ירושלמי ברכות דף נט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


מיסתחון מיא נסבין ידיכון ומתני על כל יומא. רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין אשכחיה אמר אזל למיכול יהב ליה עגולה דקיצי אמר ליה סב בריך אמר ליה בעל הבית יודע כחו של ככרו. מן דאכלון אמר ליה סב בריך אמר ליה חכם רבי לרב הונא אנשא רבה והוא הוה אמר הפותח הוא חותם. מתנית' פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול. יותר מיכן מתחילין מן הקטון באמצע המזון מתחילין מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך לא שיתקין עצמו לברכה. אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא. אמר רבי יצחק תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה:

בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת:

גמרא[עריכה]

מתניתא בשלחן של שיש ושל פרקים שאינו מקבל טומאה מה טעמון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור

 

עין משפט

20 ח_כ מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה י"ז , טור ושו"ע או"ח סי' קס"ד סעיף א' , סמ"ג עשין כז :

21 ח_כא מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ב' , טור ושו"ע או"ח סי' קס"ז סעיף י"ד , סמ"ג עשין כז :

22 ח_כב מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה י"ב , טור ושו"ע או"ח סי' קפ"א סעיף ו':

23 ח_כג מיי' פי"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"א: