ירושלמי ברכות ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת ברכות · פרק ח · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


משנה[עריכה]

בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת:

גמרא[עריכה]

מתניתא בשלחן של שיש ושל פרקים שאינו מקבל טומאה מה טעמון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור דבר אחר אין ידים לחולין. וכבית שמאי יש ידים לחולין. תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי ר' צדוק. כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה. או כרבי אלעזר בי ר' צדוק דתנינן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין רבי אלעזר בי ר' צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד. תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמאי אומרים אף על פי מנטף טהור ובית הלל אומרים טמא ואם היה שמן טמא מתחילתו בית שמאי אומרים כדי סיכת אבר קטן ובית הלל אומרים משקה טופח. רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא והכא אמרין טהור. תמן בעינו הוא. והכא בלוע במפה הוא: