לבוש אורח חיים תכו
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תכו | >>
סימן תכו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד
סעיף א[עריכה]
הרואה לבנה בחידושה יברך עליה. וברכה זו היא בלבנה יותר על מה שחייבין לברך על כל הכוכבים כשיגיעו לתחילת מזל טלה, כדאיתא לעיל סימן רכ״ט. וניתקנה מפני שרואים בה בתנועות הלבנה מעשה הש״י וגבורתו יותר מבכל הכוכבים, שאין תנועתם נראית כל כך לעין כל כמו תנועת הלבנה, שהכל רואים שהיא מתנועעת ומקפת כל הרקיע בכל חודש. והיא לנו כקבלת השכינה בכל חודש, שרואין בה גודל מעשיו. וגם יש בה סוד, שרומזת לשכינה. הילכך יברך עליה מעומד. ויתלה עיניו כנגדו ויאמר: ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן בהם שלא ישנו את תפקידם, רוצה לומר: מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם אינם משנים. ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועל אמת שפעולתו אמת, ר״ל: הבורא הוא הפועל אמת, ופעולתו אמת שבדין מיעט את הלבנה. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן העתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם, ר״ל: שתתחדש הלבנה בכל חודש הוא סימן עטרת תפארת לישראל, שנקראו עמוסים מני בטן, שהם מונין לחדשי הלבנה, שאף הם עתידים להתחדש כמותה מגלותם ולפאר ליוצרם, ע״כ. על שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ברוך אתה י״י מחדש חדשים.
ואחר כך יאמר: ברוך יוצרך. ברוך עושך. ברוך קונך. ברוך בוראך. וסימן יעקב, מפגי שהלבנה סימן לו, שנקראת מאור הקטן והוא נקרא גם כן קטן; ועוד, שהיא סימן לבניו שיתחדשו כמותה.
ואחר כך מרקד ג׳ פעמים כנגדה, שהוא סימן שמחה, כיון שהוא כקבלת השכינה, משמחין כנגדה. ואומר: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יוכלו ליגע בי. וכיון שהוא מתפלל על אויביו שלא יוכלו ליגע בו, מתפלל שיפיל השם יתברך עליהם אימתה ופחד ואומר: "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן", ואחר כך אומרו למפרע: "כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול". ואומר כן ג׳ פעמים. ואח״כ יאמר גם כן: "סימן טוב לנו ולכל ישראל, שלום עליך", ונותנים שלום זה לזה ג׳ פעמים אם הם שנים או הרבה, משום שמחה שקבלו פני השכינה. ונוהגין לומר: "דוד מלך ישראל חי וקיים", מפני שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד גם כן להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב״ה, דוגמת הלבנה המתחדשת ומתדבקת עם החמה, שנאמר: "שמש ומגן י״י". וילך לביתו בלב טוב כאילו קיבל פני השכינה.
סעיף ב[עריכה]
וכיון שהיא כמו הקבלת שכינה, אם הוא אפשר לו יכוין שלא לברך עליה אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים, כדי להקביל פני שכינה דרך כבוד ובשמחת לב.
יש ליזהר שלא לעמוד בבית או תחת הגג כשיקדש הלבנה, כי המקבל פני חבירו או רבו הגדול ממנו אינו עומד בתוך ביתו ומקבלו, אלא יוצא כנגדו חוץ לביתו לכבדו ומקבלו, וקידוש הלבנה הוא גם כן כהקבלת פני שכינה, לכך יצא לחוץ תחת אויר השמים ויקדשנה.
סעיף ג[עריכה]
אין מברכין עליה עד שיתבשם אורה ויוכלו ליהנות מאורה, שאין הברכה אלא על אורה. והוא עד שיעברו עליה ז׳ ימים מיום היוולדה. ומהאי טעמא נמי אין מברכין עליה אלא בלילה שאורה מזהיר, אבל לא ביום, דשרגא בטיהרא מאי מהני:
סעיף ד[עריכה]
ועד מתי מברך עליה? עד שתתמלא פגימתה ואורה, שאין שם עוד שום פגימה. והוא עד יום י״ו מיום היוולדה ולא עד בכלל, שעד שם היא הולכת ומוספת אורה בכל יום, ומשם ואילך אורה גורע ופוחת, דהיינו עד עבור חצי כ״ט י״ב תשצ״ג מיום היוולדה. הילכך אין מברכין עליה אלא בזמן טובתה ותוספות אורה ולא בזמן חסרונה וגרעונה. ואם היה לקוי לבנה באותו חודש, מזמן הלקוי ואילך אין מברכין עליה, כי עת הלקוי היא ממש אמצע החודש וניגוד האמיתי ללבנה, ומשם ואילך היא מתחלת לגרוע ולפחות אורה.
הרואה הלבנה בחידושה בימי החול, ורוצה להמתין מלברך עליה עד ליל מוצאי שבת, כדי לברך עליה לכשיהיה מבושם ובגדיו נאים, אז יראה, אם לא יהיה מוצאי שבת שרוצה להמתין עליו לילות הרבה בחודש, כגון ט׳ או י', יפה הוא להמתין עליו; שאף אם באולי תהיה ליל מעונן ולא תראה הלבנה באותה לילה, עדיין יש ד׳ או ה׳ לילות אחריה שיכול לברך עליה, ואין דרך שתהיה מעונן בכל אלו הלילות. אבל אם ליל מוצאי שבת הבא תהית לילות הרבה בחודש, כגון י״א ויותר, טוב הוא שיברך בחול ולא ימתין עד מוצאי שבת, דשמא יהא מעונן ג׳ ד׳ לילות אחרי כן מעבר זמן הברכה. וכשמקדשים אותה בחול, יש ללבוש בגדים נאים. ונראה לי, שאם חל מוצאי שבת הראשון ו׳ ימים בחודש או אפילו ה׳ ימים, ורואין בו הלבנה שאורה רב ומובהק, שיש לסמוך על תלמידי ר׳ יונה לברך עליה אפילו קודם ז׳ בעוד שהוא מבושם בשמחת שבת ובגדיו נאים. והוא יותר טוב משימתין עד אחר ז׳ ויהיו ימי החול, ולא יוכל להמתין עד שבת הבא, שמא יהיה ליל מעונן, והוא יהיה יותר מי״א ימים בחודש ואין להמתין עליו, כמו שכתוב למעלה. וכל שכן אם הוא בציבור, והקהל יוצאין מבית הכנסת, שהוא יותר טוב משום ברוב עם הדרת מלך, שאין דרך להתקבץ הציבור כן בחול, כמו שהם עכשיו מקובצים כשהולכין מבית הכנסת. נראה לי.
בחודש אב אין מקדשין את הלבנה קודם ט׳ באב. וגם במוצאי ט׳׳ב וכן בשאר מוצאי תעניות אין מקדשין, מפני שהעם שרויין בצער ואבילות. וכן אין מקדשין אותה קודם יום כיפור, שהעם שרויים בתענית. אבל במוצאי יום כיפור מקדשין אותה, אע״פ שהוא מוצאי תענית – העם שרויין בשמחה, מפני שבטוחין שנמחלו עונותיהם. ואני שמעתי שיכולין לקדש אותה קודם י״כ; והטעם, שהרי הוא מצווה, ויש לנו לעשות אותה קודם י״כ, שאם באולי יהיו עונותינו שקולים עם הזכיות – תכריע זאת המצוה. ופוק חזי מאי עמא דבר.
אין מקדשין אותה במ״ש שחל בו י״ט, כגון שבועות שחל ביום א׳. ואיפשר הטעם הוא מפני שהקידוש הוא שמחה, שהיא כהקבלת פני שכינה, כמו שכתבנו למעלה, ואין מערבין שמחה בשמחה, שמחת קיבול שכינה בשמחת יום טוב.