טור מנוקד אבן העזר קמב
<< | טור · אבן העזר · סימן קמב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
המביא גט ממדינת הים והבעל עשאו שליח להוליכו לאשתו, צריך שיעמוד על כתיבתו וחתימתו ויאמר "בפני נכתב ובפני נחתם". אבל מארץ ישראל אין צריך. וטעמא משום דבחוצה לארץ אין עדים מצויין לקיימו ואם תינשא בו היום או מחר יבוא הבעל ויערער ולא תוכל למצוא עדים לקיימו, לכך תקנו שלא תתגרש בו עד שיאמר השליח 'בפני נכתב ובפני נחתם' והאמינוהו ואז לא נחוש לערעורו של הבעל, אבל בארץ ישראל שתוכל לקיימו, תינשא בו אף על פי שלא אמר 'בפני נכתב ובפני נחתם'. ומטעם זה אפילו חמש נשים שאין נאמנות להביא גט בארץ ישראל כדפרישית לעיל, נאמנות להביאו בחוץ לארץ ולומר בפני נכתב ובפני נחתם, דליכא למיחש שמא מכוונות לקלקלה כיון שאין הבעל יכול לערער. במה דברים אמורים? - כשמערער בלא ראיה, אפילו מביא עד אחד, אבל אם מביא שני עדים שהוא מזוייף הרי הוא בטל, שלא האמינו לשליח שאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם' אלא לדחות ערעורו, אבל במקום שמכחישין אותו לא האמינוהו. ובארץ ישראל נמי אם אומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', מועיל לדחות ערעורו של בעל אף על פי שלא היה צריך.
וכמו שאין צריך לקיים עידי הגט כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם, כך אין צריך לקיים עדי השליחות, אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים, אף על פי שאין מכירין חתימת עדי השליחות, או אפילו אין לו שום עדות בשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו שליח כראוי נאמן. והרמ"ה כתב - דאף בארץ ישראל שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, נאמן על השליח לומר שהבעל עשאו שליח.
וכשנותנו ליד האשה כשמביאו ממדינת הים, צריך שיתננו לה בפני שלשה שיהיו דיינין, אלא שאם הוא ראוי לדון שאינו לא קרוב ולא אשה מצטרף עם שנים, ואם לאו צריך שלשה זולתו. והרב רבינו פרץ מחמיר וכתב - אף על גב דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר בפני שנים, טוב ליתנו בפני שלשה שלא יבואו לטעות כשהשליח קרוב או אשה.
וכתב עוד: אין צריך שישבו השלשה, אף על פי שהן כעין דיינין לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם, והשליח צריך לעמוד כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם. אמנם שמעתי ממורי הרב ר' מנחם בר' שמואל שהיה מצריך להושיב השלושה דיינין לקבל עדות השליח. ואולי לא אמר אלא לכתחילה אבל בדיעבד אין לחוש אם עמדו.
ויאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם' בשעה שנתנו[1] ליד האשה, או סמוך לו מיד בתוך כדי דיבור. לפיכך נתנו לה ולא הספיק לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' עד שנשתתק - פסול, ולא תינשא בו אלא אם כן יתקיים בחותמיו. ואם איחר יותר לאומרו - לא מהני, אלא אם כן יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בשעה שנותנו לה בפני נכתב ובפני נחתם. והרמ"ה כתב: אי איתנהו לעדי מסירה קמן, או אפילו ליתנהו כלל ואיכא עדים דידעי בהאי שליח דמסריה להאי גיטא ניהלה בעדים, אין צריך ליטלו ממנה וליתנה לה פעם אחרת, אלא אומר לה בפני עדי מסירה או לפני העדים שיודעים שהוא מסרו לה בעדים, "גט שנתתי לה בפניכם או בפני פלוני ופלוני בפני נכתב ובפני נחתם", וכי קאמר שצריך ליטול ממנה ולחזור וליתנו לה, מיירי שאין כאן עדי מסירה ולא שיודעין שמסרו בפני עדים. וכתב עוד: וצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם בפני האשה. ומסתברא דאי אמר להו לסהדי ולא אמר לדילה וליתיה לשליח לחזור ולומר, לא מצרכי לה מידי אחרינא. ואדוני אבי ז"ל כתב כסברא ראשונה.
אם עושה השליח שליח, כגון שחלה או נאנס, יעשנו בפני בית דין ואומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' בשעה שנותנו לשליח. וכן אחר לאחר עד מאה. וכל אחד יאמר לפני בית דין "שליח בית דין אני", ואין צריך שלשה אלא שנים והוא מצטרף עמהם. וכן יאמר האחרון כשנותנו לידה.
וכשבא לעשות שליח אחר, אין צריך שיהיה בפניו, אלא אומר בפני בית דין "הרי פלוני שלוחי" אפילו שלא בפניו. וכן יכול למסור שליחותו לבית דין לעשות שלוחין שהם יעשו אחרים, ויכולים לעשותו שלא בפני השליח הראשון.
לא אמר השליח 'בפני נכתב ובפני נחתם' ונתנו לה - לא תינשא בו. ואפילו אם ניסת כבר - תצא אם לא יחזיר ויתן כדפרישית. ומיהו אין הולד ממזר. ואם נאבד הגט, הויא ספק מגורשת. ואם בא הבעל וערער, הוי ספק ממזר.
סומא פסול להביא הגט בחוצה לארץ, שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם, לפיכך כשר בארץ ישראל. וכן בחוצה לארץ, אם היה פקח כשנותנו לו ונסתמא, כשר, דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות, והוא שיכיר האשה בטביעת קול, אבל אם אין מכירה בטביעת קול לא, ולא מהני מה שאחרים אומרים לו שהיא זאת, אף על גב דמהני בפקח.
וכתב הרמ"ה: אם יש עדים שהבעל מסר לו זה הגט לגירושין - כשר, שהרי בר שליחות הוא ואינו פסול אלא משום שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וכיון שיש עדים אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו וכשר, דלא בעינן לקיימו, אלא עדי מסירה גרידתא בעינן, והא דבעי באפי הנהו סהדי גופייהו דלא ליהוי סהדותייהו חצי דבר. ואם נתקיים בחותמיו, אפילו הוא סומא מתחילה ועד סוף ולא מסריה ניהליה בסהדי כשר אפילו במדינת הים.
האשה עצמה מביאה גיטה ואומרת בפני נכתב ובפני נחתם, כגון דאמר לה "הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית להתם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטיך מיניה", דהשתא הוי כמו שליח שעושה שליח שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בשעה שיצא הגט מידו, אי נמי דאמר לה "הוי שליח עד דמטית בבי דינא פלוני וכי מטית להתם אימא בבי דינא בפני נכתב ובפני נחתם ולשוו אינהו שליח ליתנו לך", שאם לא התנה עליה כך אינה צריכה לומר דבר, כיון שגיטה יוצא מתחת ידה ועדים חתומים עליו, ומתירין אותה לינשא אף על פי שאין מכירין חתימת העדים, שעדים החתומים על הגט כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי כל זמן שאין מערער. וכן כתב הרמ"ה - שהאשה המביאה גיטה ואומרת שבעלה נתנו לה במקום פלוני להתגרש בו מיד, נאמנת ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואף על גב שאין מכירין החתימות, ואפילו אמר לה אל תתגרשי בו אלא בבית דין פלוני תנאה הוי, כאילו אומר לה אל תתגרשי בו אלא עד שלושים יום, וכשיגיע שלושים יום או לכשתבוא לבית דין פלוני והגט ברשותה, מתגרשת בקבלה ראשונה ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
כתב הרמב"ם: נכתב בארץ ישראל ונחתם בחוצה לארץ, צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, נכתב בחוצה לארץ ונחתם בארץ ישראל, אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ורבינו תם כתב - דהאידנא בכל המקומות חשיבי ניידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
אין צריך שיעמוד השליח על כל כתיבתו, רק שיתחיל הסופר לכתוב בפניו, או אפילו לא ראה מהכתיבה כלל אלא כשתיקן הקלף והקולמוס לכותבו אמר לכתוב בו הגט לשמו ולשמה סגי. ואין צריך שיראה אחר כך ויכירנו אם הוא אותו שתיקן, כי מסתמא כיון שאמר לכתוב את הגט בשעה שתיקן הקלף כן עשה. ומיהו אם שמע שאומר לכתוב את הגט לשמה ולא ראה תיקון הקלף והקולמוס, לא מהניא, דשמא לא כתבוהו מיד וכתבוהו לאחר זמן לשם אחר ששמו כשמו. ורש"י פירש לא ראה שום דבר אלא שמע העברת הקולמוס על קלף שקולו נשמע בשעת הכתיבה, סגי.
וכל זה דוקא בכתיבת הגט, אבל בחתימתו כל מקום שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, צריך שיראה כל החתימות מתחילה ועד סוף.
וכן אם היה בבית כשהתחיל הסופר הגט ויצא הסופר לחוץ והשלימו כשר, ולא חיישינן שמא מצאו אדם אחר ואמר ליה לכותבו לשמו. ואם בא להחמיר ולכוין על כתיבת כולן, אין שומעין לו, שלא להוציא לעז על כתיבת גיטין הראשונים.
אמר 'בפני נכתב' ולא אמר 'בפני נחתם', או אמר 'בפני נחתם' ולא אמר 'בפני נכתב', או שאמר 'בפני נכתב חציו האחרון ונחתם כולו בפני', או שאמר 'בפני נכתב כולו ונחתם חציו' - אינו כלום, אפילו הוא בעצמו העד השני. אבל אם הוא ואחר עמו מעידים על חתימת העד השני שלא חתם בפניו- שפיר דמי, ואין צריך לומר אם שנים אחרים מעידים עליו.
ואם היו שלושה חתומים בו וחתמו שנים בפניו ואחד שלא בפניו - כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה שהוא כשר.
ואם ב' שלוחים להביאו, אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אלא ינתן לה אף על פי שאינו מקויים בחותמיו ותינשא בו, ומכל מקום כשיבוא הבעל יכול לערער ולומר מזוייף הוא וצריך שיתקיים בחותמיו. ואין צריך שיהיו שניהם אדוקין בגט, אלא אפילו הוא ביד האחד ואמר שהבעל עשה שניהם שלוחים להוליך גט זה לאשתו והאחד נתנו במעמד חבירו, ואפילו לא עשה שליח אלא אחד והשני מעיד על שליחותו, אין צריך לומר. וכן כתב הרמ"ה. וכתב עוד: היכא ששניהם שלוחים דלא סגי דלא מסרי לה תרוייהו ומקיימת כולה מילתא בבת אחת, אבל חד דמייתי, אף עלגב דאיכא תרי דמסהדי אשליחותיה, אי נמי חד דמצטרף בהדיה, לא איפסיקא מילתא לאכשורי ביה סתמא, דהא ודאי צריך ליתנו לידה בפני עדי מסירה, ואי לא מסר לה באפי עדי שלוחים גופייהו, אף על גב דמסר לה באפי סהדי אחריני, לא מתכשר דהוה ליה שליחות דכל כת וכת חצי דבר, ובהא אפילו רבנן מודו דלא מצטרפות. עד כאן.
לפיכך שנים שמביאים גט ואחד אמר בפני נכתב ואחד אמר בפני נחתם, אם אין שניהם שלוחים לא ינתן, דכל זמן שלא אמר אחד בפני נכתב ובפני נחתם לא אמר כלום ואמירתו כמאן דליתיה דמי, ואם שניהם שלוחים הרי זה ינתן, [2]דכל אחד אמירתו כמאן דליתיה, הרי יש כאן שני שלוחים. וכן אם שנים אומרים 'בפנינו נכתב' ואחד שלישי אומר 'בפני נחתם' - אם אין שליח אלא אחד - לא ינתן. ואם שנים מהם שלוחים - ינתן.
אחד אומר 'בפני נכתב' ושנים אומרים 'בפנינו נחתם' - אם האומר בפני נכתב הוא שליח, אפילו אם הוא לבדו הרי זה ינתן, דכיון דשנים מעידים על החתימה הרי מתקיים בחותמיו. אבל אם אחד מהאומרים בפני נחתם הוא לבדו שליח, לא ינתן עד שיהא אחד עמו.