יריעות שלמה על רש"י/בראשית/מד
פסוק ז[עריכה]
בד"ה ותרגומו כו' קושט' נ"ב ופירש הוא מלשון גנאי אלא שכינה התרגום לפי הענין ר"ל בלשון כבוד כלפי מעלה קושט' אינון דיר כו' בתמיה והכא סבור התרגום דא"א לפרש מלשון גנאי כי מה להם תשובה בזה הלא הוא חושב אותו באותו גנאי ודוק מהרש"ל:
פסוק יג[עריכה]
מה שפירש רש"י מדברי רז"ל מטרפולן היתה כו' יש לתמוה מנ"ל ופירש בעל מתנ"כ בפירושו לרבות דדייקי מדנקט ל' עיר ולא לשון כרך ולא נהירא דא"כ הא דכתיב לעיל בפר' זו הם יצאו את העיר וגו' וכן בפר' וארא כתיב כצאתי את העיר מא"ל ועוד דכרך לשון התרגום הוא ולא לשון המקרא ולכאור' נראה דדיקי לישנ' דהעירה דהל"ל העיר וכן דייק לישנ' דרש"י ולכן נמי קאמר עיר בינונית של י' בנ"א דזה מרומז בב' ההי"ן של העירה אך ק' מה יעשו בהעירה דגבי יריחו וכן בשאר מקומות ושמא כל היכא דאיכא למדריש דרשינן כנ"ל:
פסוק יח[עריכה]
בד"ה ואל יחר כו' אליו קשות נ"ב ולי נר' לפרש שאין הפי' שדיבר אליו דברים זרים שלא נאמרו בפרשה שזהו דוקא לפי הדרש ולא מהמובן בפשט הכתוב אלא ה"פ שדיבר עמו בחוזק כאיש שמדבר עם רעהו ומוכיחו על פניו ולא ברכות ובכי וע"ז אמר ואל יחר כו' כלומר מאחר שאתה חשוב כמלך לא היה לו לדבר עמך בחוזק ודוק מהרש"ל: בד"ה סופך ללקות כו' נ"ב ולפ"ז קשה דהול'ל ותהיה כפרעה שהוא עתיד ולא כמוך שהוא הוה ע"כ פי' ד"א כו' ואף זה לא יתכן דא"כ הל"ל אתה כפרעה מהן כמוך אלא סופך ללקות עליו בצרעת שיאמרו כמוך כפרעה ודוק ומ"מ קשה דהל'ל כפרעה כמוך אלא לרמז נמי שאם תקניטני אהרוג אותך ואף פרעה ומ"מ פשט הפסוק אינו מיושב כלל לפ"ז דא"כ מאי אל יחר דאין דרך לומר אל יחר אדוני כי אהרוג אותך אלא העיקר פירושים הראשונים צרעת ומבטיח ואינו עושה כו' ודוק מהרש"ל: בד"ה מבטיח כו' נ"ב וי"מ א"כ ריבך ריב וסוד אחר אל תגלה מה לו להזכיר פרעה ולביישו בכדי מאחר שאין מביא ראייה ממנו ובפרט מאחר שמצינו שחלקו הנביאים כבוד למלכות כגון משה לפרעה ואליה לאחאב ונ"ל דרמז לו מאחר שפרעה גוזר ואינו מקיים ק"ו שמבטיח ואינו עושה א"כ אל תשען במשענת קנה רצוץ הבטחות פרעה כלומר ראוי לך לירא מאלהים ולהבטיח עליו ולעשות הישר בעיניו ודוק מהרש"ל:
פסוק יט[עריכה]
בד"ה בתך היינו כו' נ"ב רבו בזה המפרשים והכל הבל דבודאי מיסתבר לומר בת מאחות וא"כ גבי בתך היינו מבקשים מוכרח לפרש וכי אחד מאתנו היה מבקש בתך וא"כ טוב לומר בתך מאחותך שזהו רחוק אבל אחותינו אתה מבקש טוב לפרש כן שהוא אחות כל האחין כאחת וכי בעבור זה חקרת ודרשת אחרינו מה אנו ומשפחתנו כדי שתקח אחותינו של כלנו ודוק מהרש"ל: בד"ה ואחיו כו' תמוה מאד נ"ב ואני אומר דלק"מ כי מפני היראה היה אומר דבר שאינו ברור לו כשמש אבל יראה שלא יתפשוהו אותו ויאמרו לו והלא לא אמרת מת אין בזו תפישה שיאמר בתחילה הייתי סובר שהוא חי ועכשיו אני רואה לפי קושי מזל שלנו שהוא מת מאתנו שהרי כך אירע לנו בודאי עמנו ק"ו בספק נאבד מאתנו ודוק מהרש"ל:
פסוק כט[עריכה]
בד"ה וקרהו אסון כו' בזה הסיפור כו' נ"ב ולי נראה דדייק מדכתיב ברעה ולעיל כתי' אבל שאולה אלא כלומ' שאני שרוי בלא אשה החביב' והשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה והפך הטובה היא רעה הרי כאלו מתו כולם ביום אחד ודוק מהרש"ל:
פסוק לג[עריכה]
מה שפירש"י לגבורה ולמלחמה ולשימוש ה"פ לגבור' כלומר ידוע שאני גיבור יותר מהוא שהוא תועלת המלחמה והשימוש וק"ל ויש מקשין הלא השיב לו יוסף חלילה כו' האיש אשר נמצא הגביע בידו כו' וגם מתחילה אמר יהוד' בעצמו אשר נמצא הגביע בידו יומת כו' ולבסוף כשנמצא אמר בעצמו שכלנו נהיה עבדים וא"כ מה יעשה בהבטחת אביו אלא כך נ"ל ההוצעה אמר יהודה אלו היית ממית אותו כדין גנב ואנחנו עבדים החרשתי כי מה לנו לעשות נגד הדין כי האלהים מצא עון עבדו ואם הפסדתי שני עולמות מה לי לעשות מאחר שערבתי א"כ מוכרח אני לייאש על הספק כדרך הערבים אבל עכשיו שויתרת לו המיתה ואמרתי שנהיה כולנו עבדים והשבת חלילה א"כ מרגיש אני שהכל עלילה שהרי מצד החסד באת עלינו לפי דבריך שאין אתה מימית אותו וגם אתה מוחל לנו עבדות א"כ כ"ש מן הראוי שתקח עבד אחר במקומו שמעולה ממנו לכל דבר בפרט שאין אדם רוצה בעבד גנב אם לא ע"י הדחק וא"כ למה הוא לך אלא שהכל עלילה ודוק מהרש"ל: