ירושלמי יומא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יומא פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת יומא, פרק ז >>




מתוך: ירושלמי יומא ז א (עריכה)

דף לו עמוד ב[עריכה]

מתניתין בא לו כה"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באיסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה ח' ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפילה. הרואה כה"ג שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כה"ג כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן היתה נעשית כאחת:

גמרא מניין לקריאת הפרשה ר' אידי בשם ר' יצחק (ויקרא טז) ויעש מה ת"ל כאשר צוה ה' את משה מיכן לקריאת הפרשה רבי אמי בשם ר' יוחנן שירי עבודות עובדן בבגדי לבן א"ר מתנא מתניתא אמרה כן ואם לאו באיסטלית לבן משלו ר' יוסה בעי למה שהן בחוץ הרי שחיטה הרי אינה אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב ר' יסא בשם ר' יוחנן רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן מצינו שחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן

דף לז עמוד א[עריכה]

והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא א"ר יוסה בי רבי בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתון. תמן תנינן מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מדלגין בנביא ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מותר אין מדלגין בתורה ר' ירמיה בשם רשב"ל שאין גלין ס"ת ברבים ר' יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה אלא כדי שישמעו ישראל תורה של סדר והא תנינן קורא אחרי מות ואך בעשור שנייא היא שהיא סדרו של יום תדע לך דארשב"ל בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא ר' יוסה מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד דהיא חדא אוריא תהא גייל לה להדי פרוכתא כד אינון תרתי תי מייבל חדא ומייתא חדא: ומברך עליה שמנה ברכות על התורה הבוחר בתורה על העבודה שאותך נירא ונעבוד על ההודייה הטוב לך להודות על מחילת העון מוחל עונות עמו ישראל ברחמים על המקדש הבוחר במקדש וא"ר אידי השוכן בציון על ישראל הבוחר בישראל על הכהנים הבוחר בכהנים על שאר תפלה ותחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך בא"י שומע תפלה:


מתוך: ירושלמי יומא ז ב (עריכה)

דף לז עמוד א[עריכה]

מתניתין ואם בבגדי בוץ קרא קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי ר' אליעזר ר"ע אומר עם תמיד של שחר היו קריבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו נכנס להוציא את הכף ואת המחתה קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש קידש ידיו ורגליו נכנס והקטיר את הקטורת והטיב את הנרות קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי עצמו ולבש מלווין אותו עד ביתו וי"ט היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום:

גמרא א"ר יוחנן זו דברי ר"א ור"ע אבל דברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערביים ר' חונה בשם רב יוסף אתיא דר' לעזר כב"ש כמה דב"ש אמרי תדיר מקודש מקודש קודם כן ר' ליעזר אומר תדיר מקודש מקודש קודם היך עבידה עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום פר ואיל ושבעת כבשים תימים היו קריבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים רשב"ל אמר טעמא דהן תנייא כדי לסמוך

דף לז עמוד ב[עריכה]

חטאת לחטאת ועולה לעולה ואית דבעי מימר הפר והאיל ואילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים והדין תנייא תולה עבודות מ"ט (ויקרא טז, כד) ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם כאמור בענין מה אמור בענין אילו ואיל העם א"ר בון בר חייא ושעיר מ"ט מדם חטאת הכפורים כבר קדמה חטאת הכפורים (שם, כג) ובא אהרן אל אהל מועד מאיכן בא מקריית הפרשה ולהיכן הוא הולך להוציא כף ומחתה כתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ואת אמר הכין ולא כן א"ר יוחנן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים א"ר יוסה בן חנינה כל הפרשה כתובה על סדר חוץ מזו א"ר יוסה עוד היא אמורה על סדר ובא אהרן אל אהל מועד מאיכן בא מקידוש הראשון שהיה בידו ולאין הוא הולך לקידוש האחרון א"ר מנא קומי רבי יוסה למה לי נן אמרין חוץ מקידוש האחרון א"ל שנייא היא דכתיב ובא ויצא ופשט את בגדי הבד שאין ת"ל אשר לבש וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש א"כ למה נאמר אשר לבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים א"ר אלעזר יש לך עבודה אחרת שהוא עובדה בבגדי לבן ואי זו זו זו הוצאת כף ומחתה א"ר יוחנן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד בין הערבים: ולמה בבגדי לבן א"ר חייה בר בא כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה למעלן (יחזקאל ט, ב) ואיש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן (ויקרא טז, ד) כתנת בד קדש ילבש:


מתוך: ירושלמי יומא ז ג (עריכה)

דף לז עמוד ב[עריכה]

מתניתין כהן גדול משמש בשמונה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתנת ומכנסים במצנפת ואבנט. מוסיף עליו כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ. באילו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו:

דף לח עמוד א[עריכה]

גמרא מפני מה כה"ג משמש בשמנה כלים ר' חנניה חברון דרבנן אמר כנגד המילה שהיא לח' ימים על שם (מלאכי ב, ה) בריתי היתה אתו מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה א"ר סימון על שם (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך א"ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור אתמול כתיב בהם (שמות לב) ויעשו להם אלהי זהב ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב תני ר' חייה ולבשם ובלו שם שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשירים ליה"כ הבא תנא ר' דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט תני רבי אומר שתי תשובות בדבר אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט תני לא נחלקו רבי ור"א בי ר"ש על אבניטו של כה"ג ביה"כ שהוא של בוץ ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאים ועל מה נחלקו על אבנטו של כהן הדיוט שרבי אומר יש בו כלאים ור"א בי ר"ש אומר אין בו כלאים רבי יעקב בר אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן טעמא דרבי (שמות כט) ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אתכה מה בגדי אהרן יש בו כלאים אף בגדי בניו יש בהן כלאים מה עבד לה ר"א בי ר"ש מה אהרן בראוי לו אף בניו בראוי להן. אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין. בכתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט כתונת היתה מכפרת לובשי כלאים אית דבעי מימר על שופכי דמים כמה דאת אמר ויטבלו את הכתונת בדם מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות כמה דאת אמר (שמות כח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח כמה דאת אמר (שמות כט) וישם את המצנפת על ראשו אבנט היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העוקמנים א"ר לוי ל"ב אמה היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן חושן היה מכפר על מטי הדין כמה דאת אמר (שמות כח) ועשית חשן משפט אפוד היה מכפר על ע"ז כמה דאת אמר (הושע ג) ואין אפוד ותרפים מעיל ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה ואלו הן האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל (שמות כח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו יבא קול ויכפר על קול ההורג נפש לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה מיתת כה"ג (במדבר לה) וישב בה עד מות הכה"ג תני ר"א בן יעקב אומר נאמרה כפרה בפנים ונאמר כפרה בחוץ מה כפרה האמורים בפנים בן הבקר מכפר על שופכי דמים אף כפרה אמורה בחוץ בן הבקר מכפר על שופכי דמים כאן בשוגג כאן במזיד שנייא היא עגלה ערופה בין שוגג בין מזיד א"ר יוסה כאן על חט ידוע וכאן על חט שאינו ידוע. ציץ אית דבעי מימר על הגודפנים אית דבעי מימר על עזי פנים מ"ד על הגודפנין ניחא דכתיב (שמואל א ט) ותטבע האבן במצחו וכתיב (שמות כח) והיה

דף לח עמוד ב[עריכה]

על מצחו תמיד מ"ד על עזי פנים (ירמיהו ג) ומצח אשה זונה היה לך ולמה נקרא שמם אורים שהן מאירין לישראל ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך שבעת שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להן את הדרך שכן שמצאנו שבידו להן בגבע בנימין א"ר יהודה ח"ו לא בידו הם בגבע בנימין שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו ואין נשאלין שתי שאילות כאחת אם נשאלו אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה ואית תניי תני משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השנייה מ"ד משיבו על הראשונה ואינו משיבו על השנייה מן הדא (שמואל א כג) ויאמר דוד ה' אלהי ישראל וגו' היסגירני בעלי קעילה בידו וגו' הירד שאול דוד לא שאל כהוגן לא צורכא הירד שאול ואם השנייה ואינו משיבו על הראשונה מן הדא ויאמר דוד היסגרני בעלי קעילה אותי וגו' מ"ד אינו משיבו לא על הראשונה ולא על האחרונה (שמואל א ל) וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו דוד ביקש עליה רחמים (שמואל א כג) ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך תדע לך שהרי שתים שאל והשיבו שלש (שמואל א ל) ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל אית תניי תני הקול היה שומע אית תניי תני הכתב בולט מ"ד הקול היה שומע ניחא דכתיב וישמע את הקול מ"ד הכתב היה בולט והא לית חי"ת בשבטים ולא צד"י ולא קו"ף בשבטים אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן והא לית טי"ת בשבטים (בראשית מא) כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן: