לבוש יורה דעה רסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:YD261

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן רסא | >>

סימן רסא בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

מי הוא החייב למול
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן רס"א.

האב חייב למול את הבן ולא האשה את בנה, דכתיב: "וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלקים", אותו צוה ולא אותה. ומיהו אינו חייב כרת האב אם לא ימולנו, אלא עובר על עשה. לא מלו האב, חייבין בית דין למולו, דכתיב: "המול לכם כל זכר". דמשמע שעם הבית דין דבר הכתוב. לא מלוהו בית דין, חייב למול את עצמו לכשיגדל. לא מל את עצמו לכשיגדל, חייב כרת, דכתיב: "וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו, ונכרתה". ובכל יום שמשהין אותו כל הנזכרים, חייבים בעונשים הנזכרים, דהיינו אב או הבית דין עוברים בעשה, והבן לכשיגדל עובר בעונש כרת בכל יום, שאף על פי שחיוב עונש כרת אין כאן עד שימות - דהא אין חייבי כריתות חייבין עד שיתרו בהן, ובזה אין העדים יכולין להתרות בו, דהוי ליה התראת ספק - שמא עדיין ימול את עצמו, והתראת ספק לא שמיה התראה, מכל מקום עונש איסור כרת מן השמים יש עליו בכל יום, כלומר דקאי בעונש למות בקיצור שנים או ימים, דמשום שאין העדים יכולין להתרות בו, אין פוטרין אותו מן השמים. ואם האב משהה מלימול בנו, אין בית דין מצווין למול אותו שלא מדעתו, אלא אם כן רואין אותו מונע ופושע ועובר במזיד - אז הבית דין מלין אותו בעל כרחו של אב.

האב שאינו יודע למול ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם רק בשכר, יש לבית דין לגעור במוהל זה כי אין זה דרכן של זרע אברהם, כי אדרבה מוהלין מהדרין ומבקשין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שבית דין חייבין למולו, ולכן בית דין כופין את זה המוהל מאחר שאין כאן אחר שימול: