ילקוט שמעוני על בראשית א טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

[עריכה]

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. ומאחר שקרא אותן גדולים, חוזר וקורא את המאור הקטן? אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו. בכל הקרבנות כתיב "שעיר עזים אחד לחטאת", ובראש חודש כתיב "לחטאת לה'"? אמר הקב"ה: אני גרמתי לו ליכנס בתחומו של חבירו. ומה אם זה שנכנס ברשות, כך פגמו הקב"ה, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה.

רבי שמעון בן עזאי רמי: כתיב: ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, וכתיב: ואת המאור הקטן? אמרה ירח לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה הקב"ה: לכי מעטי את עצמך. אמרה לפניו: רבונו של עולם! הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אלך ואמעיט את עצמי? אמר לה: לך ומשול ביום ובלילה. אמרה לפניו: רבונו של עולם! שרגא בטיהרא מאי מהני? אמר לה: לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים. דידה נמי לא סגי דלא אימני ביה, דכתיב: והיו לאותות ולמועדים. אמר לה: לכי ויקראו צדיקים על שמך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן. לא הות מיתבא דעתה. אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח. והיינו דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו "לה'"? אמר הקב"ה: שעיר זה יהי כפרה על שמעטתי את הירח.

דרך ארץ הוא, הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן. עשו מונה לחמה שהיא גדולה, מה חמה זו שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, מה הלבנה הזו שולטת ביום ובלילה, כך ישראל יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא. כל זמן שאורו של גדול מבהיק בעולם, אין אורו של קטן מפורסם; שקע אורו של גדול, נתפרסם אורו של קטן. כך כל זמן שאורו של עשו מבהיק בעולם אין אורו של יעקב מתפרסם; שקע אורו של עשו, נתפרסם אורו של יעקב. הדא הוא דכתיב: "קומי אורי כי בא אורך" וגו' "כי הנה החשך" וגו'.

[עריכה]

ואת הכוכבים. משל למלך שהיו לו שני אפוטרופסין, אחד שליט בעיר ואחד שליט במדינה. אמר המלך: הואיל ומיעט זה את עצמו להיות שליט בעיר, גוזרני עליו בשעה שהוא יוצא תהא בולי ודימוס יוצאין עמו, ובשעה שהוא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסין עמו. כך אמר הקב"ה: הואיל ולבנה מיעטה את עצמה להיות שולטת בלילה, גוזרני עליה בשעה שהיא יוצאה יהו כוכבים יוצאים עמה ובשעה שהיא נכנסת יהו כוכבים נכנסין עמה. ודכוותה "ושם אחיו יקטן" (בראשית י, כה), שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו. ומה אם הקטן היה מקטין את עסקיו זכה להעמיד י"ג משפחות, גדול שמקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכוותה "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר" (בראשית מח, יד). וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר? אלא שהיה מצעיר את עסקיו, לפיכך זכה לבכורה: