יוסף תהלות/לז
מזמור ל״ז[עריכה]
פסוק ג[עריכה]
בטח בה׳ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. אפשר במ״ש במה שאמרו ילמוד תורה וישא אשה, ואיכא מ״ד מאן דאמר ישא אש׳ אשה ואח׳ ואחר כך ילמוד תור׳ תורה, ומסיק: הא לן והא להו. וכפי הצד דישא אש׳ וילמוד תור׳, אפשר דזה שאמר: בטח בה׳ ותשא אשה ואחר כן עשה טוב היא התורה, שכן ארץ ורעה ר״ת ראשי תיבות גימט׳ גימטריא אשה עם הכולל. ובזה נדבק בשכינה, וז״ש וזהו שאמר ורעה אמונה שהיא השכינ׳ השכינה ובמקום ערוה תנצל ויהיה ורע״ה אמונה, ורעה אותיות ערוה:
פסוק ד[עריכה]
והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך. אפשר במ״ש במה שכתב הרב זרע בירך, דהגם דאז״ל דאמרו ז"ל: "שכר מצות בהאי עלמא ליכא", מ״מ מכל מקום השמחה שאדם שמח בעשיית המצוה זהו מצוה אחרת, וכמו שפירשו: "שכר מצוה מצוה". ועל השמחה ששמח בעשיית המצוות, אוכל בעה״ז בעולם הזה, דדווקא שכר המצוה עצמה שכרה לעה״ב לעולם הבא. ובזה פירש הרב ז״ל "היום לעשותם, והיה עקב תשמעון" (דברים ז, יא-יב), הכוונה בקיצור: היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל. וכי תאמרו: מה נאכל בימי חלדנו? לז״א לזה אמר: "והיה", שמחה, "ושמר" וכו', זהת״ד זהו תורף דבריו.
ואפשר זה רמז: והתענג על ה׳, שתשמח בה׳ בקיום מצוותיו ויהיה לך הנאה בגופך ונפשך, שזכית לקיים מצוותיו. וז״ש וזהו שאמר: והתענג על ה׳, ובשכר זה, ויתן לך משאלות לבך, דעל השמחה משלם שכר בעה״ז בעולם הזה:
פסוק ה[עריכה]
גול על ה׳ דרכך ובטח עליו והוא יעשה. אפשר, גול על ה׳ דרכך הידוע והפשוט; והנסתר, בטח עליו והוא יעשה, ע״ד על דרך שפירש רבינו האר״י ז״ל: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך" (משלי ג, ו).
אי נמי, אפילו דרכך הפשוט של צרכיך גול על ה׳, תגלגלנו שיהיה בו מצוה, על דרך שאמרו ז״ל: "בכל דרכיך דעהו", אפילו לדבר עבירה, וק״ו וקל וחומר כשלא יש עבירה, יכוין הכל לשם שמים, שהוא אוכל כדי שיהא בריא לעבודתו וכיוצא, וכמ״ש וכמו שכתוב בא״ח באורח חיים סימן רל״א, ואז ובטח עליו והוא יעשה':
פסוק ט[עריכה]
כי מרעים יכרתון וכו'. אפשר במשז״ל במה שאמרו ז"ל: "זכה, נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע בגן עדן". וכתב רבינו האר״י ז״ל, דזה ממפלאות תמים דעים, שמעט רע שיש לצדיק נותן לרשע, והטוב שבו נותנו לצדיק. ופירש בזה: "יגמור נא רע רשעים" (תהלים ז, י), שיושלם חלק הרע שברשע במעט רע של הצדיק, "ותכונן צדיק", שלוקח מעט טוב שיש לרשע, ובזה נשלם הצדיק, זהת״ד זהו תורף דבריו.
וז״ש וזהו שאמר: כי מרעים יכרתון, שיושלם צד הרע שבהם, וקוי ה׳ הצדיקים המה ירשו ארץ, שנוטל חלק הרשע והנה שול״ם. ועוד מעט ואין רשע, כי נשלם הרע ויאבד, והתבוננת על מקומו בג״ע בגן עדן ואיננו, וענוים ירשו ארץ החיים והתענגו על רוב ש׳ שלום. ועד״ה ועל דרך הידוע לאה נקראת ענוה ורוב הזווגים עמה. והענוים שאחוזים בה ירשו ארץ והתענגו על רו״ב שלו״ם':
פסוק כ[עריכה]
ואויבי ה׳ כיקר כרים כלו בעשן כלו. הכפל אפשר במ״ש במה שכתוב: "יפקוד ה׳ על צבא המרום" וכו׳. וז״ש וזהו שאמר כלו בעשן הממונים עליהם בשמים, ואח״כ ואחר כך כלו הרשעים למטה. ואפשר דז״ש דזהו שאמר במזמור נ״ו: "שאפו שוררי כל היום" לי למטה, "כי רבים לוחמים לי מרום", כי הממונים עליהם לוחמים עלי במרום ובכח זה "שאפו" וכו'. ואפשר ז״ש זהו שאמר במזמור ע״א: "יבושו יכלו שוטני נפשי" למעלה, ואז "יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתי" למטה. וכיוצא בזה יש לפרש בפסוקים אחרים כיוצא באלה:
פסוק כב[עריכה]
כי מבורכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו, מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, כי יפול לא יוטל וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתבתי אני הדל בכמה דוכתי, דיש להתבונן, דאמרו רז״ל דמעט זכיות שיש לרשע פורע לו בעה״ז בעולם הזה ויצא נקי מכל זכות. והצדיק, מעט חטאות שיש לו, נותן לו יסורין בעה״ז ויהיה נקי לעה״ב לעולם הבא מכל חטא. ולכאורה יפלא, כי רחום הוא, ואמאי לא ישמור לאיש רשע מעט זכיות, שאחר שיקבל עונשו יישאר אך נ״ח במיעוט זכיות, להיות לו חלק קטן לעה״ב. ויש בזה כמה תירוצים. ואני שמעתי מפה קדוש הרב עיר וקדיש מהר״ר גדליא חייון ז״ל, שהקב״ה דן את האד׳ האדם עפ״י על פי מדותיו. והנה הרשע, מאוייו וחשקו וחפצו ושמחתו בהבלי העה״ז העולם הזה, ולכן עושה לו רצונו בפרו״ע פרעו״ת זכיותיו, והיו תוצאותיו בתענוגי עה״ז עולם הזה. כל קבל דנא הצדיק, כל עסקו וכל מעייניו בעה״ב בעולם הבא, ולכן עושה רצונו, כי פרו״ע הוא מחטאיו בעה״ז כדי שישאר נכון לעה״ב, עכ״ד עד כאן דבריו. ואפשר שזה כונת הכתוב, כי מבורכיו הם הצדיקים, ירשו ארץ' החיים. ומקולליו הרשעים יכרתו, שלא נשאר להם שום זכות לעה״ב כי אכלו הכל בעה״ז. וכי תימא, זה ח״ו חס ושלום עוֶל בחוקו יתברך? לז״א לזה אמר: מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, הוא משלם ע״פ על פי מדתו ורצונו. רשע רוצה העה״ז, נותן שכרו בעה״ז. וצדיק רוצה העה״ב, כן יהיה. וכ״ת וכי תימא: ס״ס סוף סוף יסורי הצדיקים בעה״ז ממעטין סדר עבודתם? לז״א: כי יפול הצדיק לא יוטל כי ה׳ סומך ידו:
אי נמי אפשר במ״ש במה שכתב הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה סוף מכות, דאם קיים מצוה אחת כתקנה זוכה לעוה״ב. וז״ש מה׳ מצעדי גבר כוננו, הגם שלא קיים אלא מצוה א׳, וזהו ודרכו לשון יחיד יחפץ.
או יאמר במ״ש הרשב״א בתשו׳ בתשובה סימן י״ט, דמאי דכתיב: "כי לא לאדם דרכו" (ירמיהו י, כג), היינו כשאינו עושה רצונו של מקום; אבל בצדיקים כתיב, "גם כי אלך בגיא צלמות" וכו׳ (תהלים כג, ד), ע״ש עיין שם. וז״ש: מה׳ מצעדי גבר כוננו, שהוא הולך בדרכיו יתברך, כי הוא נתעורר לעבוד עבודתו ית׳ יתברך וה׳ יגמור בעדו, אז ודרכו יחפוץ[1], ולא נאמר בו "כי לא לאדם דרכו". ובזה פירש הרב המופלא מהר״י הכהן ז״ל: "מי האיש יראה[2] ה׳ יורנו בדרך יבחר", דכיון שהוא ירא ה׳, אז יורנו בדרך שיבחר ויתאוה:
פסוק ל[עריכה]
פי צדיק יהגה חכמה וכו׳. שמעתי במ״ש במה שכתוב פ׳ פרק היה נוטל (דף כא.): הגיע לפרש׳ לפרשת דרכים ניצול מכלם, זה ת״ח תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. והק׳ והקשו התוס׳, דהרי בעידנא דלא עסיק בה לא מצלא? ותירצו, דכיון דהוא ת״ח שהגיע להוראה, תמיד מהרהר בתורה. וז״ש וזהו שאמר: פי צדיק יהגה חכמה, וסלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא. וז״ש ולשונו תדבר משפט, אז תמיד הוא מהרהר בתורה, וזהו תורת אלהיו בלבו. וניצול מהחטא, וז״ש תמעד אשוריו:
פסוק לד[עריכה]
קוה אל ה׳ ושמור דרכו וירוממך לרשת הארץ[3] בהכרת רשעים תראה. פי׳ פירש הרב הגדול מהר״ש אלגאזאי ז״ל במ״ש במה שכתוב סוף מכות (דף כד.): "עושה אלה לא ימוט לעולם" (תהלים טו, ה), מאן דעביד כלהו לא ימוט, מאן דעביד חדא ימוט. אלא מעתה, "אל תטמאו בכל אלה" (ויקרא יח, כד), בכלהו אין, בחדא לא? אלא מאי "בכל אלה"? באחת מאלה, ה״נ הכא נמי "עושה אלה" וכו'. ז״ש זהו שאמר: קוה אל ה׳ ושמור דרכו, בחדא מינייהו, ואל תחוש למ״ש למה שכתוב "עושה אלה לא ימוט", ותסבור דווקא כולם; ליתא, והראיה: בהכרת רשעים תראה, ד"אל תטמאו בכל אלה" היינו בחדא מינייהו, וה״נ "עושה אלה" אפי׳ אפילו באחד, ויפה אמרתי, ושמור דרכו אפי׳ באחד, וירוממך לרשת הארץ[3]: