יוסף תהלות/לד
מזמור ל״ד[עריכה]
פסוק א[עריכה]
לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. פירש רבינו האר״י ז״ל: בשנותו את טעמו, שחזור[1] בתשובה לפני אבימלך מלכו של עולם, ויגרשהו לסט״א לסטרא אחרא וילך. עכ״ד עד כאן דבריו. ואפשר לרמוז במ״ש במה שכתב בדרושים, דטעם דלישראל יש תשובה, כי אנחנו יש לנו דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. אך יש לחקור, דכתבו הפוסקים דאם זלזל לאב אין בידו למחול זלזולו. וניחא לי, דישראל שאנחנו מודים שהוא מלך העולם ואין זולתו, כיון דכ״ע דכולי עלמא דיליה – מצי מחיל, כמ״ש כמו שכתוב פ״ק פרק קמא דקדושין, דאינו דומה למלך דעלמא. ולהכי נקט לפני אבימלך, דמצד שהוא אב ומלך ע״כ על כל העולם מצי מחיל הכל. וכשהרהר תשובה, ויגרשהו וילך למקטרג, כמ״ש בזהר הקדוש, דכשהתודה דהע״ה דוד המלך עליו השלום א״ל אמר לו: "גם ה׳ העביר חטאתך" (שמואל ב יב, יג), דסילק המקטרג. ואחרי כן אברכה את ה׳ בכל עת תמיד תהלתו בפי, דבלא תשובה כתיב: "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי" (תהלים נ, טז):
פסוק ב[עריכה]
אי נמי אברכה וכו׳. דוד הע״ה המלך עליו השלום מדבר: אברכה את ה׳ בכל עת, במה שאני עוסק בתורה תמיד וכל התורה שמותיו של הקב״ה, וזהו תמיד תהלתו בפי שהיא התורה, ע״ד על דרך שאמרו בברכות דף נ״ח: והת״ת והתפארת זו מתן תורה, וכן אפ׳ אפשר שתהלתו היא התורה. בה׳ שהשכינה אצלי, כמו שאמר "וה׳ עמו" שהיה עניו. תתהלל נפשי, שאיני בא בגלגול כמ״ש כמו שכתב הרב זרע ברך ח״ג חלק ג, שהעניו אין צריך לבא בגלגול. ישמעו ענוים וישמחו, שכל כך גדלה מעלתו של העניו.
פסוק ג[עריכה]
אי נמי בה׳ תתהלל נפשי, דהיותי מרכבה לה׳ מפני הענוה זה מורה שלא חטאתי והלכה כמותי, כמ״ש כמו שאמרו רז״ל. ישמעו ענוים וישמחו, כי גדלה מאד הענוה:
פסוק ה[עריכה]
דרשתי את ה׳ וענני ר״ת ראשי תיבות ודאי גימט׳ גימטריא אהי״ה, וס״ת וסופי תיבות גי׳ גימטריא כה״ת, שם מע״ב שמו׳ שמות. אפשר לרמוז מ״ש מה שכתבו המקובלים ז״ל, שכל דבר שישאל משם אהי״ה יענוהו, כמ״ש כמו שכתבתי אני בעניי בקונטרס יוסף בסדר ע״ש עיין שם. גם כתבו דשם כה״ת הוא טוב להצלה, ורמוז בר״ת בראשי תיבות "כדבר הזה תדברון אל עשו" (בראשית לב, כ). והנה כאן בפ׳ בפסוק זה רמוז הכל בהעלם.
אי נמי דרשתי את ה׳ וענני ס״ת תכ״ד עם הכולל, לבטלל[2] קליפת רי״ב, כמ״ש הרב עיר וקדיש מהר״ש מורנו הרב שמשון מאסטרופולי ז״ל. וז״ש וזהו שאמר ומכל מגורותי הצילני.
אי נמי דרשתי את ה׳ לכבד ת״ח תלמידי חכמים, וענני ומכל מגורותי הצילני, כי לא חרבה ירושלים אלא שביזו ת״ח ומרובה מדה טובה שהמכבדם ינצל.
אי נמי כמ״ד כמאן דאמר תפילה עושה הכל, וז״ש דרשתי את ה׳ בתפילה ומכל מגורותי הצילני.
פסוק ד[עריכה]
אי נמי גדלו לה׳ אתי, שאני מזכה לחייבא, והוא תשובה גדולה, דרשתי את ה׳ – תפילה, ולזה מכל מגורותי הצילני, דיש תשובה ותפילה ואליבא דכ״ע דכולי עלמא נעשה הכל, כמ״ש כמו שכתב בריש שכחת לקט ע״ש עיין שם.
אי נמי גדלו לה׳ אתי, כמ״ש בזהר: אימתי איקרי "גדול"? כשהוא "בעיר אלהינו" (תהלים מח, ב). וזאת אומרת השכינה, גדלו לה׳ כשהוא אתי, דאז איקרי גדול. ונרוממה שמו ימדיו, אם על בנים: