כף החיים/אורח חיים/כח

►| כף החיים • על שולחן ערוך אורח חיים כח |◄

סעיף א

(א) סעיף א׳: חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה וכו׳ — פירוש, בכל שעה שנזכר מהם, דמיד לאחר שנזכר מהם חייב למשמש בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת. ב״ח. מגן אברהם ס״ק א׳ ומחצית השקל. אליהו רבא אות א׳. עטרת זהב. פרי מגדים אשל אברהם אות א׳. ר׳ זלמן אות ב׳. ש״ץ דף מ׳ עמוד ג׳. חס״ל אות א׳. ועיין ערוך השולחן אות א׳. יפה ללב אות א׳. ובאות שאחר זה:

(ב) שלא יסיח דעתו מהם — הנה בעניין היסח הדעת, לדעת הר׳ יונה והרא״ש והטור לא נקרא היסח הדעת ואסור אלא אם כן הוא עומד בשחוק וקלות ראש, כמו שכתוב בסימן מ״ד בטור ובית יוסף יעו״ש. וכן כתב הב״ח שם בשם הנזכרים, אלא שכתב וזה לשונו: אבל מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין, ושלא יסיח דעתו מהם למשוך בשיחה בטלה ולהרהר במחשבות רעות, שמטעם זה חייב אדם למשמש בהם כל שעה שלא יסיח דעתו מהן, כדלעיל בסימן כ״ח ובסימן ל״ז, עכ״ל. וכן כתב המגן אברהם שם ס״ק ב׳, סולת בלולה בזה הסימן אות א', ר׳ זלמן אות א׳. אמנם הרב שאגת אריה סימן ט״ל כתב דכל היסח הדעת אסור, והוכיח כן מדברי הרמב״ם והרמב״ן ז״ל וסיעתם, וכתב וכן עיקר, יעו״ש. וכן כתב האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין, דאסור להסיח דעתו מהתפילין בכל רגע ואפילו בהיותו מתפלל, רק כשהוא עוסק בתורה או מתפלל י״ח פטור, יעו״ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י׳. עו״ת דף ל״ד ע״ב הנדפס מחדש. נגיד ומצוה. מצת שמורים. ועיין ערוך השולחן אות ג׳. ובשער הגלגולים הקדמה כ״ב דף כ״ב עמוד א׳ הביא מעשה נורא על זה, שפעם אחת ראה האר״י ז״ל בעיניו לחכם אחד גדול מדור שלפנים ממנו כמה שנים שהגיע זמנו להעלותו עתה למחיצה יותר עליונה ממה שהיה בתחילה, כי כפי ערך המעלה שמעלים אותו צריך שיזדכך יותר אפילו בדקדוקי מצוות כחוט השערה, ומכלל הדברים היה נענש על שהסיח דעתו מן התפילין באומרו "יהי רצון מלפניך... שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", כמו שכתוב אחר קדושת "ובא לציון גואל". ולהיותו מכוין בתפילה ההיא הסיח דעתו מן התפילין, ונענש על זה הדקדוק הקל. ומה יעשה מי שאינו מכוין בתפילתו ולא בתפילין שעל ראשו? עכ״ד. והובא זה בפרי עץ חיים שם ובעו״ת שם. נגיד ומצוה שם. מצת שמורים שם. אליהו רבה שם. סולת בלולה אות א׳. מחזיק ברכה אות ב׳. ש״ץ דף מ׳ ע״ג. נו״ש אות ה׳. חס״ל אות ב׳. וכתב שם החס״ל: ולעניין גדר שלא להסיח דעתו מן התפילין, ראיתי אנשי מעשה שהיו כותבין על כל דף בסידור התפילה כזה, כוונת תפילין, עכ״ל. וכן כתב כף החיים סימן יו״ד אות כ״ו. דברי מנחם בסימן ל״ז אות ב׳. ופשוט דלאו דווקא שצריך לכתוב בכל דף בסידור, אלא אפילו אם כותב זה בחתיכת קלף או נייר ומניחה למעלה מדפי הסידור כדי שיראה אותה בכל רגע ויזכור, די. וכן כתב בן איש חי פרשת חיי שרה אות י״ז:

(ג) שם: שלא יסיח דעתו מהם — המגיה ספר תורה להכינו לצורך קריאת התורה בשבת בעוד התפילין עליו, לאו שפיר עבד, דעל כרחיה אסח דעתיה מתפילין כדי ליתן דעתו עיניו ולבו בהגהת הספר תורה כתיקונו בחסרות ויתירות ודבוקים ונפרדים, ולפעמים צריך לכתוב ולהגיה ^[1] ולתפור איזה יריעה, וזימנין דמתרמי דפרשת השבוע ארוכה, או תהיין חוברות; וכל זמן זה לא פלט מהיסח הדעת. פתח הדביר אות א׳. ועיין שם שכתב, דהגם דאין מקום לגעור בו, שהרי ר״י והטור בסימן מ״ד לא חשבי הסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש, אבל מתעסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהם ממש – אין זה נקרא הסח הדעת. וכן כתב בפשיטות חיי אדם כלל י״ד אות ט״ו. מכל מקום, הירא את דבר ה׳ נכון לו ליזהר, דכיון דאנן בדידן אין תפילין עלינו כל היום כבזמן התלמוד, לפחות בשעה קלה נכון ליזהר מהסח הדעת אפילו לא יהיה בשחוק וקלות ראש. ועוד, הרי שאגת אריה סימן ט״ל אסר הסח הדעת לגמרי. וכל שכן דרבינו האר״י ז״ל ומצת שמורים ז״ל החמירו מאד בזה, וביארו דעושה פגם גדול, עיין להאליהו רבה בסימן זה, דוודאי כל בעל נפש יחמיר. ועוד עיין שם שהביא ראיה מדברי הב״ח סימן ל״ח סעיף ז׳ והפרי מגדים שם במשבצות זהב אות ד׳ יעויין שם. והביאו כף החיים סימן יו״ד אות כ״ו וכתב דהדין עמו, יעויין שם:

(ד) שם: וימשמש בשל יד תחילה — כדי שלא לעבור על המצוה שהיא סמוכה לו למשמושו; ועוד, שהיא קודמת בפסוק. לבוש. ואם מצאן שנשמטו שניהם ממקומן, בלאו אין מעבירין צריך להחזיר של יד תחילה, מקרא "והיו לטוטפות", כל זמן בין עיניך יהיו לטוטפות. פרי מגדים אשל אברהם אות א׳. ומה שכתב: וכשיאמר וקשרתם לאות וכו׳ – כן כתב גם כן לקמן סימן ס״א סעיף כ״ה. ועיין בדברינו לשם בסייעתא דשמיא אות ס״ו:

סעיף ב

(ה) סעיף ב: תפילין של ראש חולץ תחילה וכו׳ — וחולץ תפילין של ראש אחר שמסיר הרצועה מהאצבע. מגן אברהם ס״ק ב׳ בשם גליא רזיא. אליהו רבה אות ד׳. פרי מגדים אשל אברהם אות ב׳. יפה ללב אות ג׳. מיהו לדעת מה״ר שמואל ויטאל ז״ל יסיר גם ב׳ או ג׳ כריכות מן הזרוע ואחר כך יסיר תפילין של ראש. והוא שכתב בהגהתו לשער הכוונות סוף דרוש ה׳ דתפילין כדי להשוות דברי האר״י ז״ל לדברי השולחן ערוך, והוצרכתי להעתיקו מפני שחסר מן הדפוס, אלא מצאתי כתוב בשער הכוונות כתב יד ישן וזה לשונו: ובאולי נוכל לומר כדי לתווך השלום ביניהם, אנו נוהגים להתיר הקשרים מעל האצבע הנקרא אמה, כנודע, וגם כן אנו מתירים ב׳ ג׳ קשרים אפילו מהזרוע, ואז הוא כאילו הסרנו התפילין של יד, ואחר כך אנו מסירים התפילין של ראש, ואחר כך אנו חוזרים להסיר תפילין של יד לגמרי, ועל ידי כן אנו עושים כב׳ הסברות. כי כשהסיר כל הקשרים שבאצבע, הוה ליה כאילו הסרנו התפילין של יד תחילה ואחר כך של ראש, כדברי הרב ז״ל; ובהיותינו חולצין התפילין של ראש ואחר כך חולצין לגמרי התפילין של יד, הוה ליה כדברי מהרי״ק ז״ל. וזה נלמד אמיתות העניין, וכן נהגתי אני כל ימי, וכמדומה לי שכך היה נוהג אבא מרי הרב ז״ל ותו לא מידי, עכ״ל. וכן כתב המחזיק ברכה סימן כ״ה אות יו״ד ובזה הסימן אות ד׳ בשם הנזכר. ש״ץ דף מ״ב ע״א. זכ״ל חלק א׳ אות ת׳. קיצור של״ה. נו״ש אות ו׳. חס״ל אות ג׳. כף החיים סימן יו״ד אות מ׳. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ך׳. שערי תשובה סימן כ״ה אות י״ט. בן איש חי חיי שרה אות ט׳. וכתב שיש הכרח להכרחת מהר״ש ויטאל ז״ל משער הכוונות סוף נוסח התפילה דף נ״א ע״ד, שכתב: אחר שהיה מורי ז״ל מסיר תפילין של ראש מעל ראשו וכו׳, ואחר כך מסיר תפילין של יד וכו׳, יע״ש:

(ו) שם: צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד — והוא הדין הכריכות של האצבע צריך לחלוץ מעומד. מגן אברהם ס״ק ג׳. והטעם כתב מחצית השקל, כמו שצריך לעשות הכריכות מעומד. ועיין בדברינו לעיל סימן כ״ה אוח ס״ח. וכן כתב ר׳ זלמן אות ד׳. ש״ץ דף מ״ב ע״א. צפורן שמיר סימן ב׳ אות ז׳ וקשר גודל סימן ד׳ אות ד׳, וכתב: ודלא כסולת בלולה סימן כ״ה אות יו״ד שכתב: חולץ אותה הרצועה שעל האצבע מיושב, יעו״ש. זכ״ל חלק ג׳ אות ת׳. חס״ל שם. כף החיים שם. יפה ללב סימן כ״ה אות כ״ה. ומשמע שם בחס״ל ובכף החיים, דגם הסרת ב׳ וג׳ כריכות מעל הזרוע שמסיר עם כריכות האצבע יהיה מעומד, יעו״ש. ואף על גב דהכריכות שעל הזרוע עושין מיושב, ואם כן צריך להיות גם הסרתם מיושב כדרך הנחתם? נראה דאין כל כך קפידה בכריכות של הזרוע שיהיו דווקא מיושב, ומה שכתב האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין דהנחת תפילין של יד צריך להיות מיושב ולא מעומד, הוא על עיקר ההנחה של תפילין שהיא הקשירה על הקיבורת; אבל אחר שקשר על הקיבורת אין כל כך הקפדה אם יעשה הכריכות של הזרוע מעומד. וכמו שמצינו להאר״י ז״ל שהיה נזהר מאד שלא להוציא תפילין של ראש מכיסן עד שיניח תפילין של יד ויקשרנו למעלה במקום הקיבורת, ואחר כך לא היה חושש מלהוציאם אף על פי שלא כרך עדיין הז׳ כריכות סביב זרועו, כמו שכתב בשער הכוונות שם; אלמא עיקר ההנחה הוא הקשירה על הקיבורת. ואם כן, כיון שאין כל כך קפידה על כריכות הזרוע שיהיו דווקא מיושב, גם בהסרתם אין קפידה שיהיו מיושב; ועל כן השוו החס״ל וכף החיים ז״ל הסרת כריכות האצבע להסרת ב׳ ג׳ כריכות שעל הזרוע, שיהיו כולם מעומד, כדי שלא להטריח. ועיין בן איש חי פרשת חיי שרה אות ט׳:

(ז) שם: צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד — אבל תפילין של יד צריך לחלוץ אותו מיושב, כמו שהניח אותו מיושב. שער הכוונות סוף דרוש ה׳ דתפילין. וכן כתב מגן אברהם ס״ק ג׳. סולת בלולה אות ב׳. מחזיק ברכה סימן כ״ה אות יו״ד. ר׳ זלמן אות ד׳. ש״ץ דף מ״ב ע״א. זכ״ל חלק א׳ אות ה׳. חס״ל אות ג׳. וזה לשון שער הכוונות בדף נ״א ע״ד: יסיר תפילין של ראש מעומד ויניחנה בכיס, ואחר כך ישב, ויסיר תפילין של יד מיושב כמו שהוא בעת הנחה, ויניחנה בכיס, ואחר כך יסיר הטלית, עכ״ל. ועיין לקמן אות ט׳. ובזמן שיש לו הכרח דאינו יכול לקפלו תיכף ולהניחו בכיס, כגון בראש חודש שחולצו קודם תפילת מוסף ותיכף מתפלל מוסף עם הציבור, יזהר שלא יניח הקציצה בהיפוך, דהיינו צד המעברתא למעלה וגופו של בית למטה, אלא יניחנו ביושר, ותיכף יקפלנו אחר תפילת מוסף. בן איש חי פרשת חיי שרה אות י״ט:

(ח) כתב בשל״ה, שראה רבו שחלץ תפילין של ראש ביד שמאל. והטעם, שמראה שקשה עליו חליצתן, מפני שמצותן כל היום, אך מפני שאין לנו גוף נקי, חולצין אחר התפילה; ולכן חולץ בשמאל. מגן אברהם שם. אליהו רבה אות ד׳. ועיין סימן ל״ז סעיף ב. וכן כתב סולת בלולה סימן כ״ה אות יו״ד. מחזיק ברכה שם אות יו״ד. ש״ץ דף מ״ב ע״א. זכ״ל חלק א׳ אות ת׳. ר׳ זלמן אות ה׳. חס״ל אות ו׳. כף החיים סימן יו״ד אות מ׳. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ך׳. בן איש חי פרשת חיי שרה אות יו״ד. וכן הטלית יחלוץ ביד שמאל מהאי טעמא. חס״ל שם. כף החיים שם. בן איש חי שם. ואיטר יחלוץ בימין כל אדם, וכותב בימין וכל מלאכתו בשמאל מיקרי איטר לעניין זה לכולי עלמא וחולץ בימין של כל אדם. מחצית השקל אות ג׳. פרי מגדים אשל אברהם אות ג׳. פתחי עולם אות ד׳:

(ט) שם: צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד — וכן הטלית צריך לחלוץ מעומד כמו שהניחו מעומד. עיין לעיל סימן ח׳ אות ד׳. וכן כתב סולת בלולה באות הנזכר לעיל. מחזיק ברכה שם. זכ״ל שם. ואין להסיר את הטלית כי אם לאחר חליצת התפילין, כי כמו שהנחת הטלית קודם התפילין, כך יהיה הטלית בראשך עד אחר שתסיר את התפילין. שער הכוונות סוף דרוש ה׳ דתפילין. וכן כתב סולת בלולה באות הנזכר לעיל. מחזיק ברכה שם. זכ״ל שם. קיצור שולחן ערוך שם. ואין להסיר התפילין כי אם אחר עלינו לשבח ועל כן נקוה לך. שער הכוונות שם. ועיין לעיל סימן כ״ה אות פ״ח:

(י) אין להניח הרצועות על הבתים. מגן אברהם ס״ק ד׳ בשם גליא רזיא. והטעם כתב מחצית השקל, מפני דהבתים קדושתן חמורה מהרצועות. ומה שכתב מגן אברהם בסוף ס״ק ד׳, דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניחם למעלה, כתב פרי מגדים באשל אברהם אות א׳ דלשיטתיה אזיל בסימן כ״ז אות י״ד, דתיתורא אין קדוש יותר מרצועות. ומה שכתב מור״ם שם דאין לכרוך הרצועה על התפילה וכו׳ הוא מפני כדי שיהא תלוי כמו תפילין של ראש, יעויין שם ועיין מחצית השקל. לפי דברי האר״י ז״ל שכל אחת יש לה בחינה בפני עצמה, גם על המעברתא לא יניח, כמו שכתבתי לעיל סימן כ״ז אות ל״ז יעויין שם. ועיין באות שאחר זה:

(יא) מי שמנהגו ללבוש רש״י ורבנו תם ביחד, והוא כורכן יחד להניחם בכיס, יזהר שלא ישים הקציצה על מעברתא של השני, אלא יניח הקציצות כולם על הרצועות זה אצל זה. בן איש חי פרשת חיי שרה אות ט״ו. ועיין לעיל סימן כ״ז אות מ״א:

(יב) יש נוהגים לכורכם ככנפים על שם כנפי יונה. מטה משה בשם ספרי המוסר. מגן אברהם שם. ר׳ זלמן אות ז׳. ש״ץ דף מ״ב ע״א. חס״ל אות ג׳. שתילי זיתים אות ה׳:

(יג) לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין, אלא יאחז בתפילין ויגלול הרצועות, כמו שכתב סימן קמ״ז סעיף ה׳. מגן אברהם שם. ר׳ זלמן שם. ש״ץ שם. שתילי זיתים שם. וכן כשפותח התפילין יאחז בבתים ולא ברצועות. פרי מגדים אשל אברהם אות ג׳. פתחי עולם בסוף הסימן. וכן כשכורכין החוט שבפי הכיס שבו מונחין הטלית והתפילין, יש ליזהר כל מאי דאפשר שלא יגלול הכיס סביב החוט אלא החוט סביב הכיס, לכבוד התפילין. וכן שמעתי שגדול אחד ז״ל מיחה על זה. וכל שכן בחוט שסביב כיס של תפילין עצמן. והמדקדק להרגיל עצמו בכך לא יקשה לו הדבר. וקל וחומר שלא יפה עושים כשפותחין כיס התפילין, שאוחזין החוט לצד מעלה והכיס נתלית באויר וננערת ונפתחת מאליה, דאין זה כבוד התפילין כמובן. פתח הדביר בהשמטות דף רי״ח ריש עמוד ב׳. והביאו כף החיים סימן יו״ד אות מ״א, וכתב דדבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים. וכן כתב בן איש חי פרשת חיי שרה אות י״ד. ועיין לעיל סימן כ״ה אות ל״א:

(יד) שם: ויניח בתיק של ראש ועליו של יד וכו׳ — כתב הב״ח דלא יעשה שני תיקים, אחד לשל יד ואחד לשל ראש, ויכתוב על זה "יד" ועל זה "ראש", דאתי למיטעי להחליף של יד בשל ראש; אלא יעשה תיק אחד ארוך וצר, וישים זה על זה דלא אתי טעות, עכ״ל. ורוצה לומר, דיניח תפילין של ראש בשולי הכיס ותפילין של יד למעלה אצלו בראש הכיס, כדי כשיבא להניחם יפגע בשל יד תחילה. אבל לא זה על זה ממש, דתפילין של ראש קדושתו חמורה משל יד, כמו שכתוב סימן מ״ב. ועיין מגן אברהם ס״ק ד׳. ופסקי תוספות במנחות כתבו וזה לשונם: אם יש בתיק כדי להחזיק שניהם זה בצד זה, יניח תחילה של ראש ואחר כך יניח של יד אצלו, עכ״ל. והביא דבריו הב״ח. וכתב המגן אברהם שם דהכי נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה. וכן כתב הברכי יוסף אות א׳. וכן כתב סולת בלולה סימן כ״ה אות יו״ד והביא דבריו המחזיק ברכה שם אות יו״ד. ויניחם בכיס זה אצל זה פנים בפנים. יד אהרן בהגהת הטור בזה הסימן. זכ״ל חלק א׳ אות ח׳. חס״ל אות ד׳. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות כ״א. וכדי שלא יבא ליקח התפילין של ראש תחילה ויהא מעביר על המצוות, ירגיל עצמו תמיד להניח תפילין של יד בשמאל הכיס, ולא יחליף בשום זמן ליתן בימין הכיס, או בימין הכיס ולא יחליף בשום זמן ליתן בשמאל הכיס, והרגל נעשה טבע, וממילא לא יבא ליקח התפילין של ראש תחילה. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ״ה אות ו׳. ועיין קול יעקב סימן מ״ב אות ל׳:

(טו) גם יזהר בכיס החיצון שבו מונח הטלית וכיס התפילין, שלא יניח הטלית והסידור למעלה על התפילין, מפני שקדושת התפילין חמורה מקדושת הציצית והסידור; אלא יניח התפילין מן הצד ונמוך מן הטלית, בכדי שיפגע בטלית תחילה ולא יהא מעביר על המצוות, וגם לא יהא הטלית למעלה על התפילין. עיין ש״ץ דף מ״ב ע״ג והביאו שערי תשובה בסימן מ׳ אות ג׳ וחס״ל שם אות ח׳, ובדברינו לעיל סימן כ״ה אות ק״א:

(טז) תיק תפילין שעטנז אסור, כמו מטפחת ספרים ביורה דעה סימן ש״א סעיף ט׳. פרי מגדים אשל אברהם בסוף הסימן. פתחי עולם סוף הסימן. והוא הדין כיס הטלית לפי דבריו אסור:

(טוב) כתב בספר חסידים סימן קכ״ט: "כבד את ה׳ מהונך". אתה קונה ארגז לשמור כסף וזהב, יותר יש לך לקנות ארגז נאה להצניע ספריך ותפילין, עכ״ל. ומזה כתב היפה ללב ז״ל אות ד׳: מי שחננו ה׳ בעושר, יעשה התיק של כסף או זהב, יעו״ש:

סעיף ג

(חי) סעיף ג׳: מנהג החכמים לנשק התפילין וכו׳ — היינו בשעת שמוציאן מן הכיס ובשעת שמכניסן להצניען בכיסן. וכל אדם יעשה זאת לחבב את המצוה, כי חבוב מצוה מצוה. ואין בו משום יוהרא ותבוא עליו ברכה. חס״ל אות ה׳. יפה ללב חלק ג׳ אות א׳:

(יט) כשחולץ תפילין, טוב שהוא בעצמו יקפלם ויניחם בכיס לחיבוב מצוה, ולא כאותם שנותנים התפילין לשמש שלהם לקפלו. ודוגמא לזה מצינו דאמרו רז״ל גבי ספר תורה: הגולל נוטל שכר כנגד כולם. בן איש חי פרשת חיי שרה אות י״ט:

הערות

1. תיבה מטושטשת בנדפס