כף החיים/אורח חיים/תקפא
(א) סעיף א: נוהגין לקום באשמורת וכו' — מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות, ובסוף הלילה שט בעולם הזה והוא עת רצון. הגהות מיימוני. מגן אברהם ס"ק א. ועיין לעיל סימן א סוף אות י וסימן רלח אות ג ודו"ק.
(ב) שם: נוהגין לקום באשמורת וכו' — מקומות שנוהגין לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון, וקרוב הדבר האומרים בערבית לקיצוץ ח"ו. תשובת הרמ"ז סימן ל', ברכי יוסף אות א', שערי תשובה על סעיף א', וכן כתבנו לעיל סימן קלא אות כו יעויין שם. ועוד עיין לעיל סימן רלז אות ח.
(ג) היושב בבית הכנסת שנוהגין לומר סליחות בערבית ישב וידום וליכא משום "לא תתגודדו". ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא. אך הוידוי יוכל לאומרו, מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה, שעדיין יש קדושת שבת, דכך קיבלנו משם האר"י זצ"ל. הרמ"ז בתשובה הנזכרת, ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה שם, וכן כתבנו לעיל סימן קלא אות יד יעויין שם. ומיהו מה שכתב: ואי בעי לימא מזמורים, עיין לעיל סימן רלז אות ט שכתבנו בשם האר"י ז"ל שאין ראוי לקרוא מקרא בלילה, יעויין שם, ועל כן יש ללמוד תורה שבעל פה.
(ד) מי שקם באשמורת וכבר הציבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י זצ"ל והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. הרמ"ז בתשובה כתב יד, ברכי יוסף אות ג, שערי תשובה שם. ועתה נדפס באגרות הרמ"ז סימן ט"ז. מחזיק ברכה אות א. וכבר כתבנו זה לעיל גם כן בסימן א אות טז בשם כמה אחרונים, יעויין שם.
(ה) סליחות ותחנונים וכו' צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכוונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה. מהר"ש שער אריה בחידושים כתב יד, ברכי יוסף אות ד, שערי תשובה שם.
(ו) מה שנהגו קצת לומר "עננו אבינו" וכו' "עשה למען שמך" וכו' במהירות גדול, יש לבטל מנהגם. הרמ"ז ומהר"ר ישראל שלמה לינגו בתשובה כתב יד, ברכי יוסף אות ה'.
(ז) יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות ובחיבורים, ובחודש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים. ברכי יוסף אות ו', שערי תשובה שם. ויש נוהגין ללמוד התיקונים של הזוהר בימים אלו, דהיינו להתחיל בראש חודש אלול ולסיים ביום הכיפורים.
(ח) הנוהגים ליפול על פניהם באשמורת יש להם על מה שיסמוכו. הרב הלבוש סימן קל"א, והרב מעבר יבק פרק א' ממאמר ד', והרמ"ז בתשובה כתב־יד. ברכי יוסף אות ז'.
(ט) יש נוהגים להתענות ביום ראשון של סליחות. ויותר טוב להרבות המעשים טובים ובתשובה, ולא להחמיר על הציבור. מהר"ש שער אריה בחי' כתב־יד ומהר"י לינגו בכתב־יד. ברכי יוסף אות ח'.
(י) יש נוהגין למכור מי יהיה ש"ץ בסליחות, ולאו שפיר עבדי, דצריך ש"ץ הגון מאד. ברכי יוסף אות ט'. שלמי ציבור בשלמי חגיגה דף ש"ג ע"ד.
(יא) יש מקומות נוהגין מראש חודש אלול, שאחר מנחה מכריז השמש: "שובו בנים שובבים"; ומנהג יפה הוא. ברכי יוסף אות יו"ד. שערי תשובה שם. מטה אפרים אות ז.
(יב) ומה שנוהגין לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה וארבעים יום קודם יום הכיפורים, הוא על פי מה שכתוב בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ט ע"ב, דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום ואינה נשמעת תפילתו, יעו"ש. ועל כן נוהגין לעשות התרה וליזהר מכאן ואילך בכל ענייניו שלא יתחייב חס ושלום נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה, ואין נשמעת תפילתו בראש השנה וביום הכיפורים. והגם דבכל זמן צריך ליזהר, מכל מקום בימים אלו הוא יותר קשה. וחסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו נוהגין לעשות התרה בכל ערב שבת בכל השנה, ומנהג יפה הוא. ועיין לקמן #כהח יט.
(יג) שם: מראש חודש אלול ואילך וכו', הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן וכו' — דאיתא בפרקי ר' אליעזר סימן מו: בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עלה אלי ההרה"; והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר, שלא יטעו עוד בעבודה זרה; והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר: "עלה אלהים בתרועה" וכו'. ולכן התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה, כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה, שנאמר: "אם יתקע שופר" וכו', וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל, עכ"ל פרקי ר' אליעזר שהביא הרא"ש בסוף מסכת ראש השנה והטור, אלא שיש תוספת ממה דאיתא הגירסא שלפנינו. וכתב שם הרא"ש: וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חודש אלול בוקר וערב אחר התפילה. וכן כתב הטור, אלא שכתב הטור דיש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך. וזהו שכתב השולחן ערוך: נוהגין לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול וכו'. ומה שכתב הרב בהגהה: ומנהג בני אשכנז אינו כן וכו', הוא על פי מה שכתבו הרא"ש והטור. ומיהו הנוהגים כדברי השולחן ערוך, יש נוהגין לתקוע גם כן בסליחות באמרם י"ג מידות וגם קודם תתקבל, כדי לקיים דברי הכל.
(יד) שם: מראש חודש אלול ואילך וכו' — לפי שאותם הימים היו ארבעים יום אחרונים שעלה משה למרום להביא לוחות שניות, והיו ימי רצון, ונמצאו כלים ביום הכפורים, ובו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה: סלחתי כדברך. ולכך הוקבע אותו היום למחילה ולסליחה, כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת עקב על פסוק "ואתנפל לפני ה' כראשונה", יעו"ש. ועוד יש לומר הטעם לארבעים יום, כדי לתקן ארבעים יום דמרגלים ויום ארבעים שעשו את העגל וארבעים יום דיצירת הוולד וארבע יודי"ן דשם ע"ב וארבע עולמות אבי"ע אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, שכל אחד כלול מעשר:
(טו) שם: מראש חודש אלול ואילך וכו' — אבל בראש חודש אין אומרים סליחות ותחנונים. הרמ"ע מפאנו סימן ע"ט. כנסת הגדולה בהגהות הטור. מגן אברהם ס"ק ב. עטרת זקנים. אליה רבה אות ו. מטה אפרים אות י"א. וכתב הרב נזירות שמשון, דיש לקרות ביום שני דראש חודש אלול סימן א דנבואת חגי עד סימן ב'. רוח חיים אות ה. והטעם, לפי שאותה נבואה נאמרה באותו יום, ויש מצוה לקרותה באותו היום כמו שכתבנו לעיל סימן תכט אות ו, יעו"ש:
(טז) שם הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן וכו' — ומנהג האר"י ז"ל לומר סליחות כבני ספרד מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, והיה אומר מלה במלה עם הציבור, כמו שכתב בשער הכוונות דף פ"ט ע"ד ופרי עץ חיים שער כ"ד פרק א' ונגיד ומצוה:
(טוב) שם בהגה: אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע וכו' — כתב החכמת שלמה ולבוש ומשאת בנימין ושל"ה, דיש להתחיל לתקוע מיום ראשון דראש חודש אלול, דאז הוי ארבעים יום שלפני יום הכיפורים כמו שעלה משה בהר, כדאיתא בטור. וכן כתב מטה משה בשם מהרי"ל. וכתב, דהנוהגין להתחיל ביום שני טעמייהו לתקוע שלשים יום עם שני ימים של ראש השנה. ולי נראה דהטעם כמו שכתבו התוספות בבבא קמא דף פ"ב בשם התנחומא, דמשה עלה ביום שני דראש חודש אלול, רק שעברוהו לאלול דהאי שתא, ואם כן אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני. מגן אברהם ס"ק ב. ורוצה לומר, אף הנוהגין להתחיל לתקוע ביום שני אין לזוז ממנהגם, כי יש להם סמך. וכן כתב אשל אברהם אות ב, דכל מקום לפי מנהגו. וכן כתב חיי אדם כלל קל"ח אות א דיש מתחילין מיום ראשון דראש חודש ויש מיום שני. וכן כתב מטה אפרים אות ז, משנה ברורה אות ג:
(חי) משנכנס אלול, כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה תכתב ותחתם. דרשות מהרי"ל הלכות ימים נוראים, אליה רבה אות א, מטה אפרים אות ט:
(יט) יש נוהגין לעשות התרת נדרים באלול. והרמז, לא יחל דברו ככל סופי תיבות אלול. הרב שפתי כהן על התורה סוף פרשת מטות, ברכי יוסף אות כ"א, שערי תשובה שם. ולכן נוהגין לעשות התרה בערב ראש השנה. וכבר כתבנו לעיל אות י"ב דיש נוהגין גם כן לעשות ארבעים יום קודם ראש השנה, יעו"ש. ועיין לקמן אות צ"ט:
(ך) ומה שיש כתוב בנוסח ההתרה: "בצרוף וברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה" וכו', חסידי בית אל יכב"ץ אין נוהגין לומר נוסח זה, לפי שאינו מן הכבוד; אלא אומרים רק "ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה" וכו'. ולכתחילה משתדלין להיות עשרה המתירין, דחיישינן שמא יש אחד שנדר בחלום או שנידוהו בחלום דצריך עשרה, כמו שכתוב ביורה דעה סימן ר"י סעיף ב' וסימן של"ד סעיף ל"ה, יעו"ש. ואם לא אפשר, אז עושין בשלשה. ונוסח ההתרה עיין להרב חיד"א בספרו מורה באצבע בקונטרס צפורן שמיר סימן י"ב, וגם כתוב עתה בסידורים:
(כא) בכ"ה אלול נברא העולם. וטוב ללמוד פרשת בראשית עד "יום אחד", וכן בכל יום, עד שביום ראש השנה ילמוד פרשת יום הששי, שבו נברא האדם. מהר"ר ישראל לינגו בכתב יד משם ספר מספרים תהלות ה', ברכי יוסף אות י"ט, אלף למטה אות ב. והמנהג דביום כ"ד באלול קורין בפרשת וישלח "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וכו' עד "בת מי זהב", דבהם נרמזו בחינת שבעה מלכים שהיו קודם ששה ימי בראשית כמבואר בעץ חיים, והם בסוד מה שאמרו ז"ל שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן, והתחלתן היה בי"ז באלול וגמרם ביום כ"ד, וביום כ"ה התחילו ששה ימי בראשית, כמו שכתב בפתח עינים ריש כוונות ראש השנה יעו"ש. ועל כן המנהג דביום כ"ד קורים "ואלה המלכים" וכו', וביום כ"ה מתחילין לקרות בששת ימי בראשית, בכל יום פרשה אחת עד יום ראש השנה, שבו קורין פרשת ביום הששי ופרשת ויכולו:
(כב) נוהגים בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך אחר התפילה, אומרים בציבור עשרה מזמורים תהילים, ומתכוונים לגמור כל התהילים שתי פעמים קודם ראש השנה, והוא עולה כמנין כפר. וביהי רצון שלפני אמירת תהילים לא יאמר "עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה" (כי אולי שהקדוש ברוך הוא יגזור לו יותר. אלף למטה שם). וביהי רצון שאחר התהילים, כיון שאין אומרים ספר שלם, יש לומר "בזכות מזמורי תהילים שקרינו לפניך ובזכות פסוקיהם" וכו'. ואחר היהי רצון אומרים קדיש. ואם אין עשרה באמירת תהילים, יש לשייר מזמור אחד ויאמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמרו קדיש. ובימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכפורים אומרים יותר מעשרה מזמורים בכל יום, כדי לגמור כל התהילים פעם שלישית קודם יום הכיפורים. מטה אפרים אות ח, משנה ברורה אות ג:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.