ילקוט שמעוני על בראשית כב ד
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כ"ב • פסוק ד' |
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יט • כ • כא • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. כתיב: "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", ביום השלישי של שבטים, שנאמר: "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי". ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר". ביום השלישי של מרגלים, שנאמר: "ונחבתם שמה שלשת ימים". ביום השלישי של יונה, שנאמר: "ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים". ביום השלישי של עולי גולה, שנאמר: "ונחנה שם ימים שלשה". ביום השלישי של תחית המתים, שנאמר: "יחיינו מיומים". ביום השלישי של אסתר, שנאמר: "ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות". באיזה זכות? רבנן אמרי: בזכות ביום השלישי של מתן תורה. ור' לוי אמר: בזכות יום שלישי של אברהם, ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום. מה ראה? [ראה] ענן קשור בהר. אמר: דומה לי שאותו המקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם. אמר ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו. אמר: הואיל והחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, "שבו פה עם החמור". רבנן מייתי לה מן הכא: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו' עבדך ואמתך ושורך וחמורך":
אמרו: אותו היום שהעלה אבינו אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים, א' בשחרית וא' בין הערבים, שנאמר: "את הכבש האחד" וגו'. וכל כך למה? שבשעה שישראל מקריבין תמידין על המזבח וקוראין את המקרא הזה: "צפונה לפני ה'", זוכר עקדת יצחק בן אברהם. מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה קורא את המקרא הזה: "צפונה לפני ה'", הקב"ה זוכר עקדת יצחק בן אברהם. דבר אחר: "צפונה לפני ה'", זה מעשה אברהם יצחק ויעקב, שהם צפונים לפניו, שנאמר: "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך". עמרם וכל הכשרים שהיו במצרים, ישנים, ושל אחריו חדשים. אמר ר' יצחק: מהו מרחוק? עתיד לירחק שכינה מבעליו. יכול לעולם? תלמוד לומר: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה":
ביום השלישי הגיעו לצופים וראו כבוד השכינה עומד, שנאמר: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא, ראה עמוד אש עומד מן הארץ ועד השמים. אמר לו: יצחק, רואה אתה? אמר לו: הן, והבין אברהם שנרצה הנער לעולה:
וכי מאחר שאין דרך מרובה, למה נתעכב ג' ימים? אלא כיון שלא שמעו לשטן, הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבור. אמר אברהם: אם יורדים הנערים, מתירא אני שמא יטבעו. ירד, עמדו להם המים עד צואריהם. תלה אברהם את עיניו לשמים, אמר: רבון העולמים! נגלית עלי ואמרת לי: אני יחיד ואתה יחיד, הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה; ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך. ועכשיו באו מים עד נפש; אם טובע יצחק בני, היאך יתיחד שמך? מיד גער הקב"ה בשטן והלך לו:
וירא את המקום מרחוק. מיל, כמא דאת אמר: "אך רחוק יהיה ביניכם" וגו'. אמר לו יצחק: אבא! אסרני בידי וברגלי, שהנפש חצופה היא, שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקרבן; בבקשה ממך שלא תעשה בי מום.