מ"ג במדבר ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר ב · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְחֵילֵיהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן שִׁבְעִין וְאַרְבְּעָא אַלְפִין וְשֵׁית מְאָה׃
ירושלמי (יונתן):
וְחֵילֵיהּ וּסְכוּמְהוֹן דְשִׁבְטַיָא שׁוּבְעִין וְאַרְבָּעָה אַלְפִין וְשִׁית מְאָה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם וצבאו ופקודיהם" - ו כל הפקודים למחנה יהודה וכן כלם הם דברי ה' אל משה נמשך אל וידבר ה' אל משה ואל אהרן (פסוק א) כי לא מנאו עתה פעם אחרת וכן טעם "אלה פקודי בני ישראל" (פסוק לב) בעבור שאמר (שם) כל פקודי המחנות לצבאותם והזכיר כל זה להודיע שמימי המנין ועד שנתקנו המחנות וחנו כן לדגליהם וכן נסעו לא נפקד מהם איש וזה מעשה נס שיהיו עשרים יום שלא ימות אחד מכל העם הגדול הזה

<< · מ"ג במדבר · ב · ד · >>