טור מנוקד אבן העזר קלט
<< | טור · אבן העזר · סימן קלט (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
קבלתה כיצד? - זרק לה הגט בחצרה בין שהוא קנוי לה או שאול או מושכר - הרי זו מגורשת. במה דברים אמורים? - שהיא עומדת בחצרה והוא משתמר לדעתה, אבל אם אינה עומדת שם, אף על פי שהוא משתמר לדעתה אינה מגורשת.
כתב הרמ"ה: אם נתן הגט בחצרה, ואחר כך בא שם ואמר לה 'הרי זה גיטך', אף על פי שעדיין הגט שם אינה מגורשת עד שתטלנה משם, או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו, דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכה. וכן בגיטה וחצירה באין כאחד בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה, ואף על גב דאזלה בתר הכי והדר אתיא ואקניה החצר בתר דאתיא ואמר לה "הרי זה גיטיך" - מגורשת, כיון שהיא סמוכה לחצר תחילה וסוף. והוא הדין בחצר דידה בעינן דתהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה "הרי זה גיטך", ואי לא סמוכה לה מתחילה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן בה. עד כאן.
היתה עומדת על גגה וזרקו לה לראש הגג - אם יש לו מעקה, כיון שהגיע לאויר תוך מחיצת המעקה, או אפילו אין לו מעקה והגיע לתוך שלושה טפחים סמוך לקרקעית הגג - הרי זו מגורשת, אפילו נשרף קודם שנח. והוא שקדם גט לדליקה, שהרי ראוי לנוח אלמלא האש שבא אחר שזרקו. אבל אם קדם האש - לא, שלעולם לא היה ראוי לנוח ברשותה. ומדברי הרמב"ם ייראה שאם נשרף אפילו אחר שהגיע תוך שלושה טפחים סמוך לגג, אינה מגורשת אפילו קדם הגט לדליקה. ואינו נראה כך בגמרא.
היה הוא בגגו וזרקו לה לחצרה - אם מחיצות החצר גבוהות מהגג בענין שמיד כשזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר מחיצות החצר, מגורשת אפילו נמחק קודם שהגיע לארץ. וכגון שנמחק לאחר שהתחיל לירד, דכשזרקו מידו כדי להעבירו המעקה צריך לזורקו כלפי מעלה, ואם נמחק בעודו דרך עלייה, אפילו יצא מתוך מחיצות הגג ונכנס לאויר מחיצות החצר לא הוי גט, אלא אם כן הוא דרך ירידה לאחר שהתחיל לירד.
היה לה קנה נעוץ בחצרה והוא עולה למעלה ממחיצות החצר וזרק הגט עליו - אינה מגורשת, שאינו משתמר שם.
זרקו לה לרשותה ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה - אינה מגורשת, אף על פי שהיה בתוך שלושה טפחים סמוך לקרקע בתוך רשותה, כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה.
שתי חצרות זו לפנים מזו, החיצונה שלו והפנימית שלה, וכותלי החיצונה גבוהות מכותלי הפנימית וזרקו לה לפנימית, כיון שהגיע כנגד אויר הפנימית אפילו למעלה ממחיצותיה והוא בתוך אויר מחיצות החיצונה, מגורשת. ובקופה כי האי גוונא וזרקו לה לפנימית - אינה מגורשת עד שיגיע לתוך חלל מחיצות הפנימית. ומיהו כשיגיעו לחללן מגורשת אף על פי שעדיין לא נח בשוליה כיון שסופו לנוח. ומיירי שאין לחיצונה שוליים ונמצא שעומד הפנימית על גבי הקרקע, שאם היה לה שוליים הוי ליה כליו של לוקח ברשות מוכר והויא ספק מגורשת. והרמב"ם כתב שאינו גט עד שינוח בשוליה.
היתה בחצרו וזרקו לה שם - אינה מגורשת, אפילו היא יושבת במיטה ונפל הגט במיטה, אינה מגורשת אלא אם כן הגיע לידה, או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומו, כגון צלוחית או כפיפה קטנה וכיוצא בהן. וכן אם נפל למיטה שלה שהיא גבוה עשרה טפחים מגורשת, שהיא חלקה מקום לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום רגלי כרעי המטה שלה. השאיל לה הבעל חצרו וזרק לה לתוכו - מגורשת. היה בחצר מקום חלוק לעצמו שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות, או אפילו אין בו ארבע על ארבע והוא גבוה עשרה טפחים, או אפילו אין בו ארבע על ארבע ולא גבוה עשרה והוא חלוק בשם לעצמו, חשוב מקום לעצמו ואינו שאול לה בכלל החצר, ואם נפל הגט שם אינה מגורשת.
אבל אם השאיל לה גגו ונפל הגט על גג אחר שיש לו אצלו - מגורשת, כיון שאין דיורין קבועין בגג אינו מקפיד עליו. ומדברי הרמב"ם ייראה שאפילו נפל לה הגט על גג של כל אדם והיא יכולה ליטלו משם שהיא מגורשת, שכתב: היתה עומדת על גגה וזרקו לה ונפל על גג אחר הסמוך לו אם יכולה לפשוט ידה וליטלה מגורשת שאין בני אדם מקפידין על מקום זה.
היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לתוך ארבע אמותיה - מגורשת. במה דברים אמורים? - שאין הבעל עומד עמה בתוך ארבע אמותיה, אבל אם עומד עמה בתוכה, אפילו קדמה היא וזכתה בהן, אינה מגורשת עד שיגיע לידה. וכן אם זרקו לה ברשות הרבים והוא רחוק ממנה, אפילו אם היא יכולה לשמרו ולא הוא - אינה מגורשת עד שיגיע לידה.
שנים אומרים 'הגיע לתוך ארבע אמותיה' ושנים אומרים 'לא הגיע' - הוי ספק מגורשת.
ורבינו חננאל כתב - אפילו זרק לה גט בחצרה, לא משתריא לעלמא עד דמטי לידה. ותמה אדוני אבי הרא"ש ז"ל על דבריו. וכאשר כתבתי היא הסכמתו.
היתה ידה קטפרס וזרקו לתוכה ונפל לארץ - אם נח בתוך ארבע אמותיה, מגורשת. לא נח בתוכו אלא נתגלגל מיד מתוכו לחוצה להן, מיבעיא אי אויר של ארבע אמות קונות ולא אפשיטא והוי ספק מגורשת. ואם עומדת על שפת הים או אצל האש, שמיד כשנפל מידה נפל למים או נשרף - אינה מגורשת.
נתנה ביד עבדה ורגליו קשורות בחבל שאינו יכול להלך והוא ישן שמשתמר לדעתה - הרי זה גט. ויש אומרים - שאם ידיו ורגליו קשורות בחבל והיא אוחזתו בידה ומשמרתו, יש אומרים שהוא גט אפילו ניעור. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב - שאינו גט אלא אם כן הוא ישן ורגליו כפותות. וכן ייראה דעת הרמב"ם שכתב: נתן הגט ביד עבדה והוא נעור והיא משמרתו, אפילו היה כפות אינו גט. נתנו ביד עבדה והוא ישן והיא משמרתו, הרי זה גט פסול. היה כפות, הרי זו מגורשת. עד כאן. נתנו ביד עבדו והוא ישן וכפות ונתן לה העבד במתנה - כיון שזכתה בעבד זכתה גם בגט, והיא מגורשת.
וכן אם נתנו בחצירו ונותן לה חצירו - זכתה בשניהם. אבל אם נתנו בחצירו של כל אדם, והאחר נתן לה החצר או שקנאתו ממנו - אינה מגורשת.