טור מנוקד אבן העזר קל
<< | טור · אבן העזר · סימן קל (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
צריך שיחתמו שני עדים כשרים למטה משיטה התחתונה של גט. ולא יניחו כדי אויר שני שיטין בין חתימתם לשיטה התחתונה. ואם הניחו אויר שני שיטין - הגט פסול. והרמב"ם כתב שאם יש עדי מסירה - כשר אפילו אם הניחו שני שיטין. והראב"ד השיג עליו, כי שמא תתן תנאי בגט באותן שני שיטין ותוציא גיטה בעדי חתימה ונמצא זה כמזוייף מתוכו, דאתו למימר שסומכין על עדי חתימה.
ויתחילו בראש השיטה, שלא ישאר חלק בגליון הגט לפני חתימתן.
ולא יהיה בין הגט לחתימת העדים כתוב שום דבר אחר שאינו מענין הגט, דאיכא למיחש שמא לא כיונו העדות לחתום אלא על אותו דבר, כדאמרינן כתב למטה בגט "שאלו בשלומה" פסול שמא לא חתמו אלא על שאלת שלום. אבל אם כתב "ושאלו" - כשר שהוי"ו חוזר על של מעלה ועל הכל חתמו. וכן כל כיוצא בזה.
חתמו בראש הגט, או מצדו בימינו או בשמאלו, או מאחוריו - פסול, אלא למטה דוקא.
ואף כשחתמו למטה צריך שיהא גב החתימה כלפי הגט, ולא תהיה רגלי החתימה כלפי הגט.
לפיכך, כתב שני גיטין באורך הדף ראשו של זה בצד ראשו של זה וחתמו באמצע, שניהם פסולים, שהרי הם כשני ראשי הגיטין. ואם כתבן זה תחת זה כסדר והעדים בין שניהם, העליון כשר. ואם כתב סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את שהעדים נקראים עמו שתבוא גם חתימתן כלפי כתב הגט, כשר. ובכולן כתב הרמב"ם שאם יש כאן עדי מסירה שהוא כשר.
שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, שכתבו בשני דפין זה אצל זה, והעדים חתומים תחת חצי השני, כשר. והוא שיהיה ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום אלא שהסופר כיון לכך מתחילה, אבל אם אינו ניכר - פסול, דשמא שני גיטין היו כתובים זה אצל זה, השמאלי נכתב בגובה של המגילה יותר מהימיני והיה שום תנאי בימיני למטה וחתם התחתון מהימיני והעליון מהשמאלי וכיון אותם ביחד.
וכתב הרמב"ם - שאפילו אם מסרו בפני עדי מסירה שיהא ספק מגורשת. ואיני יודע למה, כיון שיש כאן עדי מסירה הם זכורים אם היה בו תנאי. ואפשר שרוצה לומר שאנו חוששין שהסופר מעצמו עשה כן מפני שנזדמן לו הענין בכך.
כתב שני גיטין בשני דפין במגילה אחת זה אצל זה והעדים יוצאין מתחת זה לזה, את שהעדים נקראים עמו כשר, כגון אם שמם תחת הימיני ושם אביהם תחת השמאלי או הימיני כשר, ואם שמם תחת השמאלי ושם אביהם תחת הימיני, כגון שחתמו בשני שיטין כזה[1], אז השמאלי כשר.
חמשה שכתבו חמש גיטין לחמשה נשותיהן - אם כתבו בכלל, שכתבו "בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית", פירוש אחר שכתב "הראשון גירש ופלוני לפלונית" מסיים כל ענין הגט, "וכן אמר כל חד לאשתו" אחר שכתב "גירש פלוני לפלונית פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי" וכל טופס הגט, ושני עדים חתומים למטה, כולן כשרים, ותנתן המגילה ליד כל אחת ואחת. ודוקא שכתב "ופלוני" בוי"ו שהוא מחברו, אבל אם כתב "פלוני" בלא וי"ו, אין כשר אלא האחרון. וכתב הרמב"ם: ותנתן לכל אחת בעדי מסירה, ואם אין שם עדי מסירה כלל - כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת. ולמאי דבעינן למכתב שכל גט שבא לפנינו חתום אין צריך לבקש אחר עדי מסירה, ואם לא נמסר בפני עדים פסול אפילו עדים חתומים בו, הכא נמי אין צריך שיהו עדי מסירה לפנינו, אלא כולן מתגרשות בו ואחת תתפוש אותו בשביל כולן, או תתן אותו לכל אחת כשתצטרך לה. ואם אין שם עדי מסירה כלל, אין שום אחת מתגרשת בו אפילו אותה שיוצאה מתחת ידה.
אבל אם כתב "בכך וכך גירש פלוני לפלונית" והשלים הגט, והתחיל אחר תחתיו באותה המגילה וכתב "ביום זה" או "בכך וכך גירש פלוני לפלונית" והשלים הגט, וכן בכולן, והעדים חתומים מלמטה, אין מתגרשת בו אלא אותה שגיטה למטה שהעדים חתומים על גיטה, גם בזה כתב הרמב"ם: אם נתנה מגילה זו לכל אחת בעדי מסירה כולן מתגרשות, ואם אין שם עדי מסירה אין מתגרשות בו אלא אותה שגיטה באחרונה.
כתב "אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית" והשלים הגט - אין שום אחת מהן מתגרשת, שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ואם חזר ופירש אחר כך בגט 'פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית' - כולן כשרים ותנתן לכל אחת ואחת. וכתב הרמ"ה - דהוא הדין נמי אם כתב 'פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית' הוי שתי נשים בגט אחד, אלא אם כן סיים על כל אחד ואחד כל ענינו של גט, כדפרישית לעיל.
כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו, כגון "יוסף בן יעקב עד". כתב "יוסף עד" או "בן יעקב עד" או "יוסף בן יעקב" ולא כתב עד - כשר. אבל כתב "יוסף" לבד ולא כתב עד - פסול. ומיהו אם היו שני גיטין בשני דפין זה בצד זה וחתם באחד "יוסף" לבד וחתם בשני "בן יעקב עד" - שניהם כשרים, שעד שכתב בשני הוא חוזר גם כן על הראשון והוה ליה כאילו כתב יוסף עד.
ולא יחתמו אלא זה בפני זה. ואם חתמו זה שלא בפני זה - פסול. ומיהו כתב רבינו תם: חתמו שנים זה בפני זה ורוצה להחתים בו שלישי שלא בפניהם, שפיר דמי.
נכתב הגט בכתב עברי ועדיו חתמו בכתב יונית או איפכא, או שעד אחד חתם עברית והשני יונית - כשר. וכתב הרמב"ם ז"ל: והוא שיהו העדים מכירין לשון הכתב והכתיבה. אבל אם היה קצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר - פסול.
עדים שאין יודעים לקרות, אחד קורא בפניהם והם חותמים. וכתב הרמב"ם: והוא שיכירו לשון הגט. ונראה דאפילו אין מכירין לשונו, אם הקורא לפניהם מתרגמו לפניהם שפיר דמי. ודוקא בגיטי נשים הקילו בכי האי גוונא משום עיגונא. אבל בשאר שטרות לא יסמכו על אחד שיקרא לפניהם עד שיהו שנים או ראש בית דין וסופר שלו, כההיא דרב נחמן שהיה דיין מומחה וסופר בית דין קורא לפניו וחותם.
ואם אין העדים יודעים לחתום, רושמין להם צורת האותיות על הגט באבר או בדבר אחר שאין רישומו ניכר שפסול לכתוב בו, והם ממלאים אותו בדיו. אבל אין רושמין להם בדבר שכשר לכתוב, שאם כן כתב העליון אינו כלום. ולא הקילו לעשות כן אלא בגיטי נשים. אבל בשאר שטרות, דיין המחתים אותם בכי האי גוונא - מנגדינן ליה, והשטר כשר. והרמ"ה כתב - דאפילו בגט לא שרינן לכתחילה אלא לקרוע להם נייר חלק, אבל לצייר להם אפילו ברוק לא, וכל שכן באבר או במי מילין אפילו על גבי מי מילין דלא, דכיון שרישומו ניכר לפי שעה גזרינן אטו סיקרא וכיוצא בו. ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד שציירו להם ברוק או באבר או במי מילין, כשר ותתגרש בו לכתחילה. אבל ציירו להם במיא דאברא או בעפצא על גבי מגילתא דלא עפיצא, וכל כיוצא בזה שהתחתון כתב, וחתמו עליו, אף על פי שהעליון ניכר יותר אינו גט, ואם נתגרשה בו פסולה לכהונה.
ופירוש 'מקרעין הנייר' - פירש הרמ"ה: לא שישרטו להם צורת האותיות של שמותיהן על הנייר של הגט והם ימלאו השרטים דיו, אלא חותכים צורת האותיות של שמותיהן בנייר חלק בפני עצמו ונותנין אותן על גב הגט במקום שיש להם לחתום והם ממלאים הקרעים דיו והוא עובר דרך הקרעים ונרשם בגט. וכן פירש רבינו חננאל.
גט שחתמו בו כותיים או שאר פסולים, או אפילו אחד כשר ואחד פסול - הרי זה פסול אפילו יש כאן עידי מסירה שהרי הוא מזוייף מתוכו. חתם בו הסופר שכתבו ועד אחד עמו - פסול, לדעת התוספות. לפיכך אם אמר לשנים "כתבו גט ותנו לאשתי", לא אמר כלום, כי הסופר היה צריך לחתום עם השני וזה אי אפשר. ואם חתמו בו שנים והסופר, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל - לכתחילה אין לעשותו אבל בדיעבד כשר. אבל הרמב"ם מכשיר חתם הסופר ועד. וכן פסק הרמ"ה.
נעשה בערכאות של עכו"ם ועידי עכו"ם חתומים עליו - פסול, אפילו כתבו ישראל ונמסר בעדי מסירה ישראל ושמות עדי העכו"ם החתומים בו מובהקים וניכר לכל שהם עכו"ם וליכא למיחש דילמא אתי למסמך עלייהו, אפילו הכי פסול. והראב"ד מכשירו אפילו לכתחילה. ורבינו חננאל פוסלו לכתחילה ומכשירו בדיעבד. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה. אבל אשה שמביאה גט לפנינו שנתגרשה בו לינשא בו ושמות עדיו כשמות עכו"ם - אם הם שמות שאין דרך ישראל לקרות בהן כלל - תינשא בו שודאי ישראל הן שלא היו טועים מחתימי הגט להחתים שמות כאלו אם לא שידעו שישראלים הם. ואם הם שמות שדומין קצת לשמות ישראל - חיישינן שמא טעו מחתימי הגט והם סבורין שהם ישראל ושמא עכו"ם היו ולא תינשא בו.
גט שאין עליו עדים, אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל, או שאין עליו אלא עד אחד אפילו ניכר כתיבת הגט שהיא כתיבת יד סופר בית דין, או אפילו שהיא כתיבת יד הבעל - פסול. ומיהו אם ניסת בו לא תצא אפילו אין לה בנים.