לדלג לתוכן

ירושלמי פסחים דף מג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


בעולה עמו על שולחנו התבשילין העולים עמו על השלחן צריכין להתבער עמו א"ר יוסה הדא אמרה ההין דאוכל חומץ ובדעתיה מיכול קופד צריך מבער פיסת

מתניתין

הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח אם אינן ראויין חייב אם ראויין ר' אליעזר מחייב חטאת ר' יהושע פוטר א"ר אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו בדבר אסור תאמר בזבחי' ששינן בדבר מותר א"ל ר' אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב א"ל ר"י לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה ר"מ אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור

גמרא

מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה רבי מנא אמר יש בעשייתו מצוה רבי יוסה אמר אין בעשייתו מצוה אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים שמא לא עלו לציבור לשם אילים

 

עין משפט

20 ו_כ טור יורה דעה סי' צא, טור ושו"ע יו"ד סי' פ"ט סעיף ד':

21 ו_כא מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה י"ב:

22 ו_כב מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה י"ג:

23 ו_כג מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה י"א: