לבוש אורח חיים סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכותלבוש התכלת על אורח חייםסימן סג | >>

סימן סג בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

לישב בשעת ק"ש ושלא לישן
ובו תשעה סעיפים:
אבגדהוזחט


סעיף א[עריכה]

כתיב (דברים ו, ז): "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" וגו', ואמרו חז"ל (ברכות דף י:): "בשכבך ובקומך", פירוש בזמן שכיבה ובזמן קימה, דהיינו ערבית ושחרית. ואם כן, "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" למה לי? לומר לך שלא הקפידה תורה על איכות קריאה, רק בכל אופן שדרך בני אדם להתעסק יכול לקרות, בין מהלך בדרך בין עומד, בין יושב בין רוכב על גבי בהמה בין שוכב. אלא שהחכמים אסרו לקרותו בקצת שוכב, לא מבעיא שאם הוא שוכב פרקדן, פירוש ששוכב על גביו ופניו למעלה, או על כריסו ופניו למטה, שזה הוא אסור לאדם לשכב כן אפילו בלא קריאת שמע שגנאי הוא לו, כמו שיתבאר בהלכות דרך ארץ, אלא אפילו אינו שוכב ממש על גביו או על פניו אלא מוטה מעט על צדו, לא יקרא, מפני שנראה שמקבל עליו עול מלכות שמים דרך שררה וגאוה. מכל מקום, אם הוא שמן ובעל בשר והוא שוכב כבר על צדו מעט וקשה עליו לעמוד, או שהיה חולה שוכב פרקדן מחמת חוליו או אונס אחר ואינו יכול להתהפך על צדו, נוטה מעט לצדו וקורא. אבל אם הוא שוכב ממש על צדו אינו נקרא דרך גאוה ומותר לקרות אפילו אינו בעל בשר ואינו חולה, שכיון שהוא שוכב כבר ואיכא טירחא לעמוד – לא הטריחוהו לעמוד, שהרי אינו דרך גאוה כשהוא שוכב ממש על צדו.

סעיף ב[עריכה]

מי שהוא יושב והגיע לקריאת שמע של שחרית ורוצה להחמיר לקום ולעמוד לקרותה מעומד, לא יאות עביד וצריך לגעור בו, ונקרא עבריין, מפני שהוא עובר על דברי בית הלל שהלכה כמותם כנגד בית שמאי. שבית שמאי מפרשים לקרא ד"ובקומך" הכי, שצריך לקום כשהוא יושב ולעמוד בזמן קריאת שמע של שחרית; אבל בית הלל מפרשים אותו על זמן קימה, כמו שכתבנו. ואם כן, כשהוא יושב ורוצה לקום ולעמוד, הרי כוונתו לקיים פירוש בית שמאי ולעבור על דברי בית הלל, שלדברי בית הלל קורין בין עומד בין יושב וכו' כמו שכתבנו, דילפינן כן מ"בלכתך בדרך". ובית שמאי במקום בית הלל אינו משנה והוי עבריין. [ואמרו חז"ל: מאן דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא]. וכל שכן בקריאת שמע של ערבית שאין לו לעמוד, שאפילו בית שמאי אינם מצריכין לעמוד בערבית, רק בשחרית מדכתיב "ובקומך", שפירושו שיקום, ואין כן בערבית.

סעיף ג[עריכה]

מיהו אם הוא מהלך והגיע זמן קריאת שמע, אף על פי שמותר לקרות מהלך, הצריכוהו חכמים לעמוד לכל הפחות בפסוק ראשון, מפני שיוכל לכוין יותר כשהוא עומד מכשהוא מהלך; וכבר אמרנו שהפסוק הראשון צריך כוונה ביותר. ומשם ואילך יכול לקרות והוא מהלך, שעיקר הכוונה היא בפסוק ראשון.

סעיף ד[עריכה]

ואם קרא הפסוק הראשון ולא כיון לבו, לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא בכוונה. ואפילו מאן דאמר בשאר מצות אינן צריכות כוונה מודה הכא; דהא דבשאר מצוות אינן צריכות כוונה – היינו לומר שעשה המצוה אלא שלא נתכוין לצאת ידי אותה המצוה, לפיכך אף על פי שלא נתכוין לצאת, הרי מכל מקום קיים מצות עשייה, אלא שאין זה מן המובחר. וכל שכן אם כיון לצאת אלא שהרהר בדברים אחרים באמצע המצוה, שיצא. אבל פסוק ראשון של קריאת שמע שהוא קבלת עול מלכות שמים, וכן ברכה ראשונה של י"ח שהוא סידור שבחיה דמריה יתברך, אינו בדין שיהא לבבו פונה לדברים אחרים כלל, רק שיכוין בלבו למה שיאמר. לפיכך בפסוק ראשון או בברכה ראשונה של י"ח, אם קרא בלא כוונה – לא יצא, וצריך לחזור ולקרות. אבל מפסוק ראשון ואילך, אפילו אם קרא בלא כוונה, יצא.

סעיף ה[עריכה]

לפיכך אם היה קורא פסוק ראשון, ונאנס בדמדום שינה עד שאינו יכול לקרות בכוונה, צריכין לנערו ולעוררו, עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש ולא יהא מתנמנם, כדי שיקרא בכוונה. אבל מפסוק ראשון ואילך – אין צריכין לנערו עד שיהא ער ממש וקורא, אלא אפילו קורא והוא מתנמנם, יצא. ונראה לי שפסוק ראשון שהוזכר בכל זה העניין – כולל גם כן עמו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהוא גם כן בכלל קבלת עול מלכות שמים ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה, נראה לי:‏

סעיף ו[עריכה]

הקורא את קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו; ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מג, כב): "ולא אותי קראת יעקב". ולא בכולה, אלא בפרק ראשון בלבד; אף על גב דלא בעינן כוונה אלא בפסוק ראשון, הנך אסרינן להו בכל הפרק, מפני שיש בו בתחילתו קבלת עול מלכות שמים, וכשהוא עושה כן נראה כקורא דרך ארעי, וכתיב (דברים ו, ז): "ודברת בם", עשה אותם קבע (יומא דף יט:).‏

סעיף ז[עריכה]

וכן הא דאמרינן (ברכות דף טז.): האומנין עוסקין במלאכתן וקורין, אפילו בראש שורת הבניין ובראש האילן, ואין צריכין ליבטל ממלאכתן – דווקא מפרק ראשון ואילך; אבל בפרק ראשון צריכין ליבטל ממלאכתן ולקרות, מהאי טעמא, שלא יהא דרך עראי.

סעיף ח[עריכה]

אבל מכל מקום לא הטריחום חכמים לירד, לא הם ולא בעל הבית, אלא יכולין לקרות למעלה, רק שיתבטלו בפרק ראשון במלאכתן.

סעיף ט[עריכה]

הכַּתָּף, אף על פי שמשאו על כתפיו קורא את שמע, שיוכל להתכוין. אבל לא יתחיל בשעה שטוען ולא בשעה שפורק, מפני שאין לבו מיושב.