ירושלמי יומא ז ג
<< | ירושלמי · מסכת יומא · פרק ז · הלכה ג | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
מתניתין כהן גדול משמש בשמונה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתנת ומכנסים במצנפת ואבנט. מוסיף עליו כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ. באילו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו:
גמרא מפני מה כה"ג משמש בשמנה כלים ר' חנניה חברון דרבנן אמר כנגד המילה שהיא לח' ימים על שם (מלאכי ב, ה) בריתי היתה אתו מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה א"ר סימון על שם (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך א"ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור אתמול כתיב בהם (שמות לב) ויעשו להם אלהי זהב ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב תני ר' חייה ולבשם ובלו שם שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשירים ליה"כ הבא תנא ר' דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט תני רבי אומר שתי תשובות בדבר אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט תני לא נחלקו רבי ור"א בי ר"ש על אבניטו של כה"ג ביה"כ שהוא של בוץ ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאים ועל מה נחלקו על אבנטו של כהן הדיוט שרבי אומר יש בו כלאים ור"א בי ר"ש אומר אין בו כלאים רבי יעקב בר אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן טעמא דרבי (שמות כט) ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אתכה מה בגדי אהרן יש בו כלאים אף בגדי בניו יש בהן כלאים מה עבד לה ר"א בי ר"ש מה אהרן בראוי לו אף בניו בראוי להן. אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין. בכתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט כתונת היתה מכפרת לובשי כלאים אית דבעי מימר על שופכי דמים כמה דאת אמר ויטבלו את הכתונת בדם מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות כמה דאת אמר (שמות כח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח כמה דאת אמר (שמות כט) וישם את המצנפת על ראשו אבנט היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העוקמנים א"ר לוי ל"ב אמה היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן חושן היה מכפר על מטי הדין כמה דאת אמר (שמות כח) ועשית חשן משפט אפוד היה מכפר על ע"ז כמה דאת אמר (הושע ג) ואין אפוד ותרפים מעיל ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה ואלו הן האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל (שמות כח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו יבא קול ויכפר על קול ההורג נפש לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה מיתת כה"ג (במדבר לה) וישב בה עד מות הכה"ג תני ר"א בן יעקב אומר נאמרה כפרה בפנים ונאמר כפרה בחוץ מה כפרה האמורים בפנים בן הבקר מכפר על שופכי דמים אף כפרה אמורה בחוץ בן הבקר מכפר על שופכי דמים כאן בשוגג כאן במזיד שנייא היא עגלה ערופה בין שוגג בין מזיד א"ר יוסה כאן על חט ידוע וכאן על חט שאינו ידוע. ציץ אית דבעי מימר על הגודפנים אית דבעי מימר על עזי פנים מ"ד על הגודפנין ניחא דכתיב (שמואל א ט) ותטבע האבן במצחו וכתיב (שמות כח) והיה
על מצחו תמיד מ"ד על עזי פנים (ירמיהו ג) ומצח אשה זונה היה לך ולמה נקרא שמם אורים שהן מאירין לישראל ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך שבעת שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להן את הדרך שכן שמצאנו שבידו להן בגבע בנימין א"ר יהודה ח"ו לא בידו הם בגבע בנימין שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו ואין נשאלין שתי שאילות כאחת אם נשאלו אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה ואית תניי תני משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השנייה מ"ד משיבו על הראשונה ואינו משיבו על השנייה מן הדא (שמואל א כג) ויאמר דוד ה' אלהי ישראל וגו' היסגירני בעלי קעילה בידו וגו' הירד שאול דוד לא שאל כהוגן לא צורכא הירד שאול ואם השנייה ואינו משיבו על הראשונה מן הדא ויאמר דוד היסגרני בעלי קעילה אותי וגו' מ"ד אינו משיבו לא על הראשונה ולא על האחרונה (שמואל א ל) וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו דוד ביקש עליה רחמים (שמואל א כג) ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך תדע לך שהרי שתים שאל והשיבו שלש (שמואל א ל) ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל אית תניי תני הקול היה שומע אית תניי תני הכתב בולט מ"ד הקול היה שומע ניחא דכתיב וישמע את הקול מ"ד הכתב היה בולט והא לית חי"ת בשבטים ולא צד"י ולא קו"ף בשבטים אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן והא לית טי"ת בשבטים (בראשית מא) כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן: