טור מנוקד אבן העזר קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קטז (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


הנושא אשה בעבירה, כגון חייבי לאוין דתפסי בהו קידושין, כמו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, או פצוע דכא שנשא ישראלית - אם הכיר בה, יש לה עיקר כתובה ותוספת כל תנאיה. ומיהו מזונות אין לה אלא אחר מיתת הבעל, כגון שלא הספיק להוציאה עד שמת, אבל בחייו אין לה, לא מיבעיא בעודו לפנינו דהא בעמוד והוצא קאי ואי יהיב לה מזונות שמא תתעכב אצלו, אלא אפילו הלך למדינת הים ולותה ואכלה אינו חייב כלום. והרמב"ם כתב - שאם לותה ואכלה חייב לשלם. ואני תמיה על דבריו - דבהדיא מסיק בגמרא שהוא פטור בלותה ואכלה.

לא הכיר בה - אין לה מנה ומאתים, אבל תוספת יש לה, ואין לה שום תנאי מתנאי הכתובה ואפילו מזונות אחרי מותו, ואינו חייב בפרקונה ואפילו הכי אינו משלם פירות שאכל משלה, ואפילו אם הם עדיין בעין כגון שלקוטים ומונחים אצלו אינו צריך ליתנם לה.

נכסים שהכניסה לו - אם הם בעין - בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל תטלם. ואם אינן בעין, כגון שנשתמש בהם ובלה אותם - של נכסי מלוג צריך לשלם, ושל נכסי צאן ברזל אינו צריך לשלם.

והרמב"ם כתב דחייבי עשה, כיון שאיסורן קל אפילו אם הכיר בה דינם כחייבי לאוין שלא הכיר בה.

ודין אילונית כדין אלו, שאם הכיר בה יש לה הכל, ואם לא הכיר בה אין לה עיקר כתובה ותנאיה אבל יש לה תוספת ובלאותיה הקיימין בין של מלוג בין של צאן ברזל, ואפילו שאינן קיימין של מלוג חייב לשלם, אלא שבזה חלוקה מהם שחייב במזונות בהכיר בה אפילו בחייו.

והנשאת לשני ולא היו לה בנים, וניסת עוד לשלישי ולא היו לה בנים - דינה כיוצא באלו.

והנושא באיסור דרבנן כגון שנייה - בין הכיר בה בין לא הכיר בה אין לה מנה ומאתים, ולא מזונות לא בחייו ולא אחרי מותו, ואינו חייב לפדותה ואוכל פירותיה, אבל תוספת יש לה, ונכסים של נכסי מלוג מה שהן בעין תטלם ושאינן בעין אין מוציאין מידו, ושל צאן ברזל אפילו שאינן בעין חייב לשלם לה.

והרמב"ם כתב - דאילונית וחייבי לאוין שהכיר בה וחייבי עשה בין הכיר בה בין לא הכיר בה ושנייה, דינן כשאר נשים, נכסי צאן ברזל חייב לשלם אפילו ליתנהו, ונכסי מילוג אי איתנהו שקלה ואי ליתנהו אינו חייב לשלם. ואילונית וחייבי לאוין שלא הכיר בה, נכסי צאן ברזל אי איתנהו שקלה ואי ליתנהו אינו חייב לשלם. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

קטנה היוצאת במיאון - אין לה מנה מאתים אבל יש לה תוספת, וחייב לזונה ולפדותה כל זמן שהיא תחתיו, ואוכל פירותיה. אבל אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה למזונותיה או לפדיונה ואחר כך מיאנה, אינו חייב לשלם אף על פי שאכל פירותיה, ואפילו הן בעין עדיין שלקטן ומונחים ברשותו אינו נותנן. וקטנה היוצאת בגט, דינה כגדולה היוצאת בגט.