לבוש אורח חיים תצב
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תצב | >>
סימן תצב בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
סעיף א[עריכה]
נוהגין בכל אלו הארצות להתענות ב׳ וה׳ וב׳ אחר הפסח, וכן אחר הסוכות. ואין מתענין אותם בחודש ניסן ותשרי. בניסן אין מתענין אותם, כמו שנתבאר לעיל סימן תכ״ט סעיף ב׳; ובתשרי אין מתענין בסופו, לפי שהוא מרובה במועדות; לכך מתענין אחר כך. ויש אומרים הטעם של אלו התעניות הם על העתיד, משום שהאויר משתנה באלו זמנים ויש לחוש לסכנת שינוי האויר שיזיק ח״ו לבריות, לכך מתענין, שלא יזיק להם שינוי האויר. ויש אומרים הטעם שמתענין על העבר, שמא חטאו בימי המועדים שהם ימי המשתה ושמחה, וסמכו אקרא דאיוב (א, ה): "ויהי כי הקיפו ימי המשתה" וגו׳ "העלה איוב עולות" וגו׳ "אולי חטאו בני" וגו'; הכא נמי, הואיל וימי המועדות הם ימי המשתה ושמחה, חוששין אולי חטאו. (ועיין לקמן סימן תקכ״ט סעיף ד׳). ומתענין לשלם פרים שפתינו, להיות להם כפרה על חטאם, ועושין אותן כמו תענית ציבור לומר סליחות ולקרות "ויחל", ועיין בסימן תקס״ו סעיף ב'. אבל אחר עצרת אין נוהגין להתענות, שאינו אלא שני ימים ולא שכיח ביה שמחה טובא כל כך במו בפסח וחג הסוכות. גם ימות החנוכה, אף על פי שהם ח׳ ימים, אין נוהגין בהם שמחה יתירה, שהרי אין העם פנויים ממלאכתם; ועוד, לא למשתה ושמחה נתנו.
ומברכין אותן בבית הכנסת מיד בשבת הראשון שאחר ר״ח אייר או אחר ר״ח מרחשון, ונותנין מי שבירך כל מי שיקבל עליו להתענות אותם. ולכך מי שאמר אמן על אותו מי שבירך אין צריך לקבל עליו יותר התענית. ואומרים אותו מי שבירך אחר אשרי קודם יהללו בעוד הספר תורה בידו, כדי לברך העם עם הס״ת. ואומרים בהם סליחות. ביום ב׳ הראשון אומרים ישראל עמך, אלהים בישראל, פזמון מלאכי רחמים. ביום ה׳ אומרים תענית ציבור, (בפוזנא אומרים תבא לפניך והשאר כסדר). אנשי אמנה, פזמון ישראל נושע. ביום ב׳ תנינא אפפוני מים, אזון תחן, פזמון ה׳ ה׳ אל רחום, כדי לסיים בי״ג מדות שהברית כרותה. ובכל התעניות אומר הש״ץ ענינו בין גואל לרופא בשחרית ומנחה, והציבור אין אומרים אותו אלא במנחה בברכת שומע תפלה, ולא בשחרית משום שמא יאחזנו בולמוס וימצא שקרן בתפלתו, אבל הש״ץ אומרו גם בשחרית, שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל, והרי הוא מתפלל בעד כל הקהל. ואם שכחו אין מחזירין אותו, ואם נזכר קודם שעקר רגליו יאמרנו באלהי נצור בלא חתימה.
וקורין ויחל בשחרית ובמנחה, ואין אומרים הפטרה בשחרית משום ביטול מלאכה לעם. ובשחרית אומר חצי קדיש על התפילה קודם הוצאת ס״ת, וכן על הס״ת מיד אחר הקריאה, ואומר יהללו אשרי וכו׳. אבל במנחה שאומרים בו ההפטרה, אין אומרים קדיש על הס״ת מיד, אלא קדיש אחד אומר קודם הוצאת ס״ת אחר אשרי, והקדיש הראוי להיות על קריאת ס״ת אומרים אותו לפני העמוד אחר הכנסת ס״ת, כדי להתפלל מיד אחריו תפילת י״ח. וזהו הטעם שאין אומרים אותו מיד אחר הקריאה כמו בשחרית, כדי שידעו העם שהגיע החזן לפני העמוד ויתחילו להתפלל י״ח מיד אחר הקדיש. מה שאין כן בשחרית, שכשיגיע החזן לפני העמוד מתחיל בקול רם "אשרי יושבי ביתך" וגו', וידעו העם שהגיע החזן לפגי העמוד ושיאמרו מכאן ואילך סדר קדושה.
ומפטירין דרשו (ישעיהו נה, ו), ומברכין הברכות עד מגן דוד. והציבור אומרים ענינו בשומע תפילה קודם "כי אתה שומע" וכו׳, ומסיים "כי אתה שומע" וכו׳ "ברוך אתה ה׳ שומע תפילה".
באלו התעניות, וכן בכל תענית ציבור או תענית חלום או יום שמת בו אביו, אם שכח ואכל כזית לא איבד תעניתו אלא משלים את תעניתו, מפני שהוא תלוי ביום זה, ואחר שיעבור יום זה עבר יומו ובטל קרבנו, ומה ששגג שגג וצריך כפרה. אבל מי שנדר להתענות יום סתם, אפילו אמר הריני מחר בתענית, אינו דבר שהוא תלוי באותו יום דווקא, לפיכך אם שכח ואכל כזית אוכל אותו היום ומתענה יום אחר, וכן מותר ללוותו אי מצטער, אבל לא באלו התעניות שאין לווין אותם מפני שצריך להתענות עם הציבור:
מילה שחלה ביום בה״ב, יש אומרים מצוה לאכול על הסעודה ואין צריך התרה, ואע״ג דדבר שאינו אלא מנהג צריך התרה, ובשני וחמישי ושני ג״כ אינו אלא מנהג, מכל מקום לא נהגו מעולם להתענות בכהאי גוונא שחלה מילה ביום זה, והוא כאילו התנו מתחילה. מיהו דווקא נראה לי כשלא קבלוהו מאתמול אלא סמך על עניית אמן, אבל אם חזר וקבלו עליו מאתמול הרי זה נדר וצריך התרה: