[ג] כשהענן מסתלק וכו'. פירוש, שאין הכתוב רוצה לומר כשיסעו המחנות אז יורידו המשכן, דזה אינו, שאם כן יהיה הורדת הפרוכת אחר נסיעת המחנות, וזה אינו, שהרי בפרשת בהעלותך (להלן י, יג-יז) היה מסע קהת עם הארון והכלים - אחר נסיעת מחנה יהודה מיד, והכתוב אומר "בנסוע המחנות", דמשמע שנים:
ובא אהרן ובניו. סדר כסוי כלי המשכן, על הארון כסו את הפרוכת, ועליו מכסה עור תחש ומלמעלה פרשו עליו בגד תכלת, והשולחן מכסין בבגד תכלת ועליו הכלים, ועליהם מכסים בבגד תולעת שני ועל בגד תולעת שני מכסין אותו בעור תחש, והמנורה מכסים אותה תחלה בבגד תכלת ועל התכלת עור תחש, ומזבח הזהב המיוחד לקטורת פורשין עליו בגד תכלת ועל הבגד עור תחש, ומזבח הנחשת שהוא מזבח העולה פורשים עליו בגד ארגמן שהוא אדום יותר מבגד שני כי שם זורקין הקרבנות, ועל הארגמן עור תחש. נמצאת למד שבכל הכלים בין שיהיה בהן תכלת או שני או ארגמן כולם מכוסין בעור תחש והוא המכסה העליון הנראה על כולן, חוץ מהארון שלא רצה הכתוב להעמידו במכסה עור תחש כשאר הכלים אלא שיהיה המכסה העליון תכלת כעצם השמים לטוהר.
(ה - ו) "ובא אהרן ובניו", בכל הכלים היה מכסה עור תחש מלמעלה לבד בארון שהיה בגד תכלת על העור תחש, כי קדושתו [שזה ימליץ בצבע תכלת שדומה לרקיע] בוקע גם במצפוניו, כי גם אחר שנבלע בתוך כסויו היו מהלכים פנים כנגד פנים [כמ"ש הרמב"ם [פ"ב מה' כה"מ הי"ג] ומקורו מן המדרש רב' פר' במדבר] ואמר במ' שהארון כנגד כסא הכבוד שהתכלת רומז לו וע"כ אמר כליל תכלת שכולו דומה לו, ובכל הכלים היו שני כסוים, ונראה שכסוי עור תחש של כ"א היה כיסוי מיוחד לו ונקרא כליין, ובגד תכלת או ארגמן היה בלתי מיוחד ונקרא בגד לא כיסוי, והיה זה כפי הדין המבואר בא"ח [סי' מ"ם] שצריך שיהיה כלי בתוך כלי ואחד מהם אינו כליין, והארון נתכסה תחלה בפרוכת שהיה ג"כ קדוש והיה צריך שני כלים עליו, עור תחש ובגד תכלת, ומ"ש ושמו בדיו התפרש בפ' תרומה:
