ילקוט שמעוני על בראשית כב יג
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כ"ב • פסוק י"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יט • כ • כא • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל. ר' זכריה אומר: אותו איל שנברא בין השמשות היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק, והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו, ונאחז בשתי קרניו בין האילנות. מה עשה אותו איל? פשט את ידו ואת רגלו בטליתו של אברהם, והביט אחריו וראה את האיל, והתירו והקריבו.
ר' חנינא בן דוסא אומר: אותו איל שנברא בין השמשות, לא יצא ממנו דבר לבטלה. גידין של איל, אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהן. עורו של איל היה אזור מתניו של אליהו. קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני, "ויהי קול השופר". קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו, שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא, שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול":
וירא והנה איל. ר' אליעזר אומר: מן ההרים בא, שהיה רועה שם. ר' יהושע אמר: מלאך הביאו מגן עדן, ותחת עץ החיים היה רועה ושותה מן המים שעוברין תחתיו, והיה ריחו של איל נודף בכל העולם. ואימתי נתן בגן? בין השמשות של ששת ימי בראשית:
וירא והנה איל אחר. מהו אחר? אחר כל המעשים. ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות, וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: ביום ההוא יתקע בשופר גדול. לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל נותש מחורש זה ונסבך בחורש אחר, אמר לו הקב"ה: כך עתידין בניך להסתבך במלכיות, מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל. הדא הוא דכתיב: "וה' אלהים בשופר יתקע, ה'... יגן עליהם".
וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. אמר לפניו: רבונו של עולם! הוי רואה דמו של איל זה כאילו דמו של יצחק בני קרב, כהדא דתנינא: הרי זו תחת זו, הרי זו חלופי זו, הרי זו תמורה. ר' פנחס אמר, [אמר] לפניו: רבונו של עולם! הוי רואה דמו של איל זה כאלו הקרבתי את יצחק בני תחילה ואחר כך הקרבתי את האיל תחתיו, כדאמר: "וימלוך יותם בנו תחתיו", במקומו, כהדא דתנן: "הרי עלי כאימרא כדירים", [רבי יוחנן] אמר: "כאימרא", תמידא; [ריש לקיש] אמר: כאילו של יצחק. תמן אמרי: כוולד החטאת. תני בר קפרא: כאימר דלא ינק מן יומוי.