יפה תואר על בראשית רבה/נו/ח
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה נו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ח • ט • י • יא •
ד"א א"ר יצחק בשעה שבקש כו'. קשה שלא נזכר לעיל שום טעם בצורך הקשירה דקאמר השתא ד"א. דאין סברא דלפי מ"ש לעיל (סי' ה') כל מה שאברהם אבינו היה עוקד את יצחק בנו כו' זה היה טעם קשירתו. דהא מנא הוה ידע לה אברהם. וע"ק למה נכתב מאמר זה לכאן אחר כי עתה ידעתי דלעיל גבי וישלח אברהם את ידו ה"ל לסדרו וצ"ע [ואולי אחר שדרש אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עיכבת ודריש את בנך את יחידך על נשמתו וכמ"ש במ"ר י"ז וכ"כ היפ"ת והרז"ו. לכן דריש כי פה בא לפרש את בנך את יחידך שניהם על יצחק כי גם בו נראה הנסיון כי ירא אלהים הוא במה שבקש לעקדו שמא תפסל השחיטה ויתפרש מלת את כמו עם כי אתה עם בנך עם יחידך לא חשכו ממני לעשות את אשר צויתי]:
התחיל אברהם תמיה כו'. טעם הדברים להגדיל הנסיון של אבינו הזקן. אע"ג שהיה תמיה בלבו. לא הרס לשפוט בדעתו דבר לומר שיש שנוי ח"ו בחוקי השי"ת. אלא שפט שהדברים תמוהים אצלו וקצרה דעתו מהבין. וע"ע ברש"י על התורה ובא"ע. ובקצת נוסחאות ברש"י גביה והנה איל אחר איתא ולפי ההגדה אחר כל דברי המלאך והשכינה ואחר טענותיו של אברהם ע"כ. ולפ"ז נראה שדרשו ממלת אחר שהיו כאן טענות שטען אברהם ותשובות הקב"ה שלא נתפרשו בהדיא בקרא: