מ"ג איוב ט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ט · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח
  וּבְעַ֖ד כּוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האומר לחרס" - לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח

"ובעד" - וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האומר" מוסיף לאמר שגם אם יעלה על הדעת שה' יאמר לחרס שלא יזרח עוד ויחתום בעד כוכבים ההולכים סביב השמש בענין שיעדר השמש וכל המון כוכביו, בכ"ז מי הקשה אליו וישלם, "אשר הפכם באפו", כי כבר נודע להתוכנים (ע"י כלי המחזה הנפלאים) כי גם השמש עם המון כוכביה הם כמר מדלי וכאפס נחשבו נגד רבבות שמשות העומדים בנתיב החלב (מילך שטראססע) הנראה כקרח הנורא סביב לראשנו, ומי יודע אם לא גם המון השמשות אשר בנתיב החלב הם כאין נגד רבבות נתיבות חלביות זולתם, עד שלפ"ז אם יסיר ה' את מוסבת המערכת אשר סביבותינו ויאמר לשמש דום וירח וכוכבים יחדו וכליון מצד טבע חומרם המוטבע ג"כ להפסד, לא יהיה זה רע בערך המציאות הכללי, ולא נוכל לומר שזה היה ע"י קצף וכעס, רק כן חייב טבע מציאות עולם הגשמי, ומפרש הטעם כי "עושה עש כסיל וכימה", היא ציור ושמות המון השמשות הרבים והנוראים הנמצאים מן השמש עד הכוכב אוראניוס הגדול ומשם והלאה אשר תכלה עין החוקר להביט. ויל"פ ג"כ שיעור הכתובים, שר"ל שע"י שמרגיז ארץ ממקומה, וע"י שאומר לשמש ולא יזרח, עי"כ עושה עש כסיל וכימה כי טבע ההויה וההפסד הכולל שעל ידו נעשו העולמות הרבים אין חקר אשר בעולם הגשמי, יחייב שיכלו הגופים האלה ויפסדו כפעם בפעם, ומהפסדם יתהוו גופים אחרים שאין הויה כי אם ע"י הפסד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"האומר" - הוא הגוזר על השמש שלא יזרח ואינו זורח וסוגר מול הכוכבים לבל יאירו בעולם ועל ימי המבול יאמר כי לא שמשו אז המזלות

מצודת ציון

"לחרס" - לשמש כמו מלמעלה החרס (שופטים ח)

"יחתום" - יסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיהו כט)

<< · מ"ג איוב · ט · ז · >>