הרוח יורד ומתיחד בצורות הקדושות ומתקרב על ידי קרבן, והיינו דאקרי קרבן, עד כאן. ואחר שתבין זה יתבאר לך מה היתה כוונת הנשיאים בחנוכת המזבח שהקריבו כ"ד פרים, הוא שכתוב (במדבר ז) וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים, כי כוונת הקרבן היתה להסתפק כל מדה ומדה ממנו, ולכך הקריבו כ"ד פרים והוא כנגד החיל האחד שהוא מצד שמאל היא מדת הגבורה, והם כ"ד שמות, כמו שנתבאר במדרש הבהיר.
וצריך אתה לדעת כי יש בפסוק ראשון י"ה אותיות, ובשני הי"ה אותיות, ובשלישי יה"י אותיות, והרי זה מורה שהשם הגדול הנזכר בהם שלש פעמים הוא שליט בשלשה זמנים הוה והיה ויהיה, והרי לך ששים אותיות, ועליהם אמר שלמה ע"ה (שיר ג) ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל.
ומה שהתחיל הרמז בהוה מפני שהזמנים כלם הם בהוה בהקב"ה שלא עברו משנותיו כלום, כענין שכתוב (תהלים קב) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ולכך אנו מחברים בתפלתנו ואומרים ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד לרמוז שלשה חלקי הזמן שהם הוה היה ויהיה, וכבר ידעת כי אינו פסוק אחד כי אם פסוקים מפוזרים תמצא בספר תהלים בסדר הזה, והזכיר תחלה ענין ההוה וזה שתמצא במזמור העשירי שהוא למה ה' תעמוד ברחוק (שם י), ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם טז), והתבונן כי לא הזכיר דוד מלכות שמים עד המזמור הזה שהוא עשירי, ותמצא גם כן במזמור העשרים שהוא עשירי לעשירי שהזכיר בו ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו (שם כ), ואחר כן הזכיר בכל הספר לשון מלך שהוא לשעבר, הוא שאמר (שם מז) מלך אלהים על גוים, ועוד אמר (שם צו) אמרו בגוים ה' מלך, ועוד אמר (שם צז) ה' מלך תגל הארץ, ועוד (שם צט) ה' מלך ירגזו עמים, ואחר כן בסוף הספר הזכיר העתיד ואמר (שם קמו) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, והרי לך שהזכיר דוד שלשתן כסדר, וידוע כי ה' ימלוך לעולם ועד פסוק מלא הוא אמרו משה בשירת הים.
ודע כי מפסוק של יברכך יוצא שם בן כ"ב מן יברכך עד יאר ה' תמצא כ"ב אותיות, ויוצא ממנו בחילוף אלפ"א בית"א, והתפלה בעת צרה נשמעת בו, והוא נחקר מן הששית שהיא מדתו של יעקב.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
"ואני אברכם" - למה נאמר? לפי שהוא אומר "כה תברכו", אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לכהנים מנין? תלמוד לומר "ואני אברכם".
"ואני אברכם" - שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהניהם, תלמוד לומר "ואני אברכם". שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך ישראל, תלמוד לומר "ואני אברכם". אני אברך את עמי ישראל, שנאמר (דברים טו): "כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך כאשר דבר לך". ואומר (דברים כח): "ברוך תהיה מכל העמים". ואומר (דברים כח): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים". ואומר (יחזקאל לד): "במרעה טוב ארעה אותם". ואומר (יחזקאל לד): "אני ארעה את צאני".
מלבי"ם - התורה והמצוה
קמה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" - מה שאמר "ושמו את שמי למה נאמר?" מובא ומפורש למעלה (נשא קמא).
ומה שאמר "אני אברכם למה נאמר?" מפורש למעלה (נשא קמב), וצריך לגרוס "ת”ל אמור להם".
ומה שאמר "ואני אברכם שלא יהיה ישראל אומר ברכותיהם תלוית בכהנים", למעלה (שם) איחא ברכה לכהנים מנין, תלמוד לומר ואני אברכם. והוא דעת ר' ישמעאל (חולין מט) שמפרש שהקב"ה מברך לכהנים.
ומה שאמר כאן "ואני אברך את ישראל" הוא דעת רבי עקיבא. ונראה דפלוגתתם תליא במה שאמר בברכות (ברכות יז:): "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ר”י ור"א, חד אמר שכל העולם כולו נזון בצדקה והם נזונים בזרוע, וחד אמר שכל העולם כולו נזונים בזכותם והם אפי' בזכות עצמם אינם נזונים. כי הא דר' חנינא בן דוסא שהיה די לו בקב חרובים". והנה:
- מאן דאמר הראשון סובר כיון שהצדיק הוא הצינור המריק ברכה ממעל על העולם כולו אם כן הוא מקבל מבחר השפע ראשונה ונזון בזרוע,
- והשני סובר שאחר שהוא צנור פתוח להריק את השפע שמקבלו אי אפשר שתתעכב הברכה אצלו, כי הוא דומה כמשפך שעל ידי שמריקים המשקה לחוץ ובו לא נשאר מאומה.
וסברותיהם תלוי בזה, ש:
- מאן דאמר שהם נזונים בזרוע, סבירא ליה שהצדיק המברך הוא רק פותח צנור השפע, אבל אחר שפתח את הצנור ישפיע השם יתברך בעצמו, וזה כדעת ר' עקיבא בכאן, שמה שנאמר "ואני אברכם" הינו אני אברך את ישראל, רוצה לומר שהכהנים הם רק פותחים צנורי השפע ואח"כ תרד הברכה מהשי”ת בעצמו לישראל. ולשטתו אין צריך ברכה מיוחדת לכהנים, אחר שהם פתחו צנור השפע בזכותם הם נזונים בזרוע, כי אינם דומים כמשפך שרק מריקים השפע ולא תתעכב אצלם. כי הרקת השפע הוא מה' בעצמו לכולם והם מקבלים ראשונה ע"י כשרונם וזכותם.
- ודעת ר' ישמעאל כמאן דאמר שהם אפילו בזכות עצמם אין נזונים, כי סבירא ליה שכל הזלת השפע והברכה תרד ע”י הצדיק או הכהנים שהם כמשפך, ואי אפשר שתתעכב השפע אצלם. וצריך שיתברכו בברכה מיוחדת, כי לא יוכלו לעכב לעצמם משפע הברכה שהם מריקים לישראל. לכן פירש "ואני אברכם" לכהנים. ולא מפרש ואני אברכם לישראל, כי גם גמר השפע והברכה תרד לישראל רק ע”י הכהנים.