לבוש אורח חיים ט

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן ט | >>

סימן ט בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

איזה בגדים החייבים בציצית

ובו ששה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו

סעיף א

קיימא לן שכל מיני בגדים חייבים בציצית מדאורייתא, שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" סתמא, כל מיני בגדים. ויש אומרים שאין חייב מן התורה אלא בגדי צמר ופשתים, דכתיב גבי נגעים "בבגד צמר או בבגד פשתים", וילפינן מיניה שכל מקום שנאמר "בגד" אינו אלא או של צמר או של פשתים. ולית הלכתא כותייהו, ד"בגד" שם הכולל הוא וכולל כל מיני בגדים, אלא שבנגעים פרט הכתוב שלא טמא אלא אלו השנים; והכא גבי ציצית כתב "בגד" סתם, וכולל כל מיני בגדים. ועוד, דאפילו לגבי נגעים איכא למאן דאמר דמרבינן ממלת "או" כל מיני בגדים, וכתבה תורה צמר ופשתים להלכותייהו, כדאיתא שם פרק במה מדליקין. לפיכך קיימא לן לעניין ציצית לחייב כל מיני בגדים מן התורה.

סעיף ב

הקשו רבנן ז"ל ורמו קראי אהדדי. כתיב: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" וגו', "הכנף" בה"א משמע שיהא הציצית ממין הכנף, כלומר: החוטים הלבן שעושין בציצית יהיו לעולם ממין אותו הבגד, דאלו חוטי התכלת לעולם צמר הן דתכלת עמרא הוא כמו שיתבאר לפנינו בעזר ה'. וכתיב במשנה תורה: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו", וסמיך ליה: "גדילים תעשה לך" וגו', ובמשנה תורה לכולי עלמא דרשינן סמוכין, והכי נמי דרשינן "גדילים תעשה לך מהם", רוצה לומר מן הצמר ופשתים הכתובים לפניו, ומשמע אפילו החוטי לבן שבו, ואם כן משמע שלא יעשו ציצית אלא מצמר ופשתים. ואם כן, קשו קראי אהדדי? ותירצו: חוטי לבן של צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן; ושאר מינים במינם פוטרים, שלא במינם אינם פוטרין.

סעיף ג

לפיכך מדין תורה קיימא לן שחוטי לבן שבציצית של שאר המינים אינן פוטרין אלא אם כן יהא הציצית ממין הטלית. אבל חוטי לבן של צמר או של פשתים פוטרין בכל המינין אפילו באינו מינו, כגון בשיראין ובכיוצא בהן. ואפילו בכלאים, כגון תכלת שהוא לעולם צמר כדאמרן, ובזמן שהיה תכלת נמצא, היו צריכין לעשות ציצית של תכלת אפילו בבגד פשתים, וציצית לבן של פשתים אפילו בבגד של צמר עם שני חוטין של תכלת, וכל שכן שני חוטין לבן של צמר עם שני חוטין של תכלת בבגד של פשתים, וזה דרשוהו גם כן מסמיכות דקרא זה ד"גדילים תעשה לך" לפסוק "לא תלבש שעטנז", דמשמע אבל גדילים תעשה לך אפילו משעטנז.

מיהו אמרו רז"ל, הני מילי בזמן שהיה תכלת והיו יכולין לקיים כל העשה דמצות ציצית כהלכתו, דהיינו דתכלת והלבן, אז היה מצות עשה דציצית דוחה לאו דשעטנז מטעם סמוכים, שהיו על כרחם צריכים לקיים מצות ציצית כהלכתה כיון שהיה להם תכלת. אבל בזמן הזה שאין לנו תכלת ואין אנו יכולין לקיים כל מצות עשה דציצית כהלכתה, אסור לנו גם כן לעשות הציצית של כלאים, כגון ציצית של צמר לבן בבגדי פשתן או איפכא, דלא אלים מקצת העשה כל כך לדחות הלאו דשעטנז. אבל בכל שאר מינין עושין של צמר או של פשתן, מה שירצה.

ויש אומרים דאפילו בזמן שהיה תכלת היה אסור לעשות חוטי פשתן בשל צמר, דכיון שיכולין לקיים שניהם, מצות עשה דציצית ולאו דשעטנז, בחוטי צמר הן לבן הן תכלת, אין עשה דציצית דוחה הלאו שלא לצורך. אבל חוטין צמר לבן בבגד של פשתים עם תכלת היו עושין, אף על גב שהיו יכולין לעשות החוטי לבן בשל פשתים, מכל מקום הואיל ואידחי הלאו לגבי עמרא דתכלת, אידחי נמי לגבי עמרא דלבן. ויש אומרים דגם בזו היה איסור, שלא נדחה הלאו אלא לגבי תכלת, שאי אפשר בעניין אחר; אבל לגבי לבן, הואיל ואפשר לקיים העשה במינן לא אידחי.

ויש אומרים עוד, דאין לעשות בשאר מינין אלא ציצית של מינן או ציצית של צמר, אבל ציצית של פשתן אין לעשות כלל. וכן נוהגין, אפילו בבגד של פשתן אין עושין אלא בשעת הדחק, כמו שיתבאר טעמא בעזר ה' בסימן זה.

ג ודע, שבלשון התורה אין נקרא צמר סתם אלא צמר של רחלים, אבל של עזים – נוצה מיקרי. ושל גמלים או של ארנבים, אף על גב דמקרי צמר לא מקרי צמר סתם אלא בשם לווי, "צמר גמלים", "צמר ארנבים", לפיכך פסולים לציצית בשלא במינן, דהתורה "צמר" סתם אמרה גבי "לא תלבש שעטנז צמר" וגומר, וקאי נמי א"גדילים" מכח הסמיכות, כמו שאמרנו ופירושו שיעשו גדילים מצמר סתם, דהיינו צמר של רחלים. ואפילו צמר מרחל בת עז לא מיקריא צמר, דמקצת נוצה הוא, ופסול לציצית אם לא במינה.

סעיף ד

אין לעשות כל הד' ציצית אלא ממין אחד, כגון בטלית של משי יעשה כל הד' ציציות של משי או כולם של צמר, אבל קצתם של משי וקצתם של צמר לא יעשה. וספק פסול הוא מן התורה, דהא אין כאן מין כנף, וגם "גדילים תעשה לך מהם" – רוצה לומר צמר ופשתים הכתובים לעיל מיניה – נמי אין כאן, דשמא כל אחד לגמרי, או כולו של זה או כולו של זה, אבל מקצת של זה ומקצת של זה שמא לא צותה התורה, והרי זה ספק פסול דאורייתא.

סעיף ה

יש אומרים שיש לעשות צבע הציצית מצבע הטלית, אם אדום – אדומין, אם ירוק – ירוקין, וכן כל הצבעים, שזה גם כן בכלל "הכנף מין כנף" הוא, ועוד משום "זה אלי ואנוהו", שזהו נוי לבגד כשהציצית מצבע הבגד. אבל אין נוהגין כן בכל אלו הארצות, שאין עושין אלא ציצית לבנים אפילו בבגד צבוע, ד"הכנף" דדרשינן לא דרשינן אלא למין כנף, שיהו הציצית מאותו המין, כגון של משי בבגד משי ושל צמר גפן בבגד של צמר גפן וכהאי גוונא, אבל בצבע לא חיישינן כלל, רק עושין כולן לבנים אפילו בטלית צבוע, כגון בטלית קטן שתחת הבגדים שעושין אותו מצבעונים, אין תולין בה אלא ציצית לבנים. דכיון שאין לנו על מה לסמוך לצובען בצבע הטלית, מהי תיתי לן לצובען בצבע אחר? לפיכך מניחין אותן בצבען, שהוא לבן בטבעו.

סעיף ו

כללא דמילתא דמצוות ציצית בזמן הזה, כל ירא שמים יזהר אם אפשר לו שלא יעשה טלית אלא של צמר רחלים לבן ויעשה בו ציצית גם כן של צמר רחלים לבן בזמן הזה שאין לנו תכלת, שאז יוצא ידי חובת ציצית מן התורה בלי שום פקפוק ושום חולק. ואם אי אפשר לו בטלית של צמר, יעשה לו טלית ממין אחר חוץ משל פשתן ויעשה בו ציצית של צמר או של אותו המין.

אבל טלית של פשתן לא יעשה כלל, מפני שיש אומרים שאסור לעשות שום ציצית בטלית של פשתן בזמן הזה, כמו שיתבאר. ויש אומרים שאפילו בזמן שהיה תכלת לא היו מתירין לעשות שום ציצית בטלית של פשתן, ואף על פי שכבר אמרנו שציצית מותר בכלאים, מכל מקום גזרו שלא לעשות ציצית כלל בשל פשתן, גזירה משום כסות לילה, רוצה לומר שדרך רוב העולם להיות לבוש בלילה בלבושי פשתן, ונם הסדינים ששוכבין עליהם הן של פשתן, ואנן קיימא לן שכסות לילה פטור מן הציצית כמו שיתבאר בסימן יח. וכבר ידעת שעיקר מצות ציצית הוא לעשות בהן תכלת שהוא צמר בזמן שהיה מצוי, ואם יעשו תכלת בסדין או בשאר בגד של פשתן וילבשוהו בלילה או ישכב בה בלילה נמצא עובר בכלאים שלא במקום מצוה. וכל שכן בזמן הזה שאין לנו תכלת, ואף על פי כן נוהגין לעשות רוב הציצית מצמר, ואם יעשום בבגד של פשתן הוי ליה כלאים ממש, וכמו שכתבתי למעלה, כיון שאין לנו תכלת. לכך לא יעשה כלל טלית של פשתים אפילו לעשות בה ציצית של פשתים, גזירה משום צמר. וכיון שאסרו לעשות ציצית של פשתים אפילו במינו, אסרוהו גם כן בכל הבגדים ואפילו במקום שאינם עושים כלאים, כגון בשל משי וכיוצא בו. ונראה לי טעמא, שאף על פי שאין שייך שם גזירה דכלאים, מכל מקום אין סברה שיהא בהם היתר בשלא במינם יותר מבמינם כיון דבשאר מינים אינם פוטרין רק במינן. מיהו אם אי איפשר לו רק בטלית של פשתים, כגון שאין לו מין אחר, מוטב שיעשה טלית של פשתים ויעשה בו ציצית של פשתים משיתבטל לגמרי ממצות ציצית.