לבוש אורח חיים תכז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש החור על אורח חיים · סימן תכז | >>

סימן תכז בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

כשראש חודש שני ימים היאך כותבין בשטרות
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

הקדמה אסטרונומית[עריכה]

הנה אשכילך מעט לידע עניין מולד הלבנה וחידושה ומהותה. דע שהלבנה אין לה אור מעצמה, כי היא עבה, ואורה כמראה מלוטשה, והיא מקבלת אורה מן החמה. והחמה היא בגלגל רביעי מלמטה למעלה, והלבנה היא בגלגל התחתון, והרי אור החמה מתנוצץ על הלבנה מלמעלה למטה, כי כל הרקיעים הם ספיריים רכים. ובמעט עיון תוכל להתבונן, שכל עוד שהלבנה מתקרבת אל החמה, מתמעטת אורה מצדה התחתון, כי האור מכה עליה מלמעלה ואנו מלמטה, ואין אנו יכולין לראותו כולו. וכל עוד שהלבנה עומדת במרחק רחוק מן החמה, הרי אור החמה מכה עליה מצדה התחתון במקום שהיא נראית לנו, ונוסף לנו אורה. והוא כשתהיה החמה תחת הארץ והלבנה למעלה, כמו שהוא באמצע החודש כזה.    שכשהחמה היא גם כן על הארץ עם הלבנה, אין הלבנה מאירה כלל, שאור החמה שהיא על הארץ הוא מכהה אור הלבנה. מה שאין כן כשהחמה למטה תחת הארץ והלבנה למעלה, כמו שהוא באמצע החדש כזה.    ואף על פי שהארץ מפסקת בין החמה והלבנה, אין צל הארץ מגיע עד הלבנה, ואינו מונע אור החמה מן הלבנה, כי החמה היא גדולה מן הארץ ומתנוצץ אורה סביב כל הארץ מכל צדדיה, אלא שיש מעט צל מן הארץ, מה שהוא כנגד החמה, ואותו הצל הוא מחשיך לנו ויהיה לנו לילה בכל מושבותינו במקום שיהיה הצל, כמו שידוע למי שיודע מעט בחכמת התכונה, וכאשר ציירתי לפניך. ובתחילת החודש בעת המולד, הלבנה עומדת ממש תחת החמה והאור מכה עליה מלמעלה, כזה,    במקום שאינה נראית לנו. ומהלך שניהם בגלגליהם הוא ממערב למזרח, אלא שהלבנה הולכת במהירות יותר מאד, כי מסבבת גלגלה בדרך השווי ובהעברה עד שתחזור ותגיע תחת החמה ממש בכ״ט ימים, י״ב שעות, תשצ״ג חלקים. והחמה אינה מסבבת גלגלה אלא בשס״ה יום ו׳ שעות. הרי בקל תבין מן מוצא דבר, כי בערך י׳ שעות בקירוב כבר הלכה הלבנה ונתפרדה מתחת החמה ונתקרבה לצד מזרח מרחוק מעט. הילכך בתחילת החודש קרוב למולד בשעת שקיעת החמה, בלי ספק הלבנה גם היא קרובה לשם, אלא שהיא מתקרבת יותר לצד מזרח. ואם כן איפשר הוא שהחמה שוקעת תחת הארץ והלבנה עודנה על הארץ ונראית מעט.

הקדמה תורנית[עריכה]

ובזמן הקדמונים שהיו בקיאין בזאת החכמה, לא קדשוהו ולא עשו ראש חודש עד שבאו עדים שראוהו, וגם דווקא בירושלים, שהיא באמצע יישוב העולם, וגם הוא מקום הבית דין הקבוע מן התורה, והיו מצווין לקדשה על פי הראייה, שנאמר: החדש הזה לכם וגו׳, וארז״ל: כזה ראה וקדש. ועתה בעונותינו, שנתמעטה חכמת חכמינו וגלינו מארצנו, לא נסמוך עוד על ראיית עדים, אלא על החשבון שהעמיקו בחכמתם. ושאותו החשבון לא מסרו לנו בדיוק ובעיון דק, רק על דרך השוה, שהניחו דבריהם כאילו היו מרכז החמה ומרכז הלבנה הולכים במעגל א׳. והעמידו כל החשבון על מהלך הזה, אף על פי שבאמיתות מהלכתם הוא על דרך אחר, מכל מקום הם בעומק חכמתם וברוח בינתם הניחו ומסרו לנו החשבון השוה הזה, כי אין כל אדם יכול לעמוד על החשבון הדק האמתי.

ותקנוהו בדחיות, שלפעמים נדחה ראש חודש מיום הוולדו, אף על פי שמן הדין היה לעשותו ביום הוולדו עצמו. שלכך נקרא ראש חודש, כלומר ביום התחדשו; מכל מקום כיון שהוא דבר שאין יכולין למוסרו לכל אדם בדקדוקו האמיתי, שאין כל אדם יכול להבינו על בוריו, הניחוהו על השוה. ואם לפעמים יגרע או יוסיף מהלכו האמתי, אפשר לנו לתקן בקביעות ודחיות שמסרו לנו. ויש כח ביד חכמים לעשות זה, כי זה מסרו הקב״ה ביד חכמינו ז״ל, לקבוע ר״ח ומועדים לפי חכמתם ורוח בינתם. שכן כתוב בתורה: "אלה מועדי יי׳ אשר תקראו אותם", וכתיב "אתם" בלא וי״ו, ודרשינן: "אשר תקראו אתם"; כלומר, אמר הקב״ה: כל מה שתקראו לפי חכמתכם – הריני מסכים על ידיכם. אף על פי שנתנו טעמים אחרים על ד׳ דחיות שיתבארו למטה, כל הטעמים אינם אלא להעלים ולהפליג עניין סוד העיבור, והם סעיפים לטעם הזה שגליתי לך, לשכך אזני השומעים, שלא יבאו לחלוק עליהם.

ואל תטעה לומר, באמרי שלא נתנו הטעמים הנזכרים בגמרא – וכמו שיתבארו לפנינו – אלא כדי להעלים ולהפליג עניין סוד העיבור כו׳, ותאמר שאין אותם הטעמים אמתיים. חלילה חלילה. אלא רצוני לומר, שחכמינו ז״ל, כשראו בחכמתם שיוכלו לתקן המהלך האמתי ע״י דחיית ר״ח מיום הוולדו, סמכו על אותם הטעמים לבחור באלו הד׳ דחיות שיתבארו, מפני אותם הטעמים, ולא בחרו בדחיות ימים אחרים; אבל לעולם עיקר טעם הדחיות אינו אלא מפני תקנת המהלך השוה והאמתי, כדי שיבאו ע״י כך לקבוע המועדים בזמנם האמתיים על פי התורה. כי חלילה לנו לחשוד חכמינו ז״ל שיסכימו לדחות ימי המועדים ותקיעת ר״ה ואיסור אכילה ביום הכיפורים ונטילת לולב וסוכה, שהם מן התורה באותן הימים ממש, ונדחה אותם ליום אחר מן הטעמים החלושים הללו, מתיא וירקא כו׳; אם לא שסמכו על החשבון האמתי, וראו בחכמתם שבאלו השנים ראוי לדחות מיום הוולדו ע"פ החשבון שלנו, לומר: הואיל ואידחי אידחי. וקבעוהו בימים שהיה נראה להם שהוא ראוי ונכון לקובעו בו מן הטעמים הנזכרים בגמרא, כי כן ניתן הרשות בידם ז״ל: אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידים. ונ״ל שזה הוא הטעם כו׳ שקראוהו "סוד העיבור", כי הוא סוד שאינו מסור לכל, אלא ליראי יי׳ ולחושבי שמו.

לכן אכתוב החשבון על דרך השווי בעיון, גם לצייר לך ציור מה בסוד העיבור הזה. ואף אם לא תרד לעומק התבונה[1], תבין ותשכיל הבנה ציורית מה, עד יערה רוח ממרום ומלאה הארץ דעה את יי׳ וגומר.

חשבון המולדות[עריכה]

דע, כי מרגע שתתחבר הלבנה פעם אחת עם החמה, עד שתחזור להתחבר עמה פעם שנית, הוא כ״ט ימים י״ב שעות תש״צג חלקים, שתת״רף מהם שעה. ואילו לא היה אלא כ״ח ימים, היו כל המולדות בנקודה אחת, שהם כלין בז׳ וחוזרין לעולם לתחילת הנקודה. כגון אם היה המולד הא׳ דרך המשל ביום א׳ ג׳ שעות, היו כן כל המולדות בנקודה זו. ומפני שהוא כ״ט י״ב תשצ״ג, נמשך כל מולד אחר חבירו יום א׳ י״ב שעות ותשצ״ג חלקים. כגון שאם הראשון ביום א׳ ג׳ שעות, השני ביום ב׳ ט״ו שעות תש״צג חלקים, וכן לעולם. כי הכ״ח ימים הולכים בד׳ שבועות שלימות.

הילכך כל היודע מולד חדש א׳, ורוצה לידע מולד של חדש הבא אחריו, יתן עליו אי״ב תש״צג ויחברהו עם הראשון, ובמקום שיכלה חשבונו שם הוא המולד. וכיון שיתרון חודש אחד על השביעיות הוא אי״ב תשצ״ג, אם כן יתרון לשנה פשוטה, שהוא י״ב חדשים, יתרונם י״ב פעמים אי״ב תשצ״ג. וכשתחברם יחד ותסיר מהם השביעיות, שהם שבועות שלימות, ישאר ד״ח תת״עו. ולמעוברת, שהוא י״ג חדשים, ישאר ה׳ כ״א תק״פט.

הילכך מי שיודע מולד של ר״ה אחד, ורוצה לידע מולד של ר״ה שלאחריו, אם השנה הזאת היא שנה פשוטה, יתן על המולד של ר״ה זה ד״ח תתע״ו, ויצא לך מולד של ר״ה שלאחריו. ואם היא מעוברת, יתן עליו ה׳כ״א תקפ״ט.

ודע, שהרז״ל קראו לי״ט שנים מחזור קטן ללבנה, כמו שתדע טעמם אחר כך. ובי״ט שנים יש י״ב פשוטות וז׳ מעוברות, והם אילו: ג״ו ח׳ י״א י״ד י״ז י״ט. וכשתתחבר י״ב פעמים ד״ח תתע״ו וז׳ פעמים ה׳ כ״א תקפ״ט ותסיר השבועות, ישאר ב׳ י״ו תקצ״ה. לפיכך היודע מולד של ר״ה זה של המחזור, ורוצה לידע מולד של ר״ה של ראש המחזור הבא אחריו, יתן על מולד זה בי״ו תקצ״ה, שהוא י״ב פעמים ד״ח חת״עו וז׳ פעמים ה׳ כ״א תקפ״ט, ובמקום שיכלה חשבונו יהיה מולד של ראש המחזור השני.

ואם אינו יודע לא מולד של מחזור ולא של השנה ולא של החודש, ומבקש לידע מולד אחד, יצרף כל השנים שעברו מבריאת עולם עד אותו החודש שהוא רוצה לידע מולדו, ויעשה מהם מחזורים של י״ט שנים, ויחשוב לכל אחד מהם בי״ו תק״צה. ומה שיעלה לו מן החלקים שיקבץ, כשיעלה לתתר״ף יעשה מהם שעה ויצרפנו עם השעות שיש לו כבר. ומה שיתקבץ לו מן השעות, כשיעלה לכ״ד יעשה מהם יום ויצרפו עם הימים. ויסיר השבועות, ומה שיותר לו יתן על בהר״ד; פירוש, ליל ב׳ ה׳ שעות ר״ד חלקים. שכך הוא בקבלה בידינו, שהמולד של תשרי של השנה שבו נברא העולם היה ראוי להיות כן, אם היו המאורות ברואים; אלא שהמאורות עדיין לא נבראו עד יום ד׳ לשנה הבאה, שהוא כ״ח באלול אחר כך, למאן דאמר בתשרי נברא העולם. ולמאן דאמר בניסן נברא העולם, עד יום ד׳ שהוא ראש חודש ניסן אחריו (רוצה לומר שלאחר בה״רד, וע״ל בחשבון התקופות גבי חשבון של ר׳ יהושע דאמר בניסן נברא העולם). אבל מכל מקום חכמינו זכרונם לברכה העמידו כל חשבון העיבור על זה המולד בהר״ד, משום דמקצת השנה ככולהו, וחשבינן למאן דאמר בניסן נברא העולם חצי שנה לשנה שלימה. ולמאן דאמר בתשרי נברא, חשבינן ה׳ ימים מכ״ה באלול עד ר״ה לשנה שלימה. הילכך יתן כל החשבון הנ״ל על מולד בהר״ד, ובמקום שיכלה חשבונו שם הוא מולד של ראש המחזור אשר הוא עומד בו. ומה שנשאר מן השנים שלא הגיעו לכלל י״ט, יחשוב לכל פשוטה ממנו ד״ח תתע״ו, ולמעוברת ה׳ כ״א תקפ״ט, ויצרפם ויתנם על המולד של ראש המחזור, ובמקום שיכלה חשבונו הוא מולד של ר״ה. ומה שנשאר מן החדשים שלא עלו לכלל שנה, יחשוב לכל אחד אי״ב תשצ״ג, ויצרפם ויתנם על מולד של ר״ה, ובמקום שיכלה חשבונו הוא המולד אשר הוא מבקש. או אם ירצה, יצרף החשבון המותרות מבי״ו תקצ״ה עם מותרי השנים שלא הגיעו לכלל מחזור, ועם מותרי החדשים שלא הגיעו לכלל השנים, ואחר שיצרף הכל, יתנהו על ב״ה ר״ד וידע המולד אשר הוא מבקש.

חודשים מלאים וחסרים[עריכה]

וכיון שחודש של לבנה כ״ט י״ב תש״צג, אי אפשר לקבוע ראש חודש ברגע המולד, שאי אפשר לקובעו בחצי היום, שיהיה מקצתו של יום מחודש שעבר וקצתו מחודש שבא; דבימים תלייה רחמנא, דכתיב: "חדש ימים", ימים אתה מונה לחדש ולא שעות. לפיכך עושין החדשים אחד מלא מל׳ יום, אע״פ שחודש של לבנה פחות מזה בשעות, וא׳ מכ״ט יום, ואף על פי שחדש של לבנה יותר מזה בשעות. ואילו לא היה חודש של לבנה אלא כ״ט יום וחצי, היו כל החדשים א׳ מלא וא׳ חסר, ו׳ מלאים ו׳ חסרים לשנה. אלא שמפני החלקים שיש בכל חודש יותר על החצי היום, יתקבץ מהם שעות וימים, עד שיש במקצת השנים חדשים מלאים יתרים על החסרים, ובמקצתן חסרים יותר על המלאים.

ויום שלשים עושים אותו לעולם ראש חודש, מפני שהוא לרוב פעמים יום המולד. ואם יהיה חודש שעבר מן החדשים החסרים, שיתבארו בסימן שאחר זה, יהיה יום שלשים מחדש הבא, וממנו מונין ימי החודש הבא. ואם היה החודש שעבר מן החדשים המלאים, יהיה יום שלשים זה ר״ח, הואיל ומקצתו ר״ח, שבו נולדה הלבנה. אבל מכל מקום הוא כולו תשלום החודש המלא שעבר, ויהיה יום ל״א מחודש הבא, וממנו יהיה מנין של ימי החודש הבא, והוא הוא יום הקביעה. ולפיכך עושין ר״ח אחד יום א', והשני ב׳ ימים.

כיצד כותבים בשטרות[עריכה]

וכשראש חודש ב׳ ימים, כותבין בשטרות ביום הראשון "ביום ר״ח פלוני שהוא יום שלשים לחדש פלוני שעבר", וביום השני כותבין "ובאחד לחדש פלוני" כו׳, ומאותו יום והלאה מונין ימי החודש הבא.

כשמעברים השנה, כותבין באדר הראשון "אדר" סתם, ובשני "אדר השני" (וזה דווקא בשאר שטרות, אבל בגט מדקדקין יותר. ועיין לקמן בלבוש הארגמן סימן קפ״ז סעיף ט׳):

הערות[עריכה]

  1. ^ אולי צ"ל התכונה