לבוש אורח חיים סו

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן סו | >>

סימן סו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

באיזה מקום יכול להפסיק

ובו עשרה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י

סעיף א

וכיון שאפילו קראה סירוגין יצא, כמו שאמרנו, אמרו חז"ל: לפעמים מותר להפסיק ולדבר בקריאת שמע אפילו לכתחילה; אף על פי שבתפילה לעולם אסור, בקריאת שמע התירו. ואסמכוה אקרא: "ודברת בם" (דברים ו, ז), לפעמים יש לך רשות לדבר בהם בדברים אחרים. לפיכך אמרו חז"ל (ברכות דף יג.): בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד מפני כבודו, ומשיב שלום לכל אדם משום דרכי שלום; ובאמצע ואפילו באמצע הפסוק – שואל בשלום מי שירא ממנו, כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, וכל שכן מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבד; חוץ מפסוק "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שיש בהם קיבול עול מלכות שמים, לא יפסוק בהם כלל, שלא יקבל עליו עול מאחר, אפילו ממי שירא ממנו, אם לא מפני מי שירא ממנו שמא יהרגנו אם לא ישאל בשלומו או אם לא ישיבנו; וכתיב (ויקרא יח, ה): "וחי בהם", ולא שימות בהם.‏

סעיף ב

לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק, דלא גרעי ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד. וכן למודים, אלא שלא יאמר [אלא] רק תיבת מודים ושוחה. ונראה לי שרצונו לומר שיאמר "מודים אנחנו לך"; אבל לא יאמר מודים דרבנן. וכן בברכו לא יאמר, רק "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ולא יאמר יתברך וישתבח וכו'. ויש אומרים שגם באמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפילה יכול להפסיק, מפני שהם אמנים של סוף העניין: זה – אמן של סוף ג' ראשונות, וזה אמן של סוף ברכות של חול, וגם היא כללית. אבל באמן של סוף ג' אחרונות לא יפסיק, כיון שהוא בעצמו יכול לאומרו אחר ברכת עצמו כשיגיע לשם כמו שנתבאר לעיל, למה לו להפסיק בכאן? מה שאין כן באלו, אם לא יפסיק ויענה אותם עכשיו יפסיד אותם, שאינו רשאי לענות אותם אחר ברכת עצמו כשיגיע לשם. ואף על גב שאין אנו נוהגין כן, רק בברכת בונה ירושלים כמו שיתבאר לקמן סימן רט"ו סעיף א' בעזר ה' יתברך, מכל מקום הואיל ונאסרה שלא להפסיק, לא נתירנו אנחנו. ויש אומרים לדידן כיון שאין אומרים אותו בסוף כדי שלא להפסידו, מפסיקין בקריאת שמע גם לאמן זה.

סעיף ג

אם שכח להניח תפילין, יש אומרים שיכול להפסיק בין הפרקים ולהניח ולברך עליהם, כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו, כמו שכתבתי למעלה סימן כ"ה סעיף א'. אבל ציצית, יכול להניח, ולא יפסיק לברך עליהם, שאינו בציצית כמעיד עדות שקר וכו'. ויש אומרים דבין תפילין בין ציצית יניח, ולא יפסיק לברך עליהן עד שיגמור תפילתו, ואז ימשמש בהן ויברך עליהן. וכן נכון לנהוג, דהא קיימא לן דברכות אינן מעכבות, ואם כן למה יפסיק באמצע?

סעיף ד

הקורא את שמע וקראו החזן לעמוד בתורה, יש אומרים שאין לו להפסיק אלא יקראו אחר, שאין זה בזיון לתורה כשמודיע הוא שהוא עומד בקריאת שמע. ויש אומרים שצריך לעמוד ולקרות בתורה לכבוד התורה, מקל וחומר מכבוד הבריות ויראתם שמפסיק בשבילם. וכן נוהגין.

סעיף ה

ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה ל"שמע", בין "שמע" ל"והיה אם שמוע", בין "והיה אם שמוע" ל"ויאמר"; אבל בין "ויאמר" ל"אמת ויציב" לא יפסיק כלל, שלא יפסיק בין ה' לאמת, דכתיב (ירמיהו י, י): "וה' אלהים אמת". אלא יאמר: "אני ה' אלהיכם אמת", ואז יפסיק כדין באמצע הפרק:‏

סעיף ו

ואם אמר "ה' אלהיכם אמת" כדי שלא להפסיק, ושהה אחר כך, כגון שסיים קריאת שמע קודם שסיים החזן והמתין על החזן, או שפסק מפני היראה או הכבוד כדינם, כשחוזר ואומר – אין צריך לחזור ולומר "אמת" פעם אחרת, דלמה לו לכופלו? אלא יתחיל ממקום שפסק. וגומר כל הברכה וחותם: "ברוך אתה ה' גאל ישראל":‏

סעיף ז

ומן הדין היה לו לענות אמן, אפילו יחיד אחר ברכת עצמו, כיון שהוא סיום של סדר ברכות של קריאת שמע. אלא יש שאין נוהגין לענות אפילו אחר ברכת הש"ץ, מטעמא שכתבתי למעלה; שמצוה גדולה יש לסמוך גאולה לתפילה, וסוד גדול יש בו, לפיכך אינם רוצים להפסיק בין "גאל ישראל" ובין התפילה אפילו באמן אחר ברכת הש"ץ. אלא מיד כשסיימו "גאל ישראל", פותחין בתפילת י"ח: "ברוך אתה ה'" וכו'. ויש אומרים, דוודאי יחיד אחר ברכותיו, אף על פי שבסיום ברכות אחרות אומר אמן, כאן לא יאמר, כדי לסמוך גאולה לתפילה; אבל עם הציבור חייב לענות אמן אחר ברכת החזן, אפילו אחר "גאל ישראל". ולא הוי הפסק בין גאולה לתפילה, כיון שחייבוהו על כל פנים לאומרו, הוי כגאולה אריכתא.

סעיף ח

מי שאירעו אונס, שלא הניח תפילין קודם קריאת שמע, ונזדמנו לו בין גאולה לתפילה, מניחן מיד, כדי שלא יתפלל י"ח בלא תפילין, שהם מצוה מוטלת עליו יותר בזמן התפילה (ועיין לעיל סימן כ"ה סעיף א'). וגם לפי הסוד שהוא בסמיכות גאולה לתפילה, צריכין להיות עליו בשעת התפילה; כי תפלה של יד תלוי בתפילת הפה בסוד סמיכות גאולה לתפלה, כדאיתא בשערי אורה בשער א'. לפיכך מניחן בין גאולה לתפילה, אבל אינו מפסיק לברך עליהן עד אחר שיתפלל, ואז ימשמש בהן ויברך עליהן (ועיין בסמוך סעיף ג'). אבל טלית של ציצית לא יניח כלל בין גאולה לתפילה, שהרי אינו חובת גברא אלא חובת טלית, ואם אין לו טלית בת ד' כנפות פטור מציצית; לפיכך כל שמפסיק בו בין גאולה לתפילה, אפילו הלבישה לבד בלא הברכה הוי הפסקה בין גאולה לתפילה. ודווקא שסיים כבר ברכת "גאל ישראל" ונזדמנו לו; אבל אם עד שלא גמר ברכת "גאל ישראל" נזדמנו לו באמצע הברכה, בין תפילין בין טלית, יניחן. שאין ההנחה ואפילו לבישת הטלית הפסק, שהרי יכול לקרות ולעסוק במלאכתו בעוד שהוא קורא, כדאיתא לעיל סימן ס"ג סעיף ז', ולבישת הטלית לא גרוע ממלאכתו; וכל שכן הנחת תפילין, שהם חובה עליו יותר מן הטלית. ומכל מקום לא יברך עליהם עד אחר התפילה, שימשמש בהן. ויש אומרים שעל התפילין יכול אפילו לברך אם נזדמנו לו באמצע הברכה קודם שאמר גאל ישראל, כיון שהם חובת גברא בשעת התפילה.

סעיף ט

אין לענות קדיש וברכו בין גאולה לתפילה. כיצד הוא עושה? אם שומע שהחזן עומד סמוך לקדיש או לקדושה, ימתין בשירה חדשה כדי לענות. מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר קריאת שמע, יקרא קריאת שמע בעונתה עד אמת, וימתין לומר שאר הברכה עד שיתפלל, שאז יתחיל ויאמר "ויציב ונכון וקיים" וכו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפילה.

סעיף י

כל מי שלא אמר "אמת ויציב" שחרית ו"אמת ואמונה" ערבית לא יצא ידי חובת המצוה כתיקונה. אבל ידי קריאת שמע לעולם יצא, דברכות אינם מעכבים. ותקנו לומר "אמת ויציב" וכו' על הגאולה שעברה, שעשה עמנו חסד ואמת וקיים דבריו שהבטיח לאבותינו לגאלנו, והרי גאלנו והפליא חסדו עמנו והעבירנו בים בחרבה ושיקע צרינו בתוכו; לפיכך מזכירים בו יציאת מצרים ומלכות, וקריעת ים סוף ומכת בכורים. ו"צור ישראל" וגואלו ו"אמת ואמונה" תקנו על הגאולה שלעתיד, שאנו מאמינים ומקווים שיקיים לנו גם כן הבטחתו ויגאלנו בקרוב; וגם אנו מפקידין נשמותינו בידו בכל ערב ומאמינים בו שיחזירנה אלינו שלוה ושקטה ורגועה.