יפה תואר על בראשית רבה/ב/ב
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה •
שקנה לו ב' עבדים כו' בא לפרש תהו ובהו מלשון תמהון ושממון וכמו תוה וקם בהתבהלה (דניאל ג' כ"ד) ובגמ' תהי בה וזה שהארץ תתמה אחרי שהיא נבראת בזמן אחד עם השמים. וגם הארץ נבראת לכבוד ה' ותגיד תהלתו כמו השמים. ולמה ישיגוה מקרים ופגעים רעים כמו היגיעה והעמל. וההפסד והמות אשר השמים לא ידעו מזה. וכמו שהביא המשל משני עבדים:
התחתונים אם אינם יגעים כו' נראה דעיקר התמהון הוא על אנשים שהם העיקר בארץ המתפרנסים בצער וביגיעה אבל לא על שאר בע"ח וכ"ש לא על הדומם והצומח אשר לא ייגעו ולא ייעפו. ואע"ג דגם השמים וכל צבאם ג"כ מתנועעים תמיד. אבל תנועתם המה משוערת במדה ובמשקל ואין בהם ליאות ועייפות:
העליונים חיים כו'. אף כי גם השמים כעשן נמלחו כמו הארץ כבגד תבלה ועל השמים והארץ אמר הכתוב וכלם כבגד יבלו (תהלים ק"ב) מ"מ יען כי ימי השמים ימשכו לאורך ימים אמר ע"ד ההפלגה העליונים חיים כמו לעולם משא"כ ימי האדם המה כצל וכציץ השדה יציץ ורוח עברה בו ואיננו:
והתחתונים מתים הנה ריב"ס מתמיה רק על המות המכלה הכל. ולא על היגיעה כי העמל והיגיעה לא רעים הם בהחלט. ור"א לא יתמה רק על היגיעה המתמדת הממררת גם את ימיו הספורים. ולא על המות הטוב לישרים כי יובילהו אל חיי נצח ומנוחה:
לבן מלך שהיה ישן ע"ג עריסה כו' ר"ת מפרש כי הארץ תתמה לא בקנאתה על העליונים. כי הבחירה אשר נתנה לאדם בארץ תגביהנו במעלה יותר גבוה מהעליונים אם יבחר בטוב. אבל הארץ תתמה כי רעתי בקרבי היא הן אנכי עתידה להוליד את האדם אשר ממני יאכל וממני יגדל. ובבחירתו תבוא עלי רעה כי תקולל חלקי בעבורו: