לבוש אורח חיים תקמט
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תקמט | >>
סימן תקמט בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב
סעיף א
[עריכה]בשבת שאחר שבועות, שהוא סמוך ליום מתן תורה, אומרים יוצר "אדיר ונאה", שמדבר במעשה בראשית ובמתן תורה. אופן "כבודו אות", זולת "אין זולתיך", ויש אומרים "אור ישראל וקדושו" (וכן בפוזנא).
לפרשת נשא, לפי שיש בה פרשת ברכת כהנים, אומרים אהבה "אשר יחדיו", משום שנתייסד על ברכת כהנים אשר הראה לנו הקדוש ברוך הוא אהבתו וצוה לכהנים לברך את עמו ישראל באהבה. ומפטירין בשופטים, "ויהי איש אחד מצרעה" וגו', שמדבר בצוואת נזירות שמשון, והוא מעין פרשת נזיר שבפרשה.
לפרשת בהעלותך אומרים מאורה "אשר יצר", שיש בה מעשה המנורה. ומפטירין בזכריה, "רני ושמחי", שמדברין במנורה ונרות שראה זכריה, מעין הפרשה.
לפרשת שלח לך שיש בה פרשת ציצית, אומרים אהבה "שש מאות", שמדבר מעניין ציצית. ומפטירין ביהושע, "וישלח יהושע" וגו', שמדבר במרגלים, מעין הפרשה.
לתמוז. לפרשת קרח מפטירין בשמואל, שהיה שקול כמשה ואהרן והיה מזרע קרח, "ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל" וגו'. ויש בה מעין הפרשה, שאמר להם שמואל: "הנני ענו בי וגו' את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי" וגו', דומיא שאמר משה בפרשה זו, "לא חמור אחד מהם נשאתי" וגו'.
לפרשת חוקת, שיש בה שירת "אז ישיר ישראל", אומרים אהבה "אל מחוללי", שיש בה מעניין שירת הבאר, אז ישיר וכו'. ומפטירין בשופטים, "ויפתח הגלעדי" וגו', שיש בה מעין הפרשה, שעשה מלחמה עם בני עמון, וכל העניין מעין הפרשה.
לפרשת בלק מפטירין בתרי עשר במיכה, "והיה שארית יעקב" וגו', שיש בה "עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם" וגו', מעין הפרשה.
בי"ז תמוז מתענין תענית ציבור, והוא אחד מן הד' צומות שיתבארו בהלכות ט' באב. ואומרים סליחות, "אתאנו לך", "אמרר בבכי" (בפוזנא "אבן הראשה"), פזמון "שעה נאסר", "עננו", "ויחל", "דרשו", כמו שנתבארו לעיל בהלכות בה"ב בחודש אייר (לבוש אורח חיים תצב).
מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב אין מסתפרין ואין נושאין נשים, ויש שאין אוכלים בשר ואין שותין יין מי"ז בתמוז עד שבת נחמו, כמו שיתבאר טעמא בהלכות ט' באב.
בפרשת פינחס מפטירין "דברי ירמיה" (ירמיהו א א), שהוא מן התלתא הפטורות דש"ח דברי, שמעו, חזון המדברים בפורעניות דירשלים. ופרשת פינחס יבא ברוב השנים אחרי י"ז בתמוז, חוץ מבשנת ה"ש פשוטה וה"ח מעוברת, שקורין פינחס קודם י"ז בתמוז, ואז מפטירין בה ההפטרה השייכא לאותה פרשה, והיא "ויד ה' היתה אל אליהו" וגומר (מלכים א יח מו), מפני שפינחס הוא אליהו וקנא לאלקיו בפרשה זו, וגם בעניין ההפטרה כתיב "קנא קנאתי לה' אלקי צבאות" וגומר.
ר"ח אב שחל להיות בשבת נוהגין ברוב המקומות להפטיר "שמעו" ולא "השמים כסאי", דלא דחי "השמים כסאי" סימן דש"ח דתלתא פורעניות. ולא דמי לר"ח אלול שחל להיות בשבת, שדוחין "עניה סוערה" ואומרים "השמים כסאי", דשאני "ענייה סוערה" שבאה משום נחמה, שב דנחמתא, וב"השמים כסאי" יש גם כן נחמה; וגם יש ל"ענייה סוערה" תשלומין, כמו שיתבאר לקמן סימן תקפ"א. ותרתי טעמים אלו לא שייכי בהפטרת "שמעו", שהיא מתלתא דפורעניות ואין לה תשלומין, לפיכך לא נדחית מפני "השמים כסאי". מיהו יש אומרים, במקום שאין מנהג קבוע יש לומר "השמים כסאי" (וכן נהגו בפוזנא), שלא יזלזל כל כך בראש חודש זה; ובמקום שנהגו נהגו. וטעמא דתלת דפורעניות ושב דנחמתא עיין לעיל סימן תכ"ה סעיף א'.
הלכות ט' באב ושאר תעניות
[עריכה]נהוג עלמא ורצו להתענות ד' צומות בשנה, מפני הפורעניות שארעו בהם לישראל. ואסמכוה אקרא דזכריה (ח, יט), דכתיב: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה", ודרשו בו חכמים ז"ל (ראש השנה דף יח:): צום הרביעי הוא י"ז בתמוז, שבו הובקעה העיר בחורבן שני; ובו שבר משה רבינו ע"ה את הלוחות, כשירד מן ההר וראה את העגל שעשו ישראל; ובו גזרה מלכות הרשעה שלא להקריב עוד קרבן תמיד; ובו שרף אפוסטמוס הרשע את התורה; ובו העמיד מנשה צלם בהיכל. ונקרא רביעי, שהוא בחודש הרביעי מניסן, שממנו מונין החדשים. צום החמישי זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלקינו בראשונה ובשנייה; ובו נגזרה גזירה על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ, אחר ששלחו המרגלים; ובו נחרבה ביתר, היא היתה עיר גדולה לאלקים, שהיו בה עם רב מישראל; ובו חרש טורַנוסרופוס הרשע את ההיכל. ונקרא צום החמישי, שהוא בחודש החמישי. צום השביעי זה ג' בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם; ושקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו; ועוד, שהריגתו היתה סיבה לכמה צרות שארעו לישראל אחרי כן. ונקרא שביעי, שהוא בחדש השביעי. וצום העשירי, זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים. ונקרא עשירי, שהוא בחדש העשירי.
סעיף ב
[עריכה]אף על פי שהנביא רצה בקצת הצומות הללו ימים אחרים, והם באלו החדשים, מכל מקום נוהגין להתענות אלו הימים על המאורעות של בית שני שהוא חמור עלינו, שהוא סיבת צאתנו בגלות הזה. ואסמכינהו אכתוב זה.