לבוש אורח חיים תרצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש החור על אורח חיים · סימן תרצו | >>

סימן תרצו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דיני הספד והתענית ועשיית מלאכה בפורים
ובו שמונה סעיפים:
אבגדהוזח

סעיף א[עריכה]

פורים מותר בעשיית מלאכה, דימי משתה ושמחה קבילי עלייהו, ימי י״ט לאסור אותו במלאכה לא קבלי עלייהו, שהרי מעיקרא כתיב "שמחה ומשתה ויום טוב" (אסתר ט, יט), ולבסוף כתיב "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (שם שם, כב) ואילו יום טוב לא כתיב, שלא רצו לקבלם עלייהו לי״ט באיסור עשיית מלאכה. מיהו במקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות; והעושה, אמרו חז״ל שאינו רואה סימן ברכה באותה מלאכה לעולם אלא אם כן הוא בנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או אבורנקי של מלכים דשרי. וכן מלאכת מצוה שרי, כגון כתיבה של מצוה, ומותר לכתוב פסקי הלכות ופשטי מקראות שאדם שמח בהם, דכתיב "פקודי י״י ישרים משמחי לב" (תהלים יט, ט). וכן אגרת של שלום ומזכרת חובותיו מותר, וכן כל דבר שאין צריך עיון גדול מותר. ולצורך פורים אפילו מלאכה גמורה מותר לעשות, מה שצריך לשמחת פורים.

סעיף ב[עריכה]

ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד, כגון י״ד לבני עיירות וט״ו לבני כרכים, אבל לאסור של זה בזה אינו מנהג.

סעיף ג[עריכה]

אבל הספד ותענית אסור לשתיהן בשניהם, דבין בני עיירות הקורין המגילה בי״ד, בין בני כרכים הקורין בט״ו, אסורין בהספד ותענית בשני הימים, ד"ימי משתה ושמחה" כתיב, משמע שכולם קבלו עליהם שני הימים למשתה ושמחה; ו"משתה" – מלמד שאסור בתענית, "ושמחה" – מלמד שאסור בהספד. מיהו מי שנשבע להתענות בפורים, יש אומרים שצריך לקיים שבועתו, שאין כח בפורים ובפסוק שהוא מדברי קבלה לדחות את השבועה שהיא דאורייתא; ואפשר לו לעשות סעודות פורים בלילה של קריאת מגילה, כיון שאי אפשר לו לעשות בענין אחר, אי נמי בליל מוצאי פורים, שהרי מאחרים הסעודה, כדלעיל סימן תרצ״ה.

הנשים מענות בהן על מת, שכולם עונות כאחד, ומטפחות, שמכות כף אל כף, אבל לא מקוננות, שתהא אחת מדברת וכולן עונות אתריה, שזה הוא עיקר ההספד. במה דברים אמורים? בעוד שהמת מוטל לפניהם; אבל נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות ולא מקוננות. ובמה דברים אמורים? לאינש דעלמא, אבל לת״ח מענות ומקוננות כדרכן. ודווקא בפניו, אבל שלא בפניו לא. ויום שמועה אפילו רחוקה כבפניו דמי, עיין בעטרת זהב סימן ת״א. ואין אומרים צידוק הדין, נראה לי, אפילו על ת״ח בפניו, משום דצידוק הדין דומה לתחנון, ואין אומרים תחנון בפורים שהוא יום טוב. וכיון שאין אומרים צדוק הדין, גם הקדיש אין אומרים, דעל מה יאמרו הקדיש, אם לא אמרו פסוקים? ונראה לי הני מילי לאינש דעלמא, אבל ת״ח בפניו שמספידין ודורשין עליו, אע״פ שאין אומרים צידוק הדין, אומרים קדיש על הדרשה. נ״ל.