כף החיים/אורח חיים/רלח
א) [סעיף א'] צריך ליזהר בלימוד הלילה וכו' כמ"ש חז"ל (במד"ר שיר השירים ה' על פסוק קווצותיו תלתלים) אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה. וגרסינן בעירובין דס"ה ע"א אמר ר"ל לא איברא ליליא אלא לגירסא. וגרסינן שם בעירובין די"ח ע"ב א"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד"ת בלילה אינו חרב. הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין נלמוד המבטלן עונשו מרובה. טור. וכ"כ בהקדמת הזוה"ק די"א ע"א. ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כולא דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי ומתתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא. דאורייתא תוליף לב"נ למיזל בארח קשוט. תיליף ליה עיטא היך יתוב קמיה מריה לבטלא ההיא גזרה. דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה מיד אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עליה דב"נ בהאי עלמא. ובג"כ בעי ליה לב"נ לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה הה"ד והגית בו יומם ולילה. ואי אתעדי מינה דאורייתא אי אתפרש מינה כאלו אתפרש מאילנא דחיי עכ"ל:
ב) וכשלומד בתורם צריך להוציא הלימוד בפיו ולא ילמוד רק בלבו כדאיתא בעירובין דף ד"ן ע"א יעו"ש. וכ"כ בהקדמת הזוה"ק דף ד' ע"א וז"ל כמה אית ליה לב"נ דאשתדלא באורייתא יממא וליליא בגין דקב"ה ציית לקליהון דאינון דמתעסקי באורייתא וכ"כ בפ' בראשית דף מ"ז ע"א. ות"ח ברוחא עביד קב"ה עלמא וברוחא מתקיימא רוחא דאינון דלעאן באורייתא וכ"ש רוחא דהבל דרביי דבי רב עכ"ל. וכ"כ בפ' קדושים דפ"ה ע"א וז"ל ההיא מלה דאורייתא דאפיק מפומיה אזלא ושאטא בעלמא וסלקא לעילא. וכמה עלאין קדישין מתחבראן בההיא מלה וסלקא בארח מישר ואתעטר בעטרא קדישא ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן ואתקבל ביה ואשתאב בגויה ואתנטע סוחרניה דההוא נהרא אילנא עילאה וכדין נגיד ונפיק נהירא עילאה ואתעטר ביה בההוא ב"נ כל יומא עכ"ל. וכן אמר לי המגיד למרן ז"ל כי אלו היה ניתן רשות לעין לראות היית רואה מלא עיניך לכל צד כולו מלא חיילות מהם הנבראים מהבל פיך כשאתה עוסק במשנה כמ"ש במגיד מישרים פ' בא יעו"ש:
ג) ועיקר הלימוד צריך לקבוע מאחר חצות הלילה ואילך כמ"ש בזוה"ק פ' לך לך דצ"ב ע"א וז"ל בפלגות ליליא כד צפורין מתערין סטרא דצפון אתער ברוחא וקם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום יבטש בההוא ריחא ושכיך ואתבסם כדין אתער קב"ה בנמוסיי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן בההוא שעתא זכאה חולקיה דב"נ דקאים לאשתעשע באורייתא דהא קב"ה וכל צדיקייא דבגנתא דעדן כלהו צייתין לקליה הה"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. ולא עוד אלא דקב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד למהוי נטיר בעלמא דהא עלאין ותחתין נטרין ליה הה"ד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי א"ר חזקיה כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי. א"ר יוסי מ"ט תדיר א"ל הכי אוליפנא דכל פלגות ליליא כד קב"ה אתער בגנתא דעדן כל אינון נטיען דגינתא אתשקיין יתיר מההוא נחלא דאקרי נחל קדומים נחל עדנים דלא פסקו מימיו לעלמין כביכול ההוא דקאים ואשתדל באורייתא כאלו ההיא נחלא אתרק על רישיה ואשקי ליה בגו אינון נטיען דבגינת דעדן. ולא עוד אלא היאיל יכלהו צדיקייא דבגו גינתא דעדן צייתין ליה חילקא שויין ליה בההוא שקיו דנחלא. אשתכח דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי עכ"ל ועוד עיין בדברינו לעיל סי' א' או' ז' ח' יו"ד ודוק:
ד) והגם דעיקר הלימוד הוא אחר חצות מ"מ גם בתחלת הלילה צריך ללמוד כדי לישן מתוך ד"ת וכמ"ש במגיד ישרים פ' בהר שאמר לו המגיד למרן ז"ל קודם השינה תקרא עשרה פרקים ובזה יתעלה נשמתך מעלה מעלה וישיג כמה מדרגות וכמה מעלות טובות בהרהור אותם המשניות שקרית קודם השינה ואחר זה תשתדל לקום בחצי הלילה ולרחוץ בנקיות ולברך ברכת התורה ולעסוק במשניות עד עלות השחר יעו"ש. וכן אז"ל במס' ברכות די"ד ע"א כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע ע"כ:
ה) כתב הב"ח דהאחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי. ומקומי עד שכבי קומי. דמחג שבועות שאומרים מגלת רות שכתוב בה שכבי עד הבקר עד ט' באב שאומרים מגלת איכה שכתוב בה קומי רוני בלילה לראש אשמורות שכבי דא"צ לקום קודם אור הבקר כדי ללמוד תורה כיון דהלילות קצרים אבל מט' באב שאומרים קומי עד חג השבועות שאומרים שכבי קומי שחייב לקום קודם אור הבוקר בראש אשמורת ללמוד כיון דהלילות ארוכים עכ"ל. אמנם מדברי הזוה"ק הנז' משמע דאין חילוק בין לילות ארוכים ללילות קצרים אלא בכל לילה ולילה חייב ללמוד ולא עוד אלא אפילו אם בלילה אחד נשתהא מלקום בחצות מתדבקים בו החיצונים כמ"ש לעיל סימן א' אות ז' יעו"ש. וע"כ בלילות הקצרים יש ללמוד מעט בתחלת הלילה כפי יכלתו ואח"כ יקום בחצות לומר ברה"ש ותיקון חצות וללמוד ואם אינו יכול להיות ניעור עד הבוקר חוזר לישן ואח"כ חוזר לקום מעט קודם עלות השחר לעסוק בתורה כדי לחבר לילה ויום בתורה וכמ"ש לעיל סימן א' אות יו"ד יעו"ש:
ו) [סעיף ב'] אם יש לו חק קבוע וכו' ישלימנו בלילה מיד. דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר. מ"א סק"א. א"ר אות ב' ועיין ביו"ד סימן רי"ג סעי' ב' וסימן ר"ג סעיף ד':
ז) שם ישלימנו בלילה מיד. ואפילו בלילות הקצרים מחויב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו. עו"ת אות א' ואם לא השלים בלילה מעוות לא יוכל לתקון כי ביום שלאחריו מחיוב בפ"ע. א"א אות א':
ח) שם ישלימנו בלילה וכו' ונראה לי הטעם משום דהתורה מכפרת כמו הקרבנות וכמ"ש רז"ל ע"פ זאת התורה לעולה וכו' ובקרבנות הלילה משלים ליום שלפניו וע"כ גם בעסק התורה הלילה משלים ליום שלפניו:
ט) ודע כי טוב הוא לזהר שלא יישן האדם תיכף אחר תפלת ערבית אלא ישהא עד שיעברו ג' שעות מן הלילה ואח"כ יישן. שער הכוונות דף ג"ן ע"ג ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ בפע"ח שער י"ז פ"א. ונ"ל דאלו ג' שעות א"צ להיות שלימות אלא שעה שהתפלל בה ערבית אפי' נשאר בה קצת תחשב לאחת ושעה שניה שלימה ושעה שלישית מקצתה ככולה. ועיין ברכ"י אות ג' שכתב בשם מהר"י צמח דבאלו הג' שעות צריך לעסוק בתורה:
י) וכתב שם בשער הכוו' צריך לכוין לעבוד את בוראו ע"ד בכל דרכיך דעהו יעו"ש. ועיין לעיל סימן רל"א אות ה':
יא) הנה בתחלת הלילה ישכב על צד שמאל כנז' בהרמב"ם ז"ל ואחר חצות לילה אם ירצה לישן יתהפך על צד ימינו ומועיל מאד לבטל כחות החיצונים. וכן צריך לזהר שלא להסיר מעליו טלית קטן לא ביום ולא בלילה וישכב עמו בלילה ויועיל מאד לבטל כחות החיצונים. שער הכוונות דף נ"ב ע"ד. ויזהר ג"כ שלא יהיה עליו או תחת מראשותיו ברזל כשישן כדי שלא יתאחזו בו החיצונים:
יב) לא ישכב כשהוא שבע ביותר ויהרהר בתורה ובמצות עד שישן ואל ירבה באכילה גסה שהוא מרבה שינה. של"ה. ד"מ סימן רל"ט בהגה"ט אות ד' ועיין לעיל סימן רל"א אות ד':