לבוש אורח חיים ד

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן ד | >>

סימן ד בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין נטילת ידים

ובו עשרים ושלושה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג

סעיף א

כל אדם הקם ממטתו שחרית, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, חייב לרחוץ ידיו במים אם יש לו, כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בנקיות ובטהרה. שאין האדם נקרא טהור עד שיביא ידיו במים, כמו שמצינו בכהן העובד במקדש שהיה צריך לטהר ולקדש ידיו ורגליו במים מן הכיור קודם העבודה. וקריאת שמע ותפילה הם לנו במקום עבודה. לפיכך כשקם אדם ממטתו, ואי אפשר שלא נגע בידיו בלילה במקום המטונף שבבשרו, שהידים עסקניות הן. ועוד, בכל שחר אנו נעשים כבריה חדשה כדי לשרתו יתברך כל היום, כעניין שנאמר: "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כלומר שהנשמה שמחזירה לו כאילו נתחדשה בתוכנו וצריכין אנו לתת תודה לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ככהנים ולברך בשמו. לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו ליטול ידינו מן הכלים ככהן המקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו ושירותו. לפיכך חייב כל אדם לרחוץ ידיו שחרית ולברך על נטילת ידים להודות לשמו יתברך על כל זה, ואף על גב שאינם ודאי טמאים ומטונפים, יברך על נטילת ידים להללו ולשבחו על כל זה.

ויש אומרים שצריך לברך גם כן מיד "אשר יצר" על צרכיו שעשה, כמו שיתבאר בסימן ו בעזר ה'. ואף על פי שלא עשה צרכיו עכשיו, אי אפשר שלא הטיל מים או יצא ממנו מעט ציחצוחי מים, או עשה צרכיו מעט בלילה או קודם ששכב ולא בירך עליהם מפני ששכב תכף בידים מטונפות. לכך מברכין גם "אשר יצר" מיד כשירחץ בקומו, שהוא קרוב לוודאי שצריך לה, וכן נוהגין.

ולשון נטילה הוא על שם הכלי שרוחצין ממנה, שהיה נקראו נטלא בלשונם, והיה מחזיק רביעית. כי לפי שתקנו אותו כלי לנטילת ידים לסעודה, כמו שיתבאר בעזר ה' במקומו, תקנוהו גם כן לנטילת שחרית ולברך עליה גם כן כמו בנטילת ידים דסעודה, כדי שלא לשנות בברכה. מכל מקום אם אין לו כלי או אין לו מים הכשרים לנטילה דסעודה, כמו שיתבאר בהלכות נטילת ידים בעזר ה', יכול ליטול ידיו שחרית מכל מים שיש לו, ואפילו הפסולים לנטילת ידים דסעודה, ואפילו בפחות מרביעית אם אין לו יותר (ועיין לקמן סימן קס סעיף יג ובסמוך סעיף ו), ואפילו שלא מן הכלי, כיון שאינם באים לטהר משום טומאה כמו אותם המים הבאים לנטילת ידים דסעודה, אלא משום נקיות יתרה לברך על שנעשה כבריה חדשה או להעביר רוח רעה, כמו שיתבאר בסמוך בעזר ה'. מיהו כשאין לו מים כשרים ככל הלכותיהם של נטילת ידים דסעודה, לא יברך אז "על נטילת ידים", רק "על נקיות ידים", שהרי אין כאן נטילה כדינה. ולכתחילה יחזיר אחר כלי ואחר מים הכשרים לכל נטילת ידים דסעודה.

סעיף ב

וידקדק לערות עליהם ג' פעמים, מפני שרוח רעה שורה על הידים שחרית קודם נטילה, ואינה סרה משם עד שיערה עליהם מים שלשה פעמים.

סעיף ג

ועל כן צריך למנוע מהגיע בידו קודם נטילה לפה ולחוטם ולעינים ולאוזנים מפני הרוח רעה שעל הידים, שהוא מסמא ומחרש וגורם ריח הפה וריח החוטם (ועיין לקמן סימן תריג סעיף ב).

סעיף ד

אפילו מי שנטל ידיו שחרית יזהר שלא יגע וימשמש תמיד בפי הטבעת, מפני שמביאו לידי תחתוניות. ולא יגע במקום הקזה, מפני שמשמוש היד מזיק לחבורה.

סעיף ה

ולא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר.

סעיף ו

לתפילה אין צריך רביעית לנטילת ידים, כמו שנתבאר לעיל.

סעיף ז

וטוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה, כדלעיל.

הג"ה: ואף על גב שדי בקינוח ידיו בצרור, כמו שיתבאר סעיף כב, אפילו הכי יש להקפיד, כמו שנתבאר בסמוך סעיף א. ודווקא לנטילת ידים דשחרית יש להקפיד, אבל לא לתפילת מנחה וערבית, ועיין לקמן סימן נב סעיף ה וסעיף ו, ובסימן רלג סעיף ב, והכל כמו שנתבאר בסמוך סעיף א.

סעיף ח

לא יטול ידיו בשחרית על גבי קרקע, אלא לתוך כלי.

סעיף ט

ולא יהנה מן המים שנטל מהם שחרית, ולא ישפכם בבית ולא במקום שעוברים שם בני אדם. וכל זה מפני שהרוח רעה השורה על הידים מעורב בהם, ומזיק לכל אדם שיעבור עליהם, שהם מים רעים ומים ארורים. וגם קשים לכשפים, שהנשים הכשפניות יכולין לעשות בהן כישופיהם, ולכן לא יתנם להם משום "לפני עור לא תתן מכשול", וגם שלא יבא על ידם לידי סכנה.

סעיף י

וכשבא ליטול, יטול הכלי תחילה ביד ימינו ויתנו ליד שמאלו, כאדון האומר לעבדו: נטול ושפוך מים על ידי, וישפוך ויריק מיד שמאלו על יד ימינו תחילה, כי הימין הוא העיקר והחשוב. וגם יש בו סוד על פי הקבלה, שיגביר מדת רחמים על מדת הדין, שיהא כח הדין כפוף ונכנע לרחמים, שלא יגביר דינו, כעניין עקידת יצחק ירנן.

סעיף יא

ויזהר שלא יטול ידיו ממי שלא נטל ידיו כבר שחרית, שהוא אינו יכול להבריח הרוח רעה, כיון שרוח רעה עדיין שורה עליו. וסמך ממה שאמר הכתוב: "והזה הטהור על הטמא" ולא הטמא על הטמא, ונאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים", כלומר מים של טהורים ולא של טמאים.

סעיף יב

המשכשך ידיו שחרית בתוך כלי של מים, אף על פי שלא שכשך אלא פעם אחת, עלתה לו לעניין נקיות, דמיקרו ידיו נקיות לקריאת שמע ולתפילה, דהא מכל מקום נקיות הן. אבל להעביר רוח רעה, אפילו שכשך ג' פעמים באלו המים לא עלתה לו, דהא מיד בפעם הראשונה נטמאו המים מן הרוח רעה ונתערב בהם, ושוב לא מהני שכשוכו בהם כלום, שהרי הם כשופכין. מיהו אם שכשך ידיו בג' מימות מחולפים יש להסתפק אם עלתה לו להעביר הרוח רעה שעליהם, דשמא אינה סרה מן הידים אלא בעירוי דוקא ולא בשכשוך.

סעיף יג

המשכים לעמוד בעוד לילה ללמוד, יטול ידיו ויברך על נטילת ידים ו"אשר יצר", ויברך ברכת התורה ויאמר עד "אלהי נשמה" ו"אלהי נשמה" בכלל, וילמוד. אבל ברכת "אשר נתן לשכוי בינה" לא יברך עד שיאור היום, שלא נתקנה ברכה זו אלא על הבחנת בין יום ובין לילה, שהוא הארת השחר, לכך לא יברך ברכה זו אלא עד שישמע קריאת התרנגול סמוך להארת השחר, או ישהה אותה עד שילך לבית הכנסת ויסדר אותה עם שאר הברכות בבית הכנסת, כמו שנתבאר בעזר ה'.

והניעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית אם לא, דאי משום נקיות להתפלל, הרי חזקתו לא נגע בבשר המטונף, כמו ביום. ואי משום רוח רעה, הרי אמרו בזוהר שאין הרוח רעה שורה על הידים אלא מתוך השינה, שכיון שאדם ישן – טועם טעם מיתה, שנשמתו שהיא ממקום הקדושה יוצאה ממנו ונכנס בו הרוח רעה במקומו, ואם כן ממילא משמע שכשניעור כל הלילה אין הרוח רעה יוכל לשרות עליו. או שמא אין חילוק, דיש לומר הרוח שורה עליו בלילה מבחוץ אפילו בעודו ניעור, אלא שכשישן הוא נכנס לתוכו במקום שהיתה נשמתו. ולכאורה נראה דהכי הוא, דהא כשישן ויצא נשמתו ממנו ואחר כך ניעור וחזרה נשמתו, אמרינן צריך שיטול להעביר הרוח רעה, שמע מינה שעדיין שורה עליו מבחוץ אף על פי שחזרה נשמתו לתוכו, אם כן נימא הוא הדין נמי הכי כשניעור כל הלילה. לכך אפילו הניעור כל הלילה נוטל ידיו מספק, אבל לא יברך עליהם מספק, שאין מברכין על הספק שמא תהיה הברכה לבטלה.

סעיף יד

ולאו דווקא ניעור כל הלילה, אלא אפילו ישן שינת קבע והשכים לעמוד בעוד לילה ללמוד, ונטל ידיו בעירוי ג' פעמים להעביר רוח רעה, ובירך על נטילת ידים ו"אשר יצר" וברכת התורה ו"אלהי נשמה" וניעור אחר כך עד היום, כשיאור היום צריך לחזור וליטול ולערות ג' פעמים עליהם, משום בת מלך השורה על הידים כל הלילה ואפשר אפילו בלא שינה, כדאמרן. מיהו לא יברך, שאין עיקר הברכה אלא משום ידים המטונפות, והא לא נגע בבשר המטונף. הילכך אפילו חזר והשכיב עצמו קודם היום וישן שינת ארעי נמי אין צריך לברך כשיעמוד ויטול אם לא עשה צרכיו, שאין חזקתו נגע בבשר המטונף, הואיל ושינת ארעי היה.

סעיף טו

וכן הישן ביום ששים נשמי, שהוא יותר משינת הסוס, הוי בכלל טועם טעם מיתה, יש להסתפק אם צריך לערות על הידים ג' פעמים להעביר הרוח רעה, דשמא אינו שורה על הידים אלא בלילה. לכך יטול ולא יברך. אבל פחות משיתין נשמי ודאי אין צריך ליטול, דלא טעים טעם מיתה בפחות משיתין נשמי ובודאי אין כאן רוח רעה.

סעיף טז

לכן יהא זהיר האדם שלא יישן ביום יותר משיתין נשמי כדי שלא יטעום טעם מיתה, שכן היה נזהר דוד המלך עליו השלום, כדאיתא פרק "הישן".

סעיף יז

יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירין שבתוך הפה, כדי להזכיר את השם בטהרה ונקיות הפה. מיהו נראה שאם הוא איסטניס ואינו רוצה להכניס המים לפיו מפני שאינם זכים וצחים, אין רחיצת הפה מעכב מלברך (ועיין לקמן סימן תקסז סעיף ג).

סעיף יח

אילו דברים צריכים נטילה במים לאחריהם מפני רוח רעה:

• הקם מן המטה,
• והיוצא מבית הכסא אפילו לא קינח,
• והיוצא מבית המרחץ,
• והנוטל צפורניו,
• והחולץ מנעליו,
• והנוגע ברגליו,
• והחופף בראשו,
• וההולך בין המתים,
• ומי שנגע במת,
• ומי שמפלה כליו,
• והמשמש מטתו,
• והנוגע בכינה,
• והנוגע בידו בגופו.

ועל אלו אמרו רז"ל: מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם – יוצא מדעתו.

סעיף יט

והמקיז דם מהכתפים ולא נטל, מפחד שבעה ימים ואינו יודע ממה מפחד. והמגלח ולא נטל ידיו, מפחד שלשה ימים. והנוטל צפורניו ולא נטל ידיו, מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד.

סעיף כ

והרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בו שחין, ורפואתו לרחוץ במיא דסילקא.

סעיף כא

צריך ליזהר בתפילה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם, לפי שיש בהם מלמולי זיעה וממאיסין הידים. וגם בזיעה יש בו סכנה, שהוא כסם המוות (ועיין בעטרת זהב סימן קי"ו סעיף ב'). וכן לא יחכך בראשו. אבל במקומות המגולים בראשו ובפניו ומקום המגולה שבזרועותיו אין להקפיד (ועיין לקמן סימן קסד סעיף ב).

סעיף כב

מי שאין לו מים בשחרית, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידים, שהרי אין כאן נטילה. ואף על פי שאין זה מועיל להבריח הרוח רעה שעל הידים (ועיין בסמוך סעיף ב), מכל מקום נקיון ידים מיקרי לעניין זה שיכול לקרא קריאת שמע ולהתפלל. ואסמכוה אקרא דכתיב: "ארחץ בנקיון כפי", ולא כתיב 'ארחץ במים כפי', אלא שמע מינה דכל מידי דמנקי מיקרי רחיצה וסגי; וכתיב בתריה: "ואסובבה את מזבחך" וגומר, שזה הוא קריאת שמע ותפילה שהם במקום עבודה (ועיין לקמן סימן צב סעיף ד וה', וסימן רלג סעיף ב).

סעיף כג

לא תקנו נטילת ידים על הדרך הנזכר בסימן זה אלא לקריאת שמע ולתפילה, אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה, אלא אם כן ישן על מטתו ערום שנגע בוודאי בבשר, שהוא אסור להזכיר את השם עד שיקנח ידיו (ועיין לעיל [צ"ל לקמן] סעיף צח סעיף א).