לבוש יורה דעה רסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:YD263

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן רסג | >>

סימן רסג בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

ילד שהוא אדום או ירוק ומי שבניו מתים מחמת מילה
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן רס"ג.

קטן שהוא ירוק, סימן הוא שלא נפל בו דמו, אין מלין אותו עד שיפול בו דמו ויחזיר מראהו כמראה שאר הקטנים. וכן אם נמצא אדום, סימן הוא שלא נבלע דמו באיבריו אלא בין עור לבשר. ואין מלין אותו עד שיבלע בו דמו. וצריך מאוד ליזהר באילו הדברים שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי, דסכנת נפשות דוחה הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם:

סעיף ב[עריכה]

אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה, שהכשילה כחו, ומלה גם השני ומת מחמת מילה, הרי הוחזקה אשה זו שבניה מתים מחמת מילה, לא שנא היו מבעל אחד או משנים. וכשנולד לה בן שלישי לא תמול אותו אלא תמתין למולו עד שיגדל ויתחזק כחו. והא דחשבינן הכא בתרי זימנא הוי חזקה, אף על גב שבשאר מילי לא אמרינן דהוה חזקה אלא בתלתא זימנא, היינו משום דאיכא פלוגתא דתנאי אי תרי זימני הוי חזקה או תלתא זימני, וכיון דפלוגתא דתנאי היא, הכא דספק נפשות הוא, אזלינן להקל. וכן הוא הדין אם איש אחד מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה, לא ימול השלישי בין שהיו לו מאשה אחת בין משתיים. ויש חולקין באיש, מפני שאין טבע חולשת ובריאת הבנים תלוי באב אלא באם. אבל כבר אמרנו דספק נפשות להקל:

סעיף ג[עריכה]

ולאו דווקא באשה אחת או באיש אחד, אלא אפילו באחיות אמרינן הכי. כיצד? אשה אחת מלה בנה ומת מחמת מילה. וגם אחותה מלה בנה ומת מחמת מילה. שאר האחיות לא ימולו בניהם דשמא חולשה זו באה מטבע משפחת האחיות. אלא ימתינו עד שיגדלו ויתחזק בהם:

סעיף ד[עריכה]

נולד כשהוא מהול, אף על פי שאין לו ערלה, מכל מקום חייבו חכמינו זכרונם לברכה להטיף ממנו מעט דם להכניסו בברית של אברהם אבינו. מיהו, דבר זה צריך להיות בנחת. וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים ולא בפרזלא דלא לעייק ליה. ורואין ונזהרין היאך מלין אותו. וממתינים לו הרבה, ואין חוששין ליום שמיני שלא יביאוהו לידי סכנה:

סעיף ה[עריכה]

תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה. ולא מפני שהוא חובה, אלא כדי להסיר חרפתו ממנו ולא יקבר בערלתו. כי חרפה היא לו. ואין מברכין על המילה אבל משימין לו שם לזכור שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים. אבל אין עושין כן ביום טוב ואפילו ביום שני של גליות. שאסור לקבור הנפלים ביום טוב. שאין מצוה לקוברן ואפילו לטלטל אסור. ואסור למול גוי שלא לשם גרות אפילו בחול. כיון שאין כוונתו לגייר, למה נסיר חרפתו ממנו ולהחתימו בחותם ברית קדש?: