מ"ג איוב ג יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ג · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז
  וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חדלו רוגז" - נמנעים מרוגזם שהיו נוהגים ורגילים להרגיז בארץ

"ושם ינוחו" - ושם נחו דבר ההווה כתבו בלשון עתיד

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שם", עתה בא להראות שההעדר הוא טוב יותר מן ההויה וטוב לו לאדם שלא נברא משנברא, ובא להחליט על כלל מציאות האדם שהוא אך לרעתו, כי כשנחשב כל עניניו ונשקל במאזנים את הצלחתו ושמחת לבו וענגו בימי חייו מצד אחד, ואת הרעות שהוא מעותד אליהם בצד השני, נמצא תמיד כי מספר הרעות רבו מן הטובות. והנה חלק את הרעות הבאים על האדם לשני חלקים,

  • א) אשר יגיעהו ע"י רגשת נפשו הטבעיים והמוסריים, ע"י תכונת מדותיו ותאוותיו הנטועים בנפשו, כמו החמדה והתאוה הקנאה והגאוה ודומיהם, ועליהם אומר "שם רשעים חדלו רגז", ר"ל במעמד ההעדר לא ימצא רוגז הרשעים אשר הם כים נגרש מרוגז נפשם בקנאה ותאוה וחמדה על המותרות וכדומה, וא"כ ההעדר טוב מן ההויה,
  • ב) הרעות אשר ימצא מצד בקשת צרכיו ההכרחיים אשר צריך ליגע תמיד להשיג מחייתו וצרכיו, לא כן אם היה נעדר "שם ינוחו יגיעי כח":


ביאור המילות

"רגז" היא תכונה נפשית המעכרת מנוחת האדם במדות נפשו ותהלוכותיה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שם" - ר"ל מה שאתאוה לשכון בקבר הוא בעבור כי שם חדלו הרשעים מרגזם ולא יוסיפו להתרגז ולכעוס על אנשים ומצאו א"כ שוכני הקבר מרגוע מן הרשעים

"יגיעי כח" - אותם שהיה כחם יגע ועיף מן העמל הנה שם ישכנו במנוחה

<< · מ"ג איוב · ג · יז · >>