לבוש יורה דעה רסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:YD262

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן רסב | >>

סימן רסב בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

זמן מילה לבריא ולחולה ולאנדרוגינוס
ובו שבעה סעיפים:
אבגדהוז

סעיף א[עריכה]

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן רס"ב.

זמן מילה ביום שמונה ללידתו, דכתיב: "וביום השמיני ימול" וגו'. ומדכתיב "ביום", משמע- ולא בלילה. וסתם "יום" הנאמר בתורה, הוא משהנץ החמה ומשם ואילך כל היום הוא זמנה, אלא שזריזין מקדימין למצוות ומלין בבקר כשתנץ החמה. אבל מעלות השחר קודם שתנץ החמה לא ימול לכתחילה, ובדיעבד אם מל משעלה עמוד השחר יצא. שמצינו בקרא גם כן שהוא נקרא "יום", דכתיב בנחמיה: "ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים", וכתיב "והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה", שמע מינה דמעלות השחר עד צאת הכוכבים נכלל גם כן בכלל "יום". לפיכך בדיעבד אם מל משעלה עמוד השחר - יצא. אבל אם עבר ומל בלילה, לא יצא, וצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ביום. ואם מלו תוך שמונה ביום, אם צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני, עיין לקמן סימן רס"ד. ואפילו מילה שלא בזמנו כמו שיתבאר לפנינו, בע"ה, אין זמנה אלא ביום, דרבתה התורה לכתוב "וביום השמיני ימול" וגו', בוי"ו יתירה, לרבות ביום דוקא ולא בלילה, אפילו שלא בזמנה:

סעיף ב[עריכה]

חולה אין מלין אותו עד שיבריא דסכנתא היא לו וכתיב "וחי בהם" ולא שימות בהם, ואפילו כשיתרפא אין מלין אותו מיד, דסכנתא הוא. וממתינין לו מעת שנתרפא מחוליו שבעה ימים מעת לעת, ואז מלין אותו. במה דברים אמורים? שחלצתו חמה וכיוצא בזה, שהוא חולי שבכל הגוף והוא סכנה. אבל חלה באחד מאיבריו, אפילו שכאבו לו עיניו כאב מועט וכיוצא בזה, אין ממתינין לו אלא עד שיבריא, ולאחר שיבריא מלין אותו מיד. אבל אם כאבו לו עיניו כאב גדול הוי כחולי שבכל הגוף וממתינין לו שבעה ימים משיבריא, דשורייקי דעינא בליבא תלו וסכנה הוא:

סעיף ג[עריכה]

אנדרוגינוס, פירוש: שיש לו זכרות ונקבות, ומי שיש לו שתי ערלות, ויוצא דופן, כל אילו אף על פי שאין מלין אותן בשבת [ואין] מילתן דוחה שבת, כמו שיתבאר טעמו לקמן בסימן רס"ו בע"ה – מכל מקום בחול אין מלין אותם אלא ביום ח', ולא אמרינן כיון שלא התירה התורה למול אותם בשבת, הרי אידחי לגבייהו מילת יום שמיני, ונימא הואיל ואידחי לגבייהו פעם אחת יום שמיני, כגון היכא דנולדו בשבת, אידחי לגבייהו לעולם יום שמיני ונמול אותם אימתי שנרצה, כגון ביום ראשון ושני או תשיעי ועשירי, לא אמרינן הכי. אלא היכי דגלי רחמנא, גלי, כגון נולדו בשבת, אבל נולדו בחול, לא אידחי להו יום שמיני ואין מלים אותם אלא ביום שמיני כמו באחר.

וטומטום שנקרע ונמצא זכר, מלין אותו ביום שמיני ללידתו ולא משעת קריעה, דהא בלידה תלא רחמנא:

סעיף ד[עריכה]

נולד בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, מונין לו שמונה ימים מן הלילה ונימול ליום תשעה שהוא ספק שמונה, אבל לא קודם לכן דשמא לילה היה כשנולד והוה ליה יום שמיני ספק שביעי מלידה, ואין מצוה למול תוך שמונה אלא לאחר שמונה. ואם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מבעוד יום, או ששמעו אותו בוכה, אפילו נולד אחר כמה ימים, מונין לו שמונה ימים מיום שיצא ראשו או מיום ששמעו אותו בוכה, שאז היה יום לידתו, אלא שנשתהא. שכיון ששמעו אותו בוכה, על כרחך יצא לחוץ הואי, דקיימא לן כל זמן שהוא במעי אמו פיו סתום. ויש אומרים דהני מילי בסתם דרוב ולדות הכי הוא, אבל אם אומרת שהתינוק היה מונח בבטנה כמו בשאר פעמים ולא היה לה חבלי לידה כלל, אף על פי ששמעוהו בוכה, מונין לו מיום הלידה, דאף על גב שלא שכיח שיבכה בלא הוצאת הראש חוץ לפרוזדור, מכל מקום האם נאמנת לומר שהיה מונח כמו בשאר פעמים ובכה במעיה:

סעיף ה[עריכה]

אם נולד כשהיו נראים ברקיע הכוכבים קטנים מאוד, יש לסמוך על הכוכבים לספק למולו למחרת, ואף על פי שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום, והני מילי שאינו לא שבת ולא יום טוב. אבל אין סומכים על כוכבים קטנים לחושבם לילה ממש ולמולו בשבת ויום טוב:

סעיף ו[עריכה]

ואם נראים כוכבים בינונים מיד כשהוציא ראשו חוץ לפרוזדור, יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו לדחות שבת ויום טוב, אבל שהו ראיית הכוכבים הבינוניים אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום עדיין בהוצאת הראש, אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהא נימול לשמנה, אפילו יארע בשבת:

סעיף ז[עריכה]

אין דבר זה תלוי בתפילה, כגון שכבר התפללו הקהל תפילת ערבית בעוד יום, ועשאוהו לילה בתפלתם, ונולד אחר כך ועדיין יום הוא - התפילה אינה מעלה ואינה מורדת לא להקל ולא להחמיר, רק ביציאת הככבים תלה רחמנא, ד"ביום" כתיב: