ילקוט שמעוני על בראשית יח כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ילקוט שמעוני על בראשיתפרק י"ח • פסוק כ"ו | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כז • כח • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית י"ח, כ"ו:

וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃


אמר אביי: הני דאמרי: "מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו", הוי מגלה פנים בתורה, דכתיב: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא נמי שמעת מינה: ונשאתי לכל המקום בעבורם:

רבי יהושע בן לוי אמר: "כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל", הדא הוא דכתיב: ונשאתי לכל המקום בעבורם. "לא אחבול", איני ממשכנן, כמה דאת אמר: "אם חבול תחבול". והן חובלים עלי דברים ואומרים: איני דן כשורה. "בלעדי אחזה", בר מיני, זיל פשפש דינא, ואם טעיתי אתה הורני. "אם עול פעלתי" עם הראשונים, "לא אוסיף" עם אחרונים. "לא אחריש בדיו", לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך: לאברהם שאמר חלילה לך; למשה שהוא אומר: "למה ה' יחרה אפך"; ליהושע שהוא אומר: "למה ה' תעמוד ברחוק" וגו'. "ודבר גבורות וחין ערכו", חן נתן בעריכות שפתיו בשעה שבקש רחמים על סדומים: