מ"ג במדבר ו ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַיהֹוָה֙ קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה גַּדֵּ֥ל פֶּ֖רַע שְׂעַ֥ר רֹאשֽׁוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל יוֹמֵי נְדַר נִזְרֵיהּ מַסְפַּר לָא יִעְבַּר עַל רֵישֵׁיהּ עַד מִשְׁלַם יוֹמַיָּא דִּנְזִיר קֳדָם יְיָ קַדִּישׁ יְהֵי יְרַבֵּי פֵירוּעַ שְׂעַר רֵישֵׁיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל יוֹמֵי נְדַר נִזְרֵיהּ גְלָב לָא יְעִבַּר עַל רֵישֵׁיהּ עַד זְמַן מִשְׁלַם יוֹמַיָא דְיִפְרֵשׁ לִשְׁמָא דַיְיָ קַדִישׁ יְהֵי מַרְבֶּה פֵּרוּעַ שְעַר רֵישֵׁיהּ: |
רש"י
"פרע" - נקוד פתח קטן (סגול) לפי שהוא דבוק לשער ראשו פרע של שער ופירוש של פרע גידול של שער וכן (ויקרא כא) את ראשו לא יפרע ואין קרוי פרע פחות מל' יום
[ג] ואין קרוי פרע כו'. מדכתיב (ויקרא כ"א, י') "את ראשו לא יפרע" גבי כהן גדול, והיינו שלא יגדל פרע על אבל (רש"י שם), ועל כרחך למדנו כי שלשים יום נקרא 'פרע', שאין תלמוד לומר יותר משלשים יום, דהא לא הוי לתספורת לענין אבילות יותר משלשים יום, ואם כן למה לא יגדל פרע עד שלשים יום, ועל כרחך צריך לומר שאם יניח שלשים יום הוי פרע, ולפיכך ציוה שלא יגדל פרע על אבל. ואין לומר דאף ז' ימים נמי הן פרע, דהא מנא לן, דכיון דאין לך ללמוד זה רק שלשים יום, אם כן אין לנו לרבות יותר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
פֶּרַע – נָקוּד פַּתָּח קָטָן [=סֶגּוֹל], לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק לִ"שְׂעַר רֹאשׁוֹ", פֶּרַע שֶׁל שֵׂעָר. וּפֵירוּשׁוֹ שֶׁל פֶּרַע, גִּדּוּל שֶׁל שֵׂעָר; וְכֵן "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כא,י). וְאֵין קָרוּי פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (ספרי שם).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
צז. כל ימי נדר נזרו נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו תלויה בנדרו.
צח. תער לא יעבור על ראשו לעשות המגלח כמתגלח.
צט. תער לא יעבור על ראשו אין לי אלא תער, תלש וספסף וסיפר מנין שהוא לוקה את הארבעים, תלמוד לומר קודש יהיה מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בתער הכתוב מדבר, הא אם תלש וספסף וסיפר אינו לוקה את הארבעים.
ק. עד מלאת הימים אשר יזיר לה' מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם שמגלח יום שלשים ואחד ואם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים אשר יזיר לה' וכבר מלאו ימי נזירותו. [או אפילו אמר הריני נזיר שלשים יום אם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדין לא מלאו.] או אפילו אמר הריני נזיר ק' יום אם גילח ביום שלשים ואחד יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדיין לא מלאו ימי נזירותו. אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין. תלמוד לומר כל ימי נזרו קדוש יהיה להביא את נזיר עולם.
קא. קדוש יהיה זו קדושת שער. אתה שמר זו קדושת שער או אינו אלא קדושת הגוף, כשהוא אומר קדוש הוא לה' הרי קדושת הגוף, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה זו קדושת שער.
קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד אין לי אלא המגלח כמצותו ששערו אסור ואוסר, גלחוהו ליסטים מנין, תלמוד לומר קדוש יהיה מכל מקום.
קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר גדל פרע שער ראשו, אין לי אלא מי שיש לו שער שינהג בו קדושת שער מי שאין לו שער מנין תלמוד לומר קדוש יהיה מ"מ, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר כי נזר אלהיו על ראשו בין שאין לו שער ובין שיש לו שער, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה לענין שאמרנו (סתם נזירות שלשים יום שנאמר יהיה יהיה בגי' שלשים יום).
גדל פרע שיער ראשו למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא י”ד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו אף הנזיר במשמע. ומה אני מקיים גדל פרע שער ראשו בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע. או אפילו מנוגע ומה אני מקיים יגלח את כל שערו בשאר כל המנוגעים חוץ מן הנזיר, או אף הנזיר תלמוד לומר (וגלח אע”פ נזיר) [קדוש יהיה] גדל פרע שער ראשו.
[גדל פרע] למה נאמר. לפי שהוא אומר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, פרוע יגדל פרע, אתה אומר פרוע יגדל פרע, או אינו אלא פרוע כמשמעו. הרי אתה דן נאמר כאן פרוע ונאמר להלן פרוע, מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער.
קב. כל ימי נזרו (נזיר י”ד) לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן. או לא יהיה חייב אלא עד שישלים נזירותו, הרי אתה דן הואיל ואסור ביין (ובשכר) ואסור בתגלחת, אם למדתי שעל היין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף תגלחת נעשה בה (שם מ"ד) ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר מה היין שאינו (מותר) [סותר] עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, חגלחת (שמותרת) [שסותרת] אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין (יבמות ה) שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.הרי טומאה תוכיח (נזיר מ"ד) שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, והיא תוכיח לתגלחת שאע"פ שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת בטומאה (שם) שהיא סותרת את הכל לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שאינה סותרת את הכל לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך הנזירות עד הבאת קרבן. לא זכיתי מן הדין תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין וכי הנזיר שותה יין, אלא מופנה לדון להקיש גזירה שווה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
קג. גדל פרע שער ראשו . למה נאמר. לפי שהוא אומר עד מלאת הימים. שאם אמר הרי נזיר סתם, קורא אני עליו עד מלאת הימים. שומע אני מיעוט ימים שנים, תלמוד לומר גדל פרע שער ראשו. כמה הוא גידול פרע, אין פחות משלשים יום. אבל מחודש ולמעלה אי חודש ויום אחד אי חדש ושני ימים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צו. כל ימי נדר נזרו מה שהתחיל שנית כל ימי נדר נזרו, מפני שדין תגלחת שונה מדין היין, שהותר מכללו בתגלחת מצווה. ושסותר שלשים. יום, לכן מתחיל ענין בפ”ע, וכן אצל טומאה כפי שיתבאר (נשא ק”ד).
צז. כל ימי נדר נזרו , מה שהוסיף מלת נדר, להורות אף שלא נדר רק נזירות שעיקרו בא על ההפרשה מן היין בכ”ז אסור גם בתגלחת. וזה כפי' הזית רענן שרצונו לומר שנדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו בנדרו, שנאמר שאינו מחויב רק כפי שנדר. וגם י"ל שמלמד שרק בימים השייכים אל הנדר אסור בתגלחת, אבל בצרעתו מגלח תגלחת מצוה כי ימים אלה אין עולים אל הנדר אף ששיכים אל הנזירות. ואינו מטמא למתים ואינו שותה יין. וכן מלמד הדין המבואר ברמב”ם (פ”ד ה”ג) שאם אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והריני נזיר כך וכך יום, והתחיל בנזירות שלו ואח”כ נולד לו בן, פוסק נזירות שלו ומונה את של בנו ומגלח ומביא קרבנותיו, ואח”כ משלים נזירות שלו. וכן (שם ה”ו) באומר הריני נזיר לאחר עשרים יום וחזר ואמר הריני נזיר מעתה ק' יום שמגלח באמצע נזירות הק' יום, נמצא מגלח באמצע נזירות הק' יום, מפני שהיה נדר אחר של נזירות בנו בינתים, והכתוב אמר כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור. וכשהשלים נדר הנזירות אף שעדין הוא שמירות הנדר הקודם מותר לגלח, ולכן אמר זה גבי גלוח לא לגבי יין וטומאה שלא הותר בגלוח נדר בנו.
צח. תער לא יעבור על ראשו היל”ל תער לא יעביר כמו והעבירו תער על כל בשרם (לקמן) והעברת על ראשך (יחזקאל ה') רק שאז היה האזהרה רק על הנזיר, וכשאמר האזהרה על התער כולל אף אחר המעביר התער וכמה שאמר בנזיר (דף מ”ד) עיי”ש.
צט. תער לא יעבור , ברייתא דפה מובא בנזיר (דף לט) ושם גרס תלש וכו' מנין ר' יונתן אומר תלש וכו' פטור, ולדעת התוס' בתרתי פליגי. דלר' יאשיה איכא עשה אפילו לא תלש מעיקרו ותלש לוקה, ולר' יונתן פטור אפילו תלש אין בו לא לאו ולא עשה., ומדברי הספרי שאמר אינו לוקה, משמע אבל עשה איכא גם לר' יונתן. ועי' בלח”מ מה שאמר לשטת הרמב”ם ועי' בש"מ פי' אחר.
ומדברי הספרי מבואר דלר' יאשיה חייב מלקות אף בשאר מעבירין, דסבירא ליה קדוש יהיה הוא טעם למה שאמר תער לא יעבור וכו' כנ"ל, ור' יונתן סבירא ליה שאינו לוקה ובכ”ז אסור בעשה. וזה לא כשטת הגמרא שמקשה לר' יונתן שאמר פטור והכתיב קדוש יהיה, ויל”פ גם להספרי שמה שאמר אינו לוקה הוא לאפוקי מסברת ר' יאשיה ובאמת לר' יונתן אפילו עשה אין בו כשטת הגמ'.
ק. עד מלאת הימים כו' סתם נזירות ל' יום וע”כ לכתחילה מגלח יום ל”א, ובדיעבד יצא ביום ל' דמקצת היום ככולו. ואם פירש הריני נזיר שלושים, כוונתו שלושים שלמים, שאל”כ היה די שיאמר הריני נזיר.ולכן גם בדיעבד צריך לגלח יום ל"א כון אם פירק ק' יום. וכ" ז מובא בנזיר (דף ה' וא”ו) באורך.
ונראה שממה שנאמר עד מלאת הימים אשר יזיר בלשון עתיד ולא אמר אשר הזיר, למד שקאי על סתם נזוירות, ורצונו לומר מה שרגיל להזיר בסתם נזירות. וכמה שאמרתי באיילת השחר ( כלל מה ) שיבא עתיד במקום עבר להורות על הרגילות. וי”ל שלמד שלשים ממה שנאמר עד מלאות הימים, איזה ימים שצריכים למלאת וכו', כר' יונתן בנזיר (דף ו' ע"ב). וברייתא דלקמן ( נשא קג ), שלמד מן פרע הוא כר' יאשיה שם.
והנה מה שאמר גבי שער עד מלאת הימים, ולא אמר כן גבי יין וטומאה , משום שמה שאמר עד מלאת הימים מוציא נזיר עולם שאין הפסק לנזירותו, והוא מיקל שערו לי"ב חודש. שלא אמרה תורה שלא יעביר תער רק עד מלאת הימים לא בנזיר עולם. וע"כ גם בדידיא יש ימים קצובים שבמלאת ימים הקצובים מיקל בתער. אבל ביין ובטומאה לא אמר עד מלאת הימים. והוסיף בטומאה כל ימי נזרו קודש הוא לה' ללמד שהגם שקדושת שער שמרמז במה שאמר קדוש יהיה, תלוי במלאת הימים, קדושת הגוף שמרמז במה שאמר קדוש הוא, אינו תלוי במלאה הימים, רק כל ימי נזרו קדוש הוא אף בנזירות עולם וכן מבואר בספרי (לקמן נשא קח ).
קא. קדוש יהיה למטה בסוף הענין אמר כל ימי נזרו קודש הוא, שהוא קדושת גוף הנזיר ולמטה כפל פה קדוש יהיה ועל כורחך שמוסב על שם ראשו. שראשו היה קדוש והיינו שער שבראשו שהוא אסור בהנאה כמה שאמרו בקדושין (דף נז). ופי' גדל פרע שלענין זה יהיה ראשו קדוש, שהשער אסור בהנאה. אולם הלא יש ללמוד זה ממה שאמר בפסוק י"ח וגלח הנזיר פתח אהל מעוד וכו' ונתן על האש, מבואר שצריך לשרפו. וכמו שלמד (בקידושין דף נו ובחולין דף קטו) דכלאי הכרם אסורים בהנאה מדכתיב פן תקדש פן תוקד אש. וזהו שאמרו קדוש יהיה למה נאמר, ומשיב שמשם לא נדע רק אם מגלח כמצוותו, שאז טעון שרפה ואסור בהנאה לא אם גלחוהו לסטים. אולם יקשה, שהיל”ל גדל פרע שער ראשו קדוש יהיה ונדע ששער ראשו קדוש לא שיאמר קדוש יהיה תחלה שאז מוסב על ראשו, ומשמע שהראש קדוש. דהא לא הוזכר שם שער למעלה. וכבר נדחקו המפ' בזה.
וזה שאמר שנית קדוש יהיה למה נאמר, רצונו לומר למה אומר אחר תער לא יעבור על ראשו, שהיל"ל זה אחר גדל פרע שער ראשו, ומשיב שאם יאמר זה אחר גדל פרע, נאמר שרק מי שיש לו שער, לכן אמר קדוש יהיה על ראשו. למד שהראש קדוש אף שאין לו שער, [ועי' בנזיר דף מו ע"ב ובמה שאמר בארץ יהודה סי' כז ואכמ"ל].
ור' יונתן סבירא ליה שידענו זאת ממה שנאמר כי נזר אלהיו על ראשו, ומה שאמר קדוש יהיה גדל פרע, סבירא ליה שבא ללמד שנזיר מצורע מגלח. כי במה שנאמר והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, יש לומר שאין זה נוהג במצורע נזיר, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. וכתב הרמב”ם (בפ”ז מהלכות נזירות הט"ו) שמצורע נזיר מגלח אף על גב שיש לא תעשה ועשה, משום דכתיב שדוש יהיה והמצורע אינו קדוש, ולכן הקדים לאמר קדוש יהיה גדל פרע. רצונו לומר, רק נזיר שאינו מצורע שהוא קדוש, יגדל פרע, לא נזיר שאינו קדוש לא יגדל פרע, כי עשה דוחה לא תעשה. ור' יאשיה יסבור כשטת הגמ' ביבמות (דף ה') שלכן דוחה עשה דמצורע עשה ולא תעשה דנזיר, מפני שישנו בשאלה.
עתה אומר, גדל פרע למה נאמר, רצונו לומר, שאחר שפירש פרע גידול שער הראש, היה די שיאמר גדל שער ראשו. ולמה כפל גדל פרע. ומשיב שבא ללמד שמא הנאמר במצורע ראשו יהיה פרוע פי' כמה שאמר ר' אליעזר בספרא תזריע (תזריע קנג). שפי' פרוע גידול שער, ולא כר' עקיבא שפי' פרוע מגולה. ולמד מפה שפי' פרוע גידול שיער.
ובגי הספרים לענין שאמרנו סתם נזירות ל' יום, וצריך למהקו מכאן שמבואר בנזיר שר' יונתן לא סבירא ליה דרשא דיהיה ויהיה סתירה לזה מפה, ועל כן צריך למחקו. וכן מה שאמרו בגי' הספרים ת"ל וגלח אעפ”י שהוא נזיר, מחק הגר"א דהא אמר שמן יגלח לא ידעינן. והגהתי כפי גרסתו, ת”ל גדל פרע.
ומה שאמר שנית למה נאמר, קאי על גדל פרע. ובמה שאמר נמצא מקור פתוח לטעם הרמב”ם שכתב דעשה דמצורע דוחה לא תעשה דנזיר, דמצורע אינו קדוש, שתמה עליו הראב”ד מאין הוציא טעם זה. וביבמות (דף ה') אמר טעם אחר דעשה ולא תעשה דנזיר משום דישנו בשאלה, ולמי שאמרו מקומו מן הספרי.
ור' יאשיה ור' יונתן פליגי בזה. ר' יאשיה סבירא ליה דמה שעשה דצורע דוחה לאו ועשה דנזיר, הוא משום שישנו בשאלה כטעם הגמ', ור' יונתן סבירא ליה כטעם הרמב"ם. ויש לומר שר' יאשיה ור' יונתן אזלי לשיטתם. שיש להקשות לטעם הרמב"ם דמצורע אינו קדוש מפני שימי חלוטו אין עולים לו, הלא יקשה ממה שנאמר והתגלח אף על פי שהוא נזיר. כמה שאמר בספרא תזריע ושם מדבר במוסגר שימי הסגרו עולים לנזירותו כמו שאמר (הלכה ט') והוא קדוש, ואיך דוחה עשה זו ללאו ועשה דנזיר.
אך ר' יונתן לשטתו דסבירא ליה (בדף לט) שאינו חייב אלא בתער כנ"ל ( נשא צט ) ושם איתא והתגלח בכל דבר, ולכן מותר לגלח שבוודאי לשטתו מגלח שלא בתער , דכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב. וכמה שאמרו בגמרא בכיו"ב. אבל ר' יאשיה לשטתו שסבירא ליה שחייב גם שלא בתער אי אפשר לומר כשטת הרמב"ם וסבירא ליה כשטת הגמ' דנזיר ישנו בשאלה. [אולם פסקי הרמב"ם לא יעלו לפי זה שהוא פסק בפ"ה מהלכות נזיר הלכה י"א שאפילו גלח שלא בתער לוקה כר' יאשיה.]
קב. כל ימי נזרו, כבר בארתי זה למעלה ( נשא צה) שמלשון זה נוכל לפרש גם כן שרצונו לומר רק ימים שנדר, וגבי יין למד ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין לא קודם, אעפ"י שהשלים נזירותו. ומבואר שפי' כל ימי נזרו כל זמן שהוא נזיר. ובכאן למד ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין ששם הנזיר מיותר, ומלמד שקודם המעשים הוא עדיין נזיר לכל דיניו, בין לענין תגלחת בין לענין טומאה כמה שאמרו לקמן.
.
קג. גדל פרע שער ראשו כבר בארתי (נשא קא) שמלת פרע מיותר, שהיה די לומר גדל שער ראשו. ואמר שבא ללמד על מה שאמר במצורע ראשו יהיה פרוע, שפירושו גידול שער. וזה כר' אליעזר בספרא (תזריע) ותנא דהכא כר' עקיבא, דסבירא ליה שמה שנאמר ראשו יהיה פרוע, פי' מגולה [שכן הלכה]. ומיותר גדל פרע, ודריש שבא ללמד שסתם נזירות ל' יום. והוא הברייתא שמובא בגמרא (דף ו' ע"ב) בשם ר' יאשיה. וברייתא דסי' קא אליבא דר' יונתן והוא למד שלשים ממה שנאמר עד מלאת הימים, ימים שצריכים למלאת. כמו שאמרו בגמרא שם. וכמו שמשמע בבריתא דסי' ק'.
ומה שאמרו אבל מחדש ולמעלה, פי' אם פירש חדש ויום או חדש ושני ימים הוא נזיר כמו שפירש.
.