יפה תואר על בראשית רבה/נו/ב
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה נו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ח • ט • י • יא •
ועברך ואמתך ובהמתך. ואח"ז כתיב וגרך אשר בשעריך ולמה לא כתיב ועבדך ואמתך וגרך אשר בשעריך להסמיך אדם לאדם ובסופו לכתוב ובהמתך ומזה יליף כי הקיש הכתוב עבדים כנענים כו':
עתיד המקום לירחק מבעליו. ורמז לו פה בעקידה שאע"ג שירחקו ישראל מארצם עוד ישובו לגבולם בזכות העקידה וזה שמסיים ולעולם ת"ל זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וגירסת הילקוט עתיד לירחק שכינה מבעליו וזה אין לו הבנה [ועמ"ש בסימן שלפני זה דמפרש וירא את המקום על השכינה]:
ולעולם ת"ל שבו לכם פה כמד"א זאת מנוחתי עדי עד פה אשב לכשיבוא וכו' כצ"ל. ופי' כי באמרו שבו לכם פה רמז בזה כי עוד ישובו בנים לגבולם ומביא ע"ז הכתוב פה אשב דמורה על ישיבת א"י. ומתי יהיה זה לכשיבוא אותו שכתוב עני ורוכב על החמור אז תשבו פה:
הכל בזכות השתחויה. פי' במה שמכניע האדם לפני הקב"ה ומקבל עליו עול מלכות שמים. זכות הזה גדול כל כך כי רבים נושעו בשביל זה. ואולי הכוונה של השתחויה הוא התפלה וכן באגדת שמואל למדו שהתפלה גדולה מקרבנות מדכתיב להשתחוות. ומעלת התפלה גדולה מאד כדאמרינן בברכות גדולה תפלה יותר ממעשים טובים:
ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה. והא דאמרינן בחזית על פסוק קול דודי כי בזכות האבות או בזכות התורה נגאלו י"ל דהא והא גרמו. והנה פה מונה שבעה אשר נענו בזכות התפלה והשתחויה. וי"ל הטעם למה מנה את כל אלה השבעה. משום שיש שבע סבות הגורמות כי לא יעתר ה' לתפלתו אבל אינן מכריחות. ולפעמים למרות הסבות האלה יקשב ה' וישמע תפלתו ויענהו ובא המדרש ללמדנו כי אל יתיאש אדם מהרחמים ומתפלה גם אם יש לפניו אחת מהסבות המניעות את תפלתו. הסבה הא' היא אם כבר קדמה הגזירה ובא להתפלל לבעל הגזירה אז קשה לבטלה וכדאמרינן במ"ר פי"א כתוב א' אומר שומע תפלה וכתוב אחד אומר סכותה בענן לך עד שלא נחתם גזר דין שומע תפלה משנחתם גזר דין סכות בענן לך. אמנם עם כל זה תועיל התפלה לפעמים גם לקרוע הגזירה וכחזקיהו בחלותו וכן אמרו בפ"ק דר"ה יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין וע' בעקרים מ"ד פכ"א. וכנגד זה אמר שאברהם חזר בשלום בזכות השתחויה ותפלה אף שכבר נגזרה השחיטה על יצחק וכמ"ש לעיל על והוא אמר ולא יעשה. הסבה הב' היא אם המתפלל אינו הגון וכמ"ש גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. ומטעם זה יש ליזהר ולהתפלל בצבור כי הן אל כביר לא ימאס כדאיתא בפ"ק דברכות ואמרו פנה אל תפלת הערער וגו'. אמנם לפעמים יעתר הקב"ה לאדם בלי זכיות מאחרים כי יחון אע"פ לשאינו כדאי. ועז"א שישראל נגאלו בזכות תפלתם אע"פ שלא היו ראוים לכך וכדאמרינן בשמ"ר פ"א. הסבה הג' היא אם יחסרו התנאים וההכנות הנחוצים לתפלה. כמו טהרת הגוף וטהרת המקום אשר המתפלל בלי טהרה תפלתו תועבה. וכן תקון המלבושים וכמ"ש בפ"ק דשבת על פסוק הכון לקראת אלהיך ישראל. והשו?ית הקול ועריכת הדברים וכמו שכתב הא"ע בקהלת על פסוק אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים. וע"ע בעקרים מ"ד פכ"ג כללי התפלה והעיקר הוא כוונת הלב. כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ובכל זאת מצינו לפעמים כי תועיל התפלה בלא כוונה. אם מסגולת התפלה כמו ברכה כהנים וכמו שהאריך בזה בספר אור ה' או שלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם וכמו שהאריך בזה בעל נוה שלום במ"ב פ"ז. ואם מסגולת המתפללים כדגרסינן בפ"ק דתענית ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו ואע"פ כן והוא רחום יכפר עון ומוקמינן שם בתפלת הצבור. ולזה הביא ממתן תורה שאע"פ שהיה שם רוע הכוונה וכדאיתא בתנחומא כענבים במדבר מדבר בישראל בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים מה הענבים מבחוץ נאות וכעורות מבפנים כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע הרי בפיהם אבל לשונם לא היה נכון שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם נא נכון עמו. ואעפ"י כן נענו בזכות השתחויה ותפלה. הסבה הד' היא איחור התפלה וכדאמרינן בפ' נגמר הדין לעולם יקדים אדם תפלה לצרה כו' ולפחות בשעת הצרה. והמתאחר ראוי שלא יענה וזה הטעם שלא נענה משה כדאיתא בד"ר בפ' וזאת הברכה. אמנם לפעמים יעתר אל אלוה וירצהו גם אפילו אם התאחר בתפלתו. ולזה מביא חנה שאעפ"י שמתחלה לא בקשה דבר משום שהיתה חביבה על בעלה עד שהוצרכה צרתה להכעיסה כדי שתתפלל כדאיתא בפ"ק דב"ב. ובכ"ז שמע ה' בקול תפלתה יראה את השתחוויתה. הסבה הה' היא אם העת היא איננה עת רצון מצד עצמה וכן אם המקום לא נרצה לה'. ואמרו רז"ל בפ"ק דברכות אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ. וכן כל הקובע מקום לתפלתו כו' הלא חזינן כי יש רצון בעת ובמקום. ולזה מביא הגליות כי לפעמים ישמע ה' התפלה אף כי העת לישראל איננה עת רצון כי צרה וצוקה בעתותיהם וגם מגורתם הוא בחו"ל עכ"ז יענה ה' אותם ויושיבם למקומם להשתחוות במקום הראוי בהר הקודש. הסבה הו' היא כשישאל שלא כהוגן וכ"ש במקום שחב לאתרים או בשאר אופנים כאשר פרט אותם העקרים במ"ד פכ"ד ע"ש. ובכ"ז לפעמים ישמע ה' ויענה. ולזה מביא את ביהמ"ק אף כי זו הא שאלה שלא כהוגן וכמ"ש שלמה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכנוך אף כי הבית הוה וגי' ובכ"ז נבנה בזכות השתחויה ובתפלה. הסבה הז' היא אם המתפלל יבקש גדולות ונפלאות ע"ד שנאמר לברוך בן נריה כי תבקש לך גדולות וגו' או שמבקש שיעשה לו נס והוא אינו ראוי לכך. ובפ' הרואה איתא הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שיא ומקשי הגמ' מדינה שנהפכה מזכר לנקבה ומשני אין מזכירין מעשה נסים. אך לפעמים יעשה ה' ברחמיו יברוב חסדיו לשמוע גם תפלה כזו. ולזה מביא תחיית המתים שעם היותה מהנסים הגדולים והנפלאים. מ"מ יעשה ה' בזכות השתחויה ותפלה. סוף דבר כי אין לאדם ליאש עצמו מרחמים וישפוך שיחו לפני ה'. כי אל שומע תפלה בחסדו ישמע תפלתו באיזה אופן שיהיה: