לבוש אורח חיים תרכו
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תרכו | >>
סימן תרכו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג
סעיף א
[עריכה]מקום הראוי כיצד? כמו שהעננים היו תחת אויר השמים, כן יעשה הסוכה תחת אויר השמים. ודרשינן זה (סוכה דף ט:), שהקפיד הכתוב על זה מדכתיב "בסכת" (ויקרא כג, מב), חסר וי"ו בין כ"ף לתי"ו, שהוא לשון יחיד, משמע תחת סכך אחד, ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת הבית ולא בסוכה שתחת האילן, שכל אלו הוו שני סככים זה על גב זה, והתורה אמרה "סֻכַּת" חסר וי"ו, סכך אחד ולא שני סככים (ועיין לקמן סימן תרכ"ח סעיף א'). ובכל אלו לא שני לן בין אם הסוכה קדמה או דברים הפסולים קדמו, דלעולם הסוכה פסולה בכך משום סוכה שתחת סוכה, אפילו עירבן. ואפילו הסוכה צילתה מרובה מחמתה מחמת עצמה, כדינה שיתבאר בע"ה, אפילו הכי פסולה. וענפי אילן בפני עצמן בלא סכך אחר, אף על פי שגדלו ונעשו באופן שעושין אותן לסכך, כגון שיש בהן שיעור סוכה וצילתה מרובה מחמתה ורוצה לעשות מחיצות תחתיה, הסוכה פשיטא שפסולה, משום שזה אפילו בסכך שנעשה בתלוש פסול אם עשה הסכך קודם שעשה המחיצות, כמו שיתבאר לקמן בע"ה סימן תרל"ה. אלא אפילו עשה המחיצות תחילה ואחר כך נטע האילן לכאן לשם סוכה והשריש, פסול, כיון שהוא מחובר לקרקע, דכתיב (דברים טז, יג): "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך", ודרשינן: ממה שאתה מאסף מגרנך ומיקבך עשה לך סוכה, דהיינו בפסולת גורן, כגון קשין שנדושו, ובפסולת יקב, כגון אשכולות ריקנין וזמורות. אלמא דדווקא תלוש בעינן לסוכה ולא דבר המחובר לקרקע, הלכך ענפי האילן בכל עניין פסולין לסוכה.
סעיף ב
[עריכה]ואפילו אם קצץ ענפיו ונפלו על הסוכה להיות הם הסכך, לא נתכשר בכך, שאינו חשוב "תעשה" עד שינענע את הענפים אחר שקצץ כל אחד בפני עצמו בניענוע גמור לעשיית סוכה. וצריך להגביה כל אחד לבדו ולהניחו על הסוכה לשם סוכה וצל, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו לשם סוכה וצל, וכן כולם; ואם לא עשה כן, הסוכה פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי.
ואם רוצה לעשות סוכה כשרה מסכך כשר תחת ענפי האילן בעודן מחוברין, ושלא תהא נקרא סוכה שתחת סוכה, בזה יש לחלק; והוא, שאם האילן צילתה מרובה מחמתה, פסולה בכל עניין, אף אם הסוכה כשרה מצד עצמה, כגון שגם צילתה של עצמה מרובה מחמתה, שכן הוא הכשר סוכה כמו שיתבאר בעזה"י; אפילו הכי פסולה מחמת האילן, שגם הוא צילתו מרובה מחמתו כמו סוכה כשרה, והוי סוכה שתחת סוכה ופסולה. ואפילו עירב ענפי האילן עם הסכך לא נתכשר בכך, דהא מכל מקום הצל בא מן האילן. אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו, שאז אינו נקרא בפני עצמו סכך, אז רואין, אם הסוכה צילתה של עצמה מרובה מחמתה בלא אילן – כשרה, שאין צל האילן נחשב לכלום, כי בטל הוא ברוב חמתו והוי כמו סוכה שתחת השמים. ואפילו לא השפיל הענפים של אילן למטה לערבם עם סכך הכשר לבטלם, כשרה, שכבר הם בטלים ברוב חמתו של עצמו. אבל אם אין הסוכה צילתה של עצמה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך הכשר בעניין שלא יהיו ניכרין, ויהיה הסכך רבה עליהן ומבטלן, שיהו נחשבין כסכך תלוש וכשר להכשיר הסוכה; כי כן הדין בכל איסורין שבתורה, לאחר שנתבטלו נעשה האיסור היתר גמור, כמו שנתבאר בעזה"י בלבוש עטרת זהב בהלכות תערובות (סימן קט סעיף א).
אבל תימה לי, דהא קיימא לן שאין מבטלין איסור לכתחילה, ומשמע הכא דלכתחילה שרי. וצריך עיון. ואפשר לי לומר, דהא דקיימא לן אין מבטלין איסור לכתחילה, היינו משום גזירה שמא יבוא להתיר כל האיסור; אבל הכא במצוה ליכא למיחש להכי, דכיון דלמצוה קמכוין – לא יעשה המצוה בעבירה, נ"ל.
ויש מחמירין, ואומרים שאפילו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא אילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו, אם ענפי האילן מכוונין כנגד סכך הכשר ולא עירבו – פסולה, בין שאילן קדם בין שהסוכה קדמה; שכיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר, הרי הצל בא מן האילן ולא מן הסכך הכשר, והוי הסכך הכשר שכנגד ענפי האילן כמאן דליתיה. וגם צל של ענפי האילן לא נחשב לכלום, שהרי הוא פסול, ואז לא יהיה צל הסוכה מרובה מחמתה. אבל אם הענפים כנגד האוויר שבין הסכך הכשר, או אפילו הם כנגד הסכך הכשר, אלא שצל האילן הוא כל כך מעט דבלאו סכך שתחתיו יהא צילתה של סוכה מרובה מחמתה, כשרה, הואיל וצל הכשר מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל הסכך שכנגד האילן יש שיעור בכשר להכשיר. ואם הניח הסכך הכשר על הסכך הפסול, זה הוא מיקרי עירוב וכשר.
סעיף ג
[עריכה]העושה סוכה למטה בבית תחת הגג, שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארין עדיין העצים הדקין שהרעפים מונחות עליהם מחוברין, הסוכה כשרה, מפני שאלו העצים אין דין סכך פסול עליהם, שאינן אסורים לסכך בהן, אלא משום תעשה ולא מן העשוי הוא דפסולין, דהיינו מפני שלא נעשו מתחילה לשם סכך סוכה לצל להגין משרב ושמש אלא להניח עליהם הרעפים נעשו מתחילה, אלא שעכשיו הוא רוצה שיהיו הם מסכך הסוכה. ואף על פי שהם מחוברין במסמרים. ואם היה תחילת עשייתן לשם צל סיכוך סוכה, להגין משרב ושמש, היו כשרים, דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה, כמו שיתבאר לקמן סימן תרכ"ט (סעיף ח) בעזר ה' יתברך. והואיל ואין שם סכך פסול עליהם, אף על פי שהם עצמם פסולין משום תעשה ולא מן העשוי – אינן פוסלין הסכך הכשר שתחתם, כיון שהסכך שתחתם הוא עשוי לשם סוכה. ועוד, שדרך הוא שהאויר הוא רב ביניהם, ואפילו תחשוב הסכך שתחתם כמאן דליתיה, עדיין צל הסוכה הוא יותר מחמתה וכשרה.
הסוכה שעושין בבית תחת הגג, ומסככין אותה ואחר כך מסירין העצים והרעפים או פותחים את הארובה שבגג, יש פוסלין אותה, משום שבשעה שסככוה נעשה הסכך בפסול משום הגג שעליו, שהוא סכך פסול, אף על גב שנעשה לצל ולהגין, מכל מקום כיון שנעשה מקורה מעובה עד שאין הגשמים יכולין לירד שם, סכך פסול הוא. ואחר כך כשפותחין הגג – נעשית הסוכה כשרה מאליה, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, ודמיא להא דאמרינן לקמן סוף סימן תרל"ה בעשיית הסכך קודם עשיית הדפנות דאמרינן שהיא פסולה מטעם זה, תעשה ולא מן העשוי מאליה.
ויש מתירין, שכיון שנעשה מתחילה זה הסכך לסוכה ולצל, הסרת הרעפים ופתיחת הגג הוא גמר המעשה המכשיר את הסכך, אף על גב שמתחילה נעשה בפסול. ורוצה לומר שהוא מותר לכתחילה. ואפשר שהטעם הוא משום שהרי כל מעשה הסוכה כך היא, שמתחילת עשייתה היא פסולה, שהרי מתחילה בעוד הסכך מעט עליה יש חמה מרובה מצילתה, ואחר כך כשמתרבה הסכך חוזר ונתכשר הכל ממילא, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, אף על פי כן כשרה, הכי נמי הכא. ואף על פי שיש לחלק דשאני התם שהוא מתעסק בעשיית הצל, והרי הוא עושה סוכה ממש במה שעושה הצל ואי אפשר לעשותה בעניין אחר. אבל בכאן, בהסרת הרעפים ופתיחת הארובה הוא עושה האויר, והצל שהוא עיקר הסוכה כבר עשויה בפסול ואין זה תעשה. מכל מקום הואיל ולא אירע הפסול בסכך עצמו אלא מחמת דבר אחר חוצה לו, נוהגין היתר בעשיית הסוכות הללו, שעושין אותם תחת הגגות ואחר כך פותחין אותם.
ולא דמי לעצים הדקים הנשארים אחר הסרת הרעפים, דפסלינן לה לעיל משום תעשה ולא מן העשוי לפי טעם השני, דאמרינן דוקא משום שהאויר הוא רב וכו' ומשמע הא לאו הכי פסולה. דשאני התם שאותם העצים הדקים לא נעשו מתחילה לצל ולסיכוך אלא להניח עליהם הרעפים. אבל כאן, הרי הסכך נעשה מתחילה לצל ולסוכה. ולא דמי גם כן להא דלקמן סוף סימן תרל"ה שהעושה הסכך קודם הדפנות פסולה, דהתם לא היו כאן מחיצות אלא סכך ולא דפנות, ובעשיית הדפנות נעשית הסוכה סוכה לדור בה והוה ליה תעשה ולא מן העשוי. אבל הכא הכל הוא מוכן, אלא שהוא מסיר המעכב, דהיינו שפותח הגג.