כף החיים (פאלאג'י)/יג

<< · כף החיים (פאלאג'י) · יג · >>

סימן יג

הציבי לך ציוני'ם,

בדיני קדיש וברכו

ושומר אמני'ם

א. ן' שלש עשרה שנים שלמים, כיון שהתחיל יום שנולד בו מקרי גדול, ואין מדקדקים לבדוק אם הביא שתי שערות, גם אפילו אם נולד בסוף היום מצטרף למנין מתחילת אותה הלילה ולא בעינן מעת לעת, עיין בקשר גודל סימן ח' אות י', ובאשל מפרי סימן ה"ן, ובספר ברכי יוסף הביא מספר ארחות חיים דנתנו סימן על זה מקרא, עם ז"ו יצרתי לי תהלתי יספרו, ועוד סימן אחר כתב בספר יוסף תהלות במזמור צ"ו משם דורשי רשומות שאמרו, הבו לה' כבוד שמו, הב"ו גימטריא שלש עשרה דבן שלש עשרה למצוות, יע"ש

ב. הנולד באדר בשנה פשוטה, וכשנעשה בר מנין היה אותה שנה מעוברת, אינו נעשה בר מנין אלא עד אדר ב', אך אם כשנולד היה נמי בשנה מעוברת באדר א', אז נעשה בר מנין באדר א', כמו שכתב בזכור לאברהם מערכת ק', ובעיקרי הד"ט סימן ג' אות ז' ואות י"ג, וכן לענין ראש חודש, היכא דהיו שני ימים כשנולד, ושנה שהגיע לבר מנין היה יום אחד או להפך, כאשר ביאר כל זה בס' בית עובד דף ס"ב וס"ג, ובספר שלמי ציבור דף ע"ט ע"ד ודף פ' ע"א, ובאשל מפרי, ואין מאמינין את הקטן על פי עצמו שהוא בר מנין כמו שכתב שם בספר בית עובד

ג. קטן לא יאמר שום קדיש לבדו כל זמן שאינו בר מנין ועיין לרבינו שבגולה הגאון המפורסם מרן זקני זיע"א בספר חקרי לב אורח חיים דף ע"ח ע"ד, ובקשר גודל סימן ה' אות י"א, ובשלמי ציבור דף פ' ע"ב, ובחסד לאלפים סימן נ"ה אות י"ג, ובכסא אליהו אות ג', ובשמן המאור שם, ועיין מה שכתב בספר יד נאמן דף מ' ע"א, ובספר זכור ליצחק הררי סימן ט'

ד. גם בכל מדרש שרואה החכם דמי שקנה הקדיש אינו יודע לאומרו כהוגן, והוא מערי'ב ערבי'ם שלא בחכמה באין מבין ודולג וקופץ, ויותר בקדיש דרבנן, אז החיוב מוטל עליו לקום ולומר עמו הקדיש מלה במלה, ואם חדל מעזוב לו, הקולאר תלוי על צוארו, וחיובא רמיא על הפקידי תלמודי תורה דיתנו דעתם כשהולכים לשמוע בלימודים דישאלו להם הקדיש, וגם המלמד תינוקות של בית רבן יתן כל מגמתו ללמדם היטב הקדיש בשלימות, ומי שרואה את הנולד יצוה את בניו ויזהיר להמלמד שילמדו הקדיש דרבנן כהוגן וכתקנת חכמינו זכרונם לברכה, ומובטח לו דיחיה יותר ועיין להרב אל"ף דהאריך בנועם מוסרו בזה

ה. בכל אתר ואתר נותנים קדיש בתרא לחכם ומאריה דאתרא, וכשאני לעצמי כתבתי בספרי הקטן רוח חיים ביורה דעה, דיגורתי לומר קדיש בתרא בבתי כנסיות ואפילו בבתי מדרשים משום דחב לאחריני למי שרוצה לומר קדיש על אב ואם או מורישו בתוך שנתו, או לפקודת השנה ביאר ציי"ט, ולפיכך נהגתי אני בעצמי וזה דרכי, לומר קדיש דהודו או דמשנה בתרא אחר עלינו לשבח, ואין אני אומר קדיש דברכו בתרא כדי לזכות לאחרים, ומלבד העילוי על כל נפשות מת איכא נמי משום עגמת נפש, ושתים זו שמענו, יקרא דשכבי, ויקרא דחיי, ואין בזה משום מוציא לעז על הראשונים וביטול מנהג מכמה טעמי כאשר כתבתי שם בסייעתא דשמיא, וחדא מנייהו דמעיקרא כשנתקן זה היה שיאמרו עם המרביץ תורה, ואחרי כן מתביישים לומר עמו, לאט לאט נעשה אחר זמן זמניהם כי הוא לבדו יאמר, וכיון שבאנו לידי מידה זו, טוב שלא יאמרו הרבנים, והנח להם לישראל דכל אחד יעשה עילוי על מתו דתהא נפשו צרורה בצרור החיים, ומטכסיסי הרבנות אם חיסר אחד מהם לא עיכב

ו. מי יתן והיה שיזהרו הפייטנים והמשוררים, שלא ינגנו הקדיש והקדושה במלבושי הנכרים במאק"אם, דהיודע ממנו יבא לו הרהורים רעים, והוא חוטא ומחטיא ופיגול הוא לא ירצה, ולא יבא דבר טמא אל היכל ה' והעדר טוב ממציאותו, ועל זה נאמר בהגיגי תבער אש ועיין בספר מעשה רוקח בפ"ח מהלכות תפילה, ובברכי יוסף סימן תק"ס, ובזכור לאברהם מערכה ק'

ז. כתוב באורחות צדיקים לגורי האר"י זיע"א, דמנהגו שלא לעמוד בקדיש אלא היכא דתפסו מעומד, ובקדיש שאחר העמידה בשמונה עשרה לא היה יושב עד שגומר הקדיש, ועיין בשיורי ברכה סימן נ"ו, ובקשר גודל סימן ח' אות י"ד, וקמח סולת דף י' סוף ע"ד, ובית עובד דף ס"ו ריש ע"ב, ובספר המנהיג דף ה' ע"ב, ועיין מה שכתב הרב ראשית חכמה שער היראה פרק ט"ו דף נ"ג ע"ב י"עש, ומצוה על הרואה בחבירו שבא לישב באמצע הקדיש שיזכירנו דלא ישב, דעל הרוב הבא ליכנס הוא מבוהל וטרוד ולאו אדעתיה, וגם המפטיר דמנגן הקדיש אם רואה דבאו בני אדם אחר שהתחיל הקדיש והם עומדים, לא יאריך בניגון הרבה ויקצר כדי שלא יהיה הקדיש עליהם למשא כבד חס ושלום

ח. לא יפה עושים כשהמפטיר מנגן הקדיש והיושבים מנגנים אחריו עמו, כמו שתראה בספר שלמי ציבור דף פ"א, ובקשר גודל סימן ח' אות ט"ו, ובית עובד דף ס"ה ע"ב

ט. השח באמצע הקדיש גדול עונו מנשוא, והבאר היטב הביא מספר החסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר פניו מוריקות על שהיה שח בקדיש ובויכולו ומגן אבות, ועוד הביא מעשה בספר מטה משה, בתלמיד שראה לרבו כתם על מצחו בשביל שלא היה נזהר מלדבר בתוך הקדיש, ועיין קמח סולת דף י"א ע"א, ואינו בקדישים של התפילות בלבד אלא בכל קדיש שיהיה כמו שהביא שם, עוד תשוב ותראה בספר מטה משה שם והביא דבריו האליהו רבה סימן ד"ן אות ב' שכתב, דהקליפות מבטלים לעלות התפילות ועל ידי הזמירות מכריתים אותם, וכששח בנתים חוזרים בשביל העבירה זו אותם הגדודים שהם מעריכין המלחמה בינינו בעונותינו הרבים, לכן ראוי שלא לספר כלל, עד כאן, ובאשל מפרי שם, ואם זה אמרו בזמירות קל וחומר בקדישים ועיין לקמן סימן כ"ט

יוד. לא ימנה המנין לגולגולת לא בלשון לעז ולא בשאר לשונות ואפילו בלשון הקודש, אלא באומדנא ובמחשבה למראה עיניו, ולא יהיה רומז באצבעותיו פרי חדש, וחסד לאלפים סימן נ"ה

יא. האומר קדיש יאמר בשובה ונחת כדי שיאמרו הציבור מיהא שמיה רבה עד אמירן בעלמא בבת אחת בלי הפסק, ויחזרו לענות אמן אחר שאמר החזן בריך הוא קודם שיאמר לעילא, ואם אמר החזן במרוצה חוטא אחד יאבד טובה הרבה, כמו שכתב השל"ה, ובספר נוהג כצאן יוסף, ויותר צריך להזהר כשרבים אומרים קדיש, שיהיו שוים ולא יהיה אחד מקדים ואחד מאחר ומבלבלים את העונים. ועיין האל"ף לך סימן ט"ו אות ב', ובספר פתח הדביר דף ע"ח ע"ב, ובספר דרך ישרה דף י"ח ע"ב משם ספר בת מלך

יב. בכל החמשה אמנים ישוח החזן, כמו שכתב בס' י"א, ועיין שלמי ציבור, ולרש"י בספר הפרדס דף ח"ן ע"א, דיעשה חמש כריעות נגד חמש שמות דבפסוק כי ממזרח שמש עד מבואו. ועיין במפתח שם, ובלבוש, ואליהו רבה, ושמן המאור

יג. הא דהעונה אמן לא יגביה קולו מן המברך דנפקא לן מקרא, גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו ועיין ט"ז, עם כל זה כיון דמצינו דאמרו דהעונה אמן בכל כחו, הנה הוא בכונתו ובקולו, דתרוייהו איתניהו כמו שכתב המשבצות זהב בפרי מגדים, אם כן צריך שיזהר השליח ציבור להרים קולו בקדיש וברכות העמידה, כדי שיהיו ישו"ה וישו"י עם קולות רבים מהקהל. ועיין שלמי ציבור דף פ"ט ע"ב, ופתח הדביר דף ע"ז ע"ד

יד. המפטיר יזהר שלא יזוז מן התיבה כי אם אחר שאומר ברוך ה' המבורך הוא בעצמו בקול רם ולא יסמוך על השליח ציבור שיאמר, וכן השליח ציבור בברכו בתרא לא יחזיר פניו אם לא יגמור ברוך ה' המבורך, והוא אזהרת מהר"ן שפירא ז"ל דלא יהפך פניו ממזרח עד שיאמר ברוך ה' המבורך, וסימניך מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, כמו שכתב בשלמי ציבור, וקמח סולת דף י"א ע"ג

טו. כמו צער בנפשי יגון בלבבי, דרובא דעלמא אינם נזהרים לענות אמן האחרון של הקדיש, ויותר מזה באמן הסמוך לברכו, וכן העם הנמצאים בסוף ברכה בקריאת שמע סמוך לעמידה בשחרית וערבית כשאינן מתפללים עם השליח ציבור, ולא ידעו דהמבטל אפילו אמן אחד עונשו גדול במאד מאד, ולאידך גיסא כשיזהר לענות, מרובה מידה טובה דאין קץ על שכרו ובונה בשמים עליותיו, וגם החזן יזהר לגמור בקדיש לומר ואמרו אמן קודם שיתחילו העם לענות ואמר כל העם אמן כמו שכתב בקיצור של"ה דף ס"ז ע"א, ובאליהו רבה, ומחצית השקל

[ועיין להרב ספר הברית חלק ב' מאמר י"ב, שבמתק לשונו גם הוא יוכיח על רזא דנא, ומר הוא דאמר שבפרט צריך להזהר לענות אמן אחר ברכת פורש סוכת שלום עלינו בשבת ויום טוב, שרוב העולם רגילין לצעוק תכף ושמרו ושוכחים לענות אמן מקודם, וכן צריך שיזהר מאד לענות אמן אחר המחזיר שכינתו לציון, שרוב העולם רגילים לומר תכף מודים אנחנו לך ואינם עונים אמן, וכבר היה מעשה בעת אחד בגלות המר הזה, שהיה עת רצון למעלה על גאולתינו ועל פדות נפשינו, ובא בחלום לצדיק אחד שהיה בדור ההוא, שהיה עת רצון גדול ונתעוררו כל הפמלייא של מעלה, אך הס"מ קטרג ואמר, הלא רוב ישראל אינם מתפללים בכונה והראיה שאינם עונים אמן אחר ברכת המחזיר שכינתו לציון, ועל ידי הקטרוג הזה אשתקע הדבר ונתארך הגלות ועדיין לא נושענו, ואם פג לבך מלהאמין תשגיח על הצבור ותמצא כדברי, ולכן מאד הוי זהיר בשתים אלו, גם תזהיר לאחרים ותזכה לרבים, עכ"ל, ואנכי איש הצעיר העתקתי פה דבריו כי נעמו, הגם כי עת לקצר כדי לזכות את הרבים, ועיניהם ישיתו להזהר בזה בראות המאורע שאירע בימים הקדמונים שנתאחר הגלות בעבור זה, ויחרד האיש וילפת להזהר לענות אמן הקדישים והברכות כראוי וברכות שמים יחולו על ראשו].

טז. גזברי המדרשים יהיו נוהגים, כי כשהיחיד יש לו יאר ציי"ט או הוא תוך שנה על אב ואם ושאר מורישיו, וחפץ לקנות אמירת הקדיש דיסייעו לו שיקחנו, דלפעמים המוסיף כנגדו מגמתו להוציא ממנו הקדיש להכעיסו, או שישאר לו ביוקר והוא אינו צריך לאותו דבר ולא מן השם הוא זה, ועל חכם המדרש מוטל להדריכם שלא יצא תקלה ודברי ריבות ביניהם, וכזאת וכזאת הוא בהפטרות בבתי כנסיות, ושומר נפשו ירחק מלהוסיף על מי שרוצה ללמוד ההפטרה שהזמן גרמא על פני מתו ומה גם על הוריו ועיין בספר כנסת יחזקאל בסוף סימן י"ד שלו למי מקדימים בקדישים, ועיין להרב צרור המור פרשת ויחי בענין הקדיש דמועיל מאוד למתים יעויין שם, ומה שכתבו גורי האר"י ז"ל בפירוש המאמר של הזוהר הקדוש בענין שעתא ופלגא כנודע

טוב. בנוסח הקדיש יאמר לעילא מכל ברכתא, רבינו האר"י, הובאו דבריו בקשר גודל סימן ח' אות ט"ז, ועיין שלמי ציבור, ודרך ישרה דף י"ח ע"ב, ועוד הביא שם משם רבינו האר"י דיאמר לעלמי עלמיא. ועיין בבאר היטב, ושבט מוסר פרק מ', ובית עובד דף ס"ה ע"ב, ושל"ה, והגהות יש נוחלין, ונוהג כצאן יוסף, ובעיקרי הד"ט סימן ג' אות כ"ד, ועיין לרב חביבא הרב כמוהר"א נר"ו בספר מעשה אברהם חלק אורח חיים סימן כ' דף ח', ובחסד לאלפים סימן נ"ה אות י"ט, ושם תראה כל הדקדוקים דצריך להזהר בקדיש כהלכתן

חי. יפסיק בין אמן ליהא שמיה רבא, דאמן קאי אדלעיל ומתחיל השבח מיהא שמיה. קשר גודל סימן ח' אות י"ז, ובית עובד דף ס"ה ע"ב, ובקיצור של"ה, ומנהיג, ומשבצות זהב בפרי מגדים, ועיין מה שכתב הרב ספרא רבא דישראל רבי חייא בספרו החשוב צפיחית בדבש סימן ז'

יט. תלת שמיה יאמרם במפיק בה"א כמו שכתב משבצות זהב בפרי מגדים סימן נ"ו, והה"א דיתהלל ידגישנה, כמו שכתב בשל"ה, ומשבצות זהב בפריו

ך. גם רבים אומרים בחייכון הב' בקמץ, וצריך בשב'א, גם טועים הנותנים ריוח בין הדבקים, דהיינו בין יהא שלמא לרבה, ואומרים רבה מן שמיא, וצריך לומר יהא שלמא רבה ואחרי כן יאמר מן שמיא, וכמו כן כשאומר וימליך, יתן דעתו שתהא ניכרת במוצאה הכ' שלא תהיה רפויה

אך. בקדיש תתקבל צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו כמו עושה שלום של העמידה, כמו שכתב בקשר גודל סוף סימן ח', ובמטה יהודה, ובשלמי ציבור, והרב האל"ף סוף סימן נ"ה, [ועיני ראו להרדב"ז בחדשות חלק א' סימן שצ"ט, דמפורש יוצא מדבריו דבכל קדיש צריך לפסוע שלש פסיעות, וזהו דלא כהרב מהרי"ע ורבני האחרונים שנמשכו אחריו, דדוקא בקדיש תתקבל שאחר חזרה צריך לפסוע, דמשם באר"ה דבכל קדיש צריך לפסוע שלש פסיעות, וזוהי שקשה דנעלם מנייהו מלכי תשובת הרדב"ז הלזו, ודו"ק כי קצרתי], ולענין אי בשביל אחד אומרים תתקבל, עיניך תראינה תורת חכם מקור חיים נר"ו בספרו הנחמד פתח הדביר מה שכתב בזה, וקב"ל האמת ממי שאמרו ועיין בספר עיקרי הד"ט סימן ג' אות ל"א, ובענין שנוהגים לומר או להוסיף בתתקבל צלותנא ובעותנא, עיין להרב הנזכר שם, מרבה תורה מרבה חיים בפרט זה, ואני אומר דכל אחד יעשה כמנהגו, ל'ו רגל על לשונו, ומאן דתני הכי לא משתבש והכל לשם שמים ועולה לרצון לפני ה' והביטה וראה להרב טוב עין בסימן ז' לענין להוסיף ולגרוע בנוסחאות נועם אמריו, ובעיקרי הד"ט סימן ד' אות ט"ז, ולרש"י בספר הפרדס בדף נ"ז ע"ד, ובדף נ"ח ע"א וב' דרחב פיו בביאור הקדיש ונוסחאותיו

כב. כתב הרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב סימן נ"ז אות ג' בכונת שמיה רבה, דצריך לכוין על שתי שמות שם הוי"ה ברוך הוא, דיושלם ו"ה כי יד על כס יה בגלותא, ומ"י משם אלהים, ועל כונה זו אנו אומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אחד על שם העצם למה ה' תעמוד ברחוק, שם י"ה בריחוק מן ו"ה, ושנית מתפללים על שם אל"ה שנפרד מן מ"י וזהו שנאמר על אל"ה אני בוכיה, ואיתא בזוהר דזהו מ"י אלה כעב תעופינה, וזה רמז דניאל לי הוי שמה די אלה"א מברך, והיינו שמה, שם י"ה די אלה'א על שם אלהים, זה תוכן דבריו ושפתים ישק, גם ראיתי בספר אור חדש ק"ק על דיני ברכות בחתימת הספר דף נ"ב ע"ג, דהביא זה בעצמו דצריך לכוין שתי כוונות אלו, דהיינו על שתי אותיות משם הוי"ה ברוך הוא, דלכך אנו אומרים דבעת הגאולה מחציו תתמלא תיבתו, ועוד זאת על שם אלהים, דבגלות נקראו ישראל יונת אל'ם בסוד נאלמתי דומי"ה, רוצה לומר דו"ם י"ה, ושתי כוונות אלו צריך לכוין באמן יהא שמיה רבא, אחת שישתלם שם הוי"ה, ואחת שישתלם שם אלהים, ולפי הזוהר הוא באופן אחר, והוא בסוד מ"י אל"ה, ובצירוף אתוון מ"י ו"ה הם אותיות היו"ם, ועל זה אמר הכתוב היום אם בקולו תשמעו, ועיין שם שהאריך ברמזים רזין עילאין, יעויין שם, ולפי זה אתי שפיר כונת הכתוב, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ומובן מאליו. ושא נא עיניך וראה למורינו הרב המופלא חסין קדוש שאר בשרינו הפרד"ס בהקדמת ספר שבחי רשב"י אשר הדפיס ע"י הקודש, דהאריך שם בכוונות אלו בטוב טעם ודעת נפלאות מתורתו, ועיין בשלמי ציבור דף פ"ב ע"א וב', ובספר דרך ישרה דף י"ח ע"א בכוונות הקדיש, ולהיות שהדברים הם באורכה לא העתקתי לשונו, ולקצר אני צריך

כג כתבו גורי האר"י זיע"א, דארבע פעמים כ"ח יש לכוין בקדיש, ובפעם שלישית דהוא גימטריא פ"ד, יכוין לתקון הוצאת זרע לבטלה, והיינו דבפסוק ועתה יגדל נא כח הם כ"ח אותיות, זאת שנית כשתצרף שמונה תיבות מפסוק זה עם עשרים תיבות מיתגדל עם שמיה הרי כ"ח, השלישית, יהא שמיה רבא עד עלמיא כ"ח אותיות, רביעית, מיהא שמיה רבא עד אמירן בעלמא כ"ח תיבות שהם מנין יב"ק, שהם שלש שמות הוי"ה ברוך הוא אהי"ה אדנו"ת, וגם הוי"ה ברוך הוא ושם אלהים דעולים במנין יב"ק, ועיין בהגהות יש נוחלין, ובספר דרך ישרה שם האל ברחמיו יזכנו לתקן כל פגמינו ולטהר נר"ן אכי"ר