כף החיים על אורח חיים תצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תצג |


תוכן עניינים

סעיף א[עריכה]

(א) סעי' א. נוהגין שלא לישא אשה וכו' בכל המקומות. טור. לבוש. ב"ח.

(ב) שם. שלא לישא אשה וכו' ומשמע מסתמיות דברי הש"ע דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים ולנישואין שאינו של מצוה. וכ"כ העו"ש או' א' וכ"כ הזר"א חא"ח סי' ס"ח דאף במקום שרובם אין נזהרים בתספורת בימים אלו אין להתיר לישא בתוך העומר מי שלא קיים פ"ו דנישואין חמירא להו מתספורת שהרי לא ראינו שנהגו התר אלא בתספורת יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' א' וכתב דהגם דמהר"ם לונזאנו והפר"ח שרו לישא אשה למי שלא קיים פו"ר וטעמם ונימוקן עמם מ"מ פשט המנהג שאין נישאין כלל עד ל"ג עכ"ל. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט על דברי מהר"ם הנז' דאין אנו נוהגין כן. וכ"כ העו"ש שם. ר"ז או' ג' מ"ב או' א' ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' ל"ה שכתב שפעם אחת היקל חכם א' בענין הנישואין תוך ימי הספירה נגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה וע"כ כתב דשומר נפשו ירחק מנישואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדין להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא עכ"ל ועיין לקמן או' י"ב.

(ג) שם. שלא לישא אשה וכו' ואפי' אלמון זקן שרוצה לישא אשה אלמנה זקנה אסור דלא פלוג. הרשב"ש סי' תרנ"ב. זכ"ל או ע' ולהחזיר גרושתו מן הנישואין בכל גוונא שרי דאין כאן שמחה וכדלקמן סי' תקמ"ו סעי' ב' מהריק"ש פר"ח. חק יוסף א' ב' שו"ג סוף או' א' י"א בהגה"ט. מ"ב או' א'.

(ד) שם. שלא לישא אשה וכו' והטעם שלא להרבות בשמחה מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. טור. ומ"מ ברכת שהחיינו מותר לומר באלו הימים מן הפסח עד ל"ג והגם דכתוב לקמן סי' תקנ"א סעי' י"ז טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' שאיני חרבן בהמ"ק דחמיר לן טפי מאמ"ר או' ב' ואין חילוק בין פרי למלבוש וכ"כ עיקרי סדט ססי' כ"א יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' ג' וכן מורים בי מדרשא ואין חוששין למ"ש בס' מל"ח סי' ו' או' י"C מנהג טוב שלא לחנך מלבוש וכו' בין פסח לל"ג יעו"ש.

(ה) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ולסיבת היותן ממוחין דקטנות לכן היו מבחי' הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זא"ז כמ"ש ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זל"ז (עיין יבמות ס"ב ע"ב ובסוף מדרש קוהלת) וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות והם ימי הדין ואז הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה אז מדה"ה של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנז' ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות שני שהוא שם אכדט"ס והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל סי' תע"ג או ד') אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלהים חיים ואז פסקו מלמות. שער הכוו' דף פ"ו סוף ע"ד וריש דף פ"ז. פע"ח שער כ"ב פ"ז. וכ"ז שעושין זכר כדי להתחרק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאווה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום ולכן כתב בשער הכוו' דף א' ע"ג להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד יעו"ש. ועי' לקמן או' כ"ו.

(ו) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ובשה"ל ורי"ו כתבו עוד שני טעמים א' לפי שמפשט רשעים בגיהנם לר"י בן נורי מפסח ועד עצרת (עדיות סוף פ"ב) ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר היה בא מן השעורים יעו"ש. ח"י או' ג'.

(ז) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. שלא יקדמנו אחר וכמ"ש לקמן סי' תקנ"א סעי' ב' וכ"כ מ"א סק"א.

(ח) שם. אבל לארס ולקדש וכו' שניהם לשון קידושין כמ"ש בא"ה סי' כ"ז דאומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי יעו"ש. ועיין בתיקונים תיקון יו"ד כוונת הקידושין והטבעת וז' ברכות יעו"ש.

(ט) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. ומותר לעשות באותו פעם סעודת ארוסין. מ"א סק"א. וכן מותר לעשות רקודין א"ר או' ב' א"א או א' מחה"ש. אבל לעשות רקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ואף מי שעשה שידוכין אסור לעשות ריקודין ומחולות. מ"א שם. ועכשין שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. ח"י או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א' מ"ב או' ג' וגם בחו"ה דפסח ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. מש"ז או' ב' ומר"ח סיון עד שבועות יש להסתפק אם להקל בריקודין ומחולות של רשות א"ר שם. א"א שם. ועיין לעיל סי' קל"א סעי' ז' בהגה דמשמע דהם כמו יו"ט.

(י) שם. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. ה"ד בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' א"ר או' ג' א"א או' ה' ר"ז או' ב' מ"ב או' ד'.

(יא) שם הגה. מיהו מל"ג בעומר ואילך וכו' והגם דגם דעת הש"ע כן דהא כתב עד ל"ג לעומר אפ"ל דלפני מור"ם ז"ל לא היה כתוב בש"ע עד ל"ג לעומר אלא רק בין פסח לעצרת וכגרסת הטור והלבוש וע"כ כתב להגיה מיהו מל"ג וכו'.

(יב) שם בהגה. הכל שרי. היינו להותם הנוהגין לספר מל"ג ואילך (כמ"ש לקמן סעי' ב') אבל לדידן שנוהגין איסור תספורת (כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה) אסור ג"כ לישא. מיהו עד ר"ח אייר מותרים לישא כשם שמותרים לספר כמ"ש סעי' ג' מ"א סק"ב. וכשחל ר"ח בשבת שיש בו תוספת שמחה שבת ור"ח מותרין הכל לישא באותו שבת ר"ל אף הנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר. ב"ח שכנה"ג בהגב"י או' ד' ע"ש או' א' מ"א שם. פר"ח סעי' ג' חק יוסך או ח' ר"ז או' ח' וה"ה דמותר להסתפר. שכנה"ג שם. עו"ש שם. פר"ח שם. ר"ז שם. מיהו הא"ר או' ד' כתב שהגאון זקנו ז"ל לא היה רוצה להתיר לעשות נשואין בר"ח אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר יעו"ש. והב"ד ח"י או' ב' וכתב וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנא דקילא והוא רק מצד המנהג עכ"ל וכ"ז למנהג בני אשכנז כי יש מקומות שאין מסתפרים עד ל"ג ומל"ג ואילך ול"ג עצמו בכלל מסתפרין ויש מקומות שמסתפרים עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל אבל אח"כ אין מסתפרין עד עצרת רק בל"ג עצמו מסתפרין וה"ט דעד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל איכא ט"ז ימים ונשארו ל"ג שמתאבלים בהם כמ"ש הב"ח יעו"ש. אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג ומשם ואילך כדעת הש"ע ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת וכאשר יבואר לקמן.

סעיף ב[עריכה]

(יג) סעי' ב. נוהגין שלא להסתפר עד ל"ג וכו' והאר"י ז"ל לא היה מגלח ראשו אלא בע"פ ובערב חג השבועות ולא היה מגלח לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. שער הכוו' דף פ"ו ע"ד. פע"ח שער כ"ב פ"ז וכ"כ הנה"ש דף כ"ה ע"ד דצריך ליזהר מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י ז"ל ולא כמ"ש קצת המקו' לגלח במ"ח ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ הברכ"י או' ו' ובספרו מו"ב או' רכ"א יעו"ש. וכתב עו"ש הגה"ש דגם לחתן לא התרתי לגלח קודם שבועות בכמה ימים. וכ"כ המו"ב שם. וכ"כ באגרות הרמ"ז ססי' ב' שלפי מנהג האר"י ז"ל אפי' אם יזדמן ברית מילה אין להסתפר בכל זמן העומר שע"ת או' ח' וכתב עו"ש הגה"ש דנספתקתי אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי ולולי שהכרחוני כמעט לא הייתי מגלח והב"ד המו"ב שם וכתב וכן עיקר לגלח בע"ש שלא יכנס לחג כשהוא מנוול יעו"ש.

(יד) מי שנהג שלא להסתפר מפסח ועד עצרת מהניה ליה התרה. כתונת יוסף סי' י"ט. זכ"ל או' ע'.

(טו) שם עד ל"ג וכו' מי ששלמו ל' של אבלו בימי העומר בין ר"ח לל"ג התיר להסתפר הזר"א סי' ס"ז וכתב שכן הסכימו הלכה למעשה עם מע' הרב מר אחיו מהרד"ך זלה"ה אלא שכתב וטוב היה לעשות התרה ועוד חילק בזה יעו"ש מחב"ר או' ג, שע"תת או' ז' והיינו אם יש צורך בדבר כגון שגדלו שערותיו ויש לו כאב ראש מזה וכדומה. ועיין לקמן או' מ"ח.

(טז) שם שלא להסתפר עד ל"ג וכו' ונטילת הצפרנים נהגו העולם להתיר וגם מן הדין שרי. זכ"ל או' ע' יעו"ש. מל"ח סי' ו' או' א':

(טוב) שם שלא להסתפר עד ל"ג וכו' מי הנוהג להסתפר בכל ע"ש ואם יעבור אפי' שעה יש לו מיחוש הראש ותקנתו הוא להסתפר מיד מותר לו להסתפר בימי העומר. עולת שמואל סי' י"א. עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ח' בי"ע או' י"ב.

(יח) שם ואין להסתפר עד ל"ד בבקר. שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוסת העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט יום נשארו ל"ד והנה הם ל"ג שלימים ומגלחים ביום ל"ד בבקר כי מקצת היום ככולו. ב"י. עו"ש או' ב' ביאורי הגר"א. ועיין שכנה"ג בהגב"י או' א' שכתב ולא שייך לומר מקצת היום ככולו אלא ביום ולא בלילה יעו"ש. וכ"ד הרב"ד סי' ר"פ. וכ"כ בביאורי הגר"א דלא אמרינן מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ד' אמנם הפר"ח כתב דהרוצה לסמוך אמ"ד דמקצת היום ככולו הוי אף במקצת הלילה והלסתפר בלילה לא הפסיד כלום יעו"ש. מיהו השו"ג או' ז' כתב דאנן קבלנו הוראות הש"ע הילכך אין להסתפר אלא ביום ולא בלילה יעו"ש. ועיין לקמן או' ל':

(יט) אם מחדש הוקבע יריד בימי העומר בחצרות השר ואיכא קפידא אם ילכו שם בלי תיקון הזקן בזה האריכו הזר"א סי' ס"ט וחד גברא רבא למצא צד ההתר יעו"ש. מחב"ר או' ד' ועי"ש שדעת הזר"א שכל מי שצריך לילך שם יבא לפני ב"ד ויפתחו לו בפתח וחרטה כדי שלא ליתן תורת כל א' וא' בידו יעו"ש.

(ך) שם. עד ל"ד בבקר. במקום שאין מסתפרים ביום ל"ג כ"א ביום ל"ד בבקר ואירע לאחד שיש לו קרוב שהיה לו להתאבל והוא קרוב למות ומתיירא שימות וצרך למנות עוד ל' להסתפר מותר בכה"ג להסתפר ביום ל"ג וביותר יעשה התרה. רו"ח או' ב'.

(כא) מי שקפץ ונסתפר בל"ג אין עונשין אותו אעפ"י שהוא מהנוהגים להסתפר בל"ד. נאמן שמואל סי' יו"ד. וכ"כ הפר"ח דמי שנהג להסתפר בל"ג אין מוחין בידו אפי' הוא במקום דמסתפרין בל"ד יעו"ש. זכ"ל או' ע' ועיין לקמן או' כ"ט.

(כב) מי שנהג לגלח ביום ל"ד כמו שנוהגין בני ספרד ואח"כ נהגל לגלח ביום ל"ג כמנהג אשכנז אין כאן משום לא תתגודדו. נאמן שמואל שם. י"א בהגב"י. בי"ע או' ה'.

(כג) שם. אלא א"כ חל יום ל"ג ע"ש וכו' ואם יהיה איזה מניעה שלא יוכל לצאת ביום ו' להסתפר שרי ליה להסתפר בליל ששי. ב"ד סי' ר"פ זכ"ל שם.