ביאור:משלי ל יח
משלי ל יח: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וארבע[וְאַרְבָּעָה] לֹא יְדַעְתִּים:"
תרגום מצודות: כמו שאלה השלשה המה נפלאו ונעלמו ממני לבלי דעת דרך מהלכם אחר שהלכו, כן דבר הרביעי לא ידעתי אותם להכיר הדבר אחר שנעשה -
תרגום ויקיטקסט: שלושה דרכים נפלאים ממני (לא מובנים לי), ובדרך הרביעית אני לא יודע כלל איך לנווט -
/ שלושה דרכים נפלאים (נסתרים) ממני, ואת הדרך הרביעית אני לא יודע כלל לזהות -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל יח.
דקויות
[עריכה]הקטע (פסוקים 18-20) מתאר ארבעה דברים אשר נפלאו ממני ולא ידעתים. המפרשים פירשו תעלומות אלו בשתי דרכים עיקריות:
א. נפלאות הניווט
[עריכה]אגור בן יקה, שכבר כתב בתחילת הפרק, (משלי ל ב): "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי, וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע"*, מתאר כאן דברים נוספים שאינו יודע: איך הנשר מצליח לנווט בשמיים? איך אוניה מצליחה לנווט בלב ים? איך נחש מצליח לנווט בין סלעים? איך גבר מצליח "לנווט" בליבה של עלמה? השאלה הרביעית היא השאלה העיקרית והקשה מכולם, וניתן לפרשה בכמה דרכים:
1. "אין אנו יודעים מפני מה עלם מסוים מתקשר דווקא בעלמה מסוימת ואותה הוא אוהב" (הרב יובל שרלו).
2. "כל התופעות הן מסע ניווט מופלא בדרך עלומה, שמתחיל בנקודה ידועה, אך לא ניתן לחזות מראש היכן וכיצד תסתיים: אי אפשר לדעת לאן יגיע הנשר בשמים, לאן יגיע הנחש עלי צור ולאן תגיע האניה בלב ים..." (אלישבע נחושתן). כל קשר זוגי - אפשר לדעת איך יתחיל, אבל אי אפשר לדעת איך יסתיים. "אין תרשים לאהבה, לא ניתן למצוא ספר חוקים אודותיה" (חגי הופר).
3. נשים הן עם מסובך. הכותב (אגור בן יקה) מביע את תיסכולו, שלמרות כל שנותיו, עדיין לא הצליח להבין מה נשים רוצות, ואיך גבר מצליח להתחיל עם אישה ו"לנווט" אל ליבה. וכמו באימרה האנגלית: "If only women came with drop-down menus and on-line help...".
- אמנם, ניתן להקשות על פירושים אלה (על-פי דברי חז"ל שאמרו שאגור בן יקה הוא שלמה המלך): לשלמה היו מלחים ואוניות שהגיעו עד תרשיש ועד אופיר - הייתכן שהוא לא ידע איך אוניה מנווטת? לפי חז"ל, שלמה דיבר עם החיות ועם העופות - הייתכן שהוא לא ידע איך הם מנווטים? וגם אם אגור אינה שלמה, לא ברור מה כל-כך מופלא בניווט של נחש על סלעים, ובמה זה שונה מניווט של כל חיה על-פני האדמה?
שאלה נוספת על פירושים אלה היא, מה הקשר בינם לבין הפסוק הבא (פסוק 20), המדבר על "דרך אישה מנאפת"? הפירוש המקובל הוא "אין אנו יכולים להבין את העובדה שאישה נוטשת את נאמנותה למשפחתה ומנאפת. זו הפשע החמור בשל העובדה שהוא מערער את יסוד המשפחה, שהוא יסוד הקיום" (הרב יובל שרלו בתשובה אחרת). לפי זה הביטוי "לא ידעתים" דומה במשמעותו לביטוי בדברי חז"ל "אין הדעת סובלתו".
- אולם משמעות זו אינה מתאימה לדברים הנפלאים הנזכרים בפסוקים 18-19, שאין בהם כל גנאי.
- ועוד, לא ברור ומדוע נאמר שרק "ארבעה לא ידעתים", והרי לכאורה - עם פסוק 20 - יש כאן חמש דרכים?
לכן נראה לי שיש לפרש באופן אחר.
ב. נפלאות ההסתרה
[עריכה]ארבעה מעשים אינם משאירים עקבות, ולכן אי-אפשר לדעת עליהם לאחר שחלפו (ע"פ מצודת דוד, וכנראה גם רש"י ומלבי"ם).
שלושה הראשונים קשורים לעולם החי והדומם: הנשר עף בשמים ואינו משאיר עקבות; הנחש זוחל עלי צור, הסלע חלק והנחש חלק ולכן לא נשארים עקבות; האניה שטה בלב ים, הים מכסה את השקע שיוצרת האניה ושוב לא נשארים עקבות.
שני האחרונים הם גבר ואישה: גבר שבא על עלמה (= אישה לא-בתולה), לא משאיר בה שום עקבות, וגם כן דרך אישה מנאפת, אכלה ומחתה פיה, ואמרה 'לא פעלתי אוון': גם אישה מנאפת מנקה את עצמה לאחר המעשה, כדי שלא יישארו עקבות.
שני האחרונים הם למעשה דרך אחת ומעשה אחד, ולכן באמת יש כאן "ארבעה לא ידעתים". שלושת הראשונים הם משל לאחרונים: כמו שהראשונים לא משאירים עקבות, כך האחרונים - הגבר והאישה הנואפים - לא משאירים עקבות.
מה המשמעות המעשית של הקטע? כמה פירושים:
5. גינוי הנואפים והנואפות, שאינם יראים מפני ה', ומסתפקים בכך שהמעשים שלהם נסתרים מעיני בשר ודם (ע"פ מצודת דוד).
- אולם, לפי זה לא ברור מדוע נזכר דווקא נשר בשמים, והרי כל עוף שעובר בשמים לא משאיר עקבות? מדוע נזכר דווקא נחש עלי צור, והרי כל חיה שהולכת על סלעים לא משאירה עקבות? מדוע נזכרה דווקא אניה בלב ים, והרי כל יצור שעובר במים לא משאיר בו עקבות? מדוע בכלל יש צורך במשלים אלה על-מנת לגנות את הנואפים? מה תורמים המשלים להבנת העניין?
6. זהירות מהסתרת חטאים של אחרים. כדי להסתיר את העקבות, דרוש שיתוף-פעולה: הנשר מצליח להסתיר את עקבותיו רק משום שהוא עובר בשמים שאינם קולטים עקבות; הנחש מצליח להסתיר את עקבותיו רק משום שהוא זוחל על צור-סלע חלק; האניה מצליחה להסתיר את עקבותיה רק משום שהיא עוברת בלב ים; והגבר הנואף עם העלמה מצליח להסתיר את עקבותיו, רק בגלל שהאישה המנאפת משתפת פעולה, אכלה ומחתה פיה, ומסתירה את העקבות, ואמרה 'לא פעלתי אוון'. והמסקנה היא, שבניאוף (כמו בכל חטא אחר) האחריות מוטלת גם על מי שמסתיר את החטא, ולא רק על החוטא עצמו.
- לפי שני הפירושים 5-6, הפסוקים באים לגנות את הניאוף מבחינה מוסרית. אולם כאמור למעלה, המשלים שנזכרו בפסוקים 18-19 אינם מתאימים לגינוי מוסרי. הם מתארים תופעות טבע שאין בהן כל גנאי.
7. לכן נראה לי, שמטרת הפסוק היא להזהיר מיחסי מין עם בני-זוג לא מוכרים.
גבר הרוצה לפתות אישה, מנסה לגרום לה לחשוב שהיא היחידה בחייו; אישה הרוצה לפתות גבר, מנסה לגרום לו לחשוב שהוא היחיד בחייה; אולם, למעשה אי אפשר לדעת איפה הם "עברו".
כמו שאי אפשר לדעת איפה עבר הנשר, איפה עבר הנחש ואיפה עברה האוניה כי אינם משאירים עקבות (פסוקים 18-19), כך לא תוכלי לדעת איפה עבר הגבר - בכמה עלמות עבר לפני שהגיע אלַיךְ; וכן אי אפשר לדעת איפה עברה האישה המנאפת - כמה גברים עברה לפני שהגיעה אלֶיךָ. הנואפים מנקים ומסתירים את עקבות המעשה כך שאף אחד לא יוכל לדעת עם מי הם היו.
הפסוקים לא מדברים על הגנאי המוסרי שבניאוף, אלא על הסכנה שבהם. לאור הידוע לנו על מחלות מין מידבקות, קל להבין את משמעות אזהרה זו.
הקבלות
[עריכה]המסר בפסוק הוא, שיש דברים מופלאים בעולם הטבע ובעולם האנושי, דברים שאנחנו לא יודעים ולא יכולים לדעת. אדם היודע שאינו יודע, לפחות יודע שצריך להיזהר. מסר זה נמצא גם בפסוקים נוספים, למשל:
(משלי ה ו): "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע"*.
(משלי כז א): "אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם"*.
(קהלת יא ב): "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ"*.
(קהלת יא ה): "כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ, כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה, כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-18