לבוש אורח חיים תרצה
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תרצה | >>
סימן תרצה בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד
סעיף א
[עריכה]מצוה להרבות בסעודת פורים, ד"משתה ושמחה" כתיב (אסתר ט כב).
סעיף ב
[עריכה]וצריך להשתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים, דכשיגיע לשכרות כזה ודאי הוא שמח. ויש אומרים שאין צריך להשתכר כל כך, שהרבה מכשולת יבאו על ידי שכרות, שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן, לפיכך לא ישתה אלא מעט יותר מלימודו ויישן, ומתוך שיישן לא ידע בין ארור המן כו'. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
ואין להתענות כלל בפורים מלבד תענית חלום (ועיין לעיל סימן תקס"ח וסימן תק"ע).
וטוב לעסוק בתורה מעט קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר: "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח טז), ודרשינן: "אורה" זו תורה (מגילה טז ב), קודם שמחה.
יש לאכול זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בבבל, שגם המגילה היה גם כן על ידי דניאל שהוא התך לפי דברי חז"ל (מגילה טו א).
וצריך לעשות הסעודה ביום. ואם אכלה בלילה, אפילו בליל ראשון לא יצא, כל שכן בליל שני שהוא אחר פורים שלנו, ד"ימי משתה ושמחה" כתיב (אסתר ט כב), ביום משמע. מיהו ימשוך סעודתו גם תוך הלילה. ונוהגין לעשות הסעודה לאחר מנחה, ומתפללין מנחה בעוד היום גדול כדי לאכול רוב הסעודה ביום, וכשהיא נמשכת עד הלילה אז לית לן בה, כי חייב אדם במשתה ושמחה בשני הימים, י"ד וט"ו, וכן נהגו, ד"ימי משתה ושמחה" כתיב, משמע שני הימים, ונהגו לשמוח אף בליל ט"ו שביניהם.
סעיף ג
[עריכה]ואומר "על הניסים" בברכת המזון בהודאה אצל "ועל הכל", אם מברך בעוד יום י"ד. ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, יש אומרים שצריך לומר "על הניסים" אפילו בליל ט"ו, דבתר תחילת סעודה אזלינן, ויש אומרים שאין צריך, ואנו נוהגין לאומרו.
פורים שחל להיות בערב שבת, עושין סעודות פורים מבעוד יום, ובלילה צריכים לקדושי, וצריכים נמי למטעם מיד בתר קידושא משום סעודת שבת. ויש שעושין סעודתם בבוקר יום ששי כשחל פורים בערב שבת, כדי שלא לקלקל סעודות שבת.
סעיף ד
[עריכה]וצריך לשלוח מנות איש לרעהו, שכן כתיב: "ומשלוח מנות איש לרעהו" (אסתר ט כב), ו"מנות" הוא לשון רבים, לפיכך צריך לשלוח לפחות שני מנות לאדם אחד. והמנות יהיו מיני מאכל או מיני שתייה, שאין לשון "מנות" אלא לשון מאכל ומשתה. ועוד, שאין טעם המשלוח אלא כדי שיהיה לכל אדם לאכול די סיפוקו ודברים המענגים ומשמחים את האדם כדי לשמוח בפורים, הילכך כל המרבה לשלוח לרעהו הרי זה משובח. ואם אין לו כדי לשלוח מנות לאחר ולהשאר לעצמו, מחליף עם חבירו, זה שולח לו סעודתו לזה וזה שולח סעודתו לזה, כדי שיקיימו שניהם משלוח מנות וגם סעודת פורים. ויש לשלוח מנות ביום בזמן חובת הסעודה ולא בלילה. ואם הוא שולח וחבירו אינו רוצה לקבל או מוחל לו יוצא.
וגם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים כאיש, ד"לרעהו" כתיב והוא הדין לרעותה, דמידי הוא טעמא אלא לשמחה, ואם כן מאי שנא איש או אשה, שגם הם היו באותו הנס. ואשה משלחת לאשה ואיש לאיש, אבל איפכא לא, שלא יבאו לשלוח אנשים לאלמנות ויבאו לידי ספק קידושין. אבל במתנות לאביונים אין לחוש.
יש אומרים שאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, שפטור מלשלם. ועיין בלבוש שושן בדיני נזיקין.