טור מנוקד אבן העזר סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן סח (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


כל בתולה שכתובתה מאתים - יש לה טענת בתולים.
וכל שכתובתה מנה או שלא תקנו לה כתובה - אין לה טענת בתולים.
וכל המתייחד עם ארוסתו קודם נישואין אין לו טענת בתולין.
אבל בכל מקום שאין מתייחדין - יש טענת בתולים, אפילו אין מעמידין להם עדים למשמש שלא ינהגו מנהג רמאות.
במה דברים אמורים? - שאין מנהג המקום להעמיד עדים, אבל אם מנהג המקום להעמיד עדים ואירע הדבר שלא העמידו עדים, אז אינו יכול לטעון.

מה היא טענת בתולים? - שנושא אשה בחזקת בתולה ואומר לא מצאתיה בתולה.
ושני סימנים יש לה לבתולה -
האחד - שהדם שותת ממנה בסוף ביאה ראשונה בשעת תשמיש.
והשניה - שימצא דוחק בביאה ראשונה בשעת תשמיש, וכשאינו מוצא דוחק זהו שנקרא פתח פתוח.
וטענת דמים ישנה בין בקטנה בין בגדולה, שכל בתולה יש לה דמים בין קטנה בין נערה או גדולה, לפיכך אם בא ואמר לא מצאתי דם, אם תאמר עדיין בתולה אני בודקין אותה, שמושיבין אותה על פי חבית של יין, אם היא בתולה אין ריחה נודף ואם היא בעולה ריחה נודף.
והרמ"ה כתב - שאין לבדוק בבנות ישראל תחילה, אלא בתחילה בודקין בשתי שפחות בתולה ובעולה, אי סלקא מילתא על בורייה עבדינן מעשה בבנות ישראל, או חוזר ובועל בפני עדים.

ואם תאמר 'ודאי נבעלתי ומה שלא מצא דם מפני שכך דרך בנות משפחתי שאין להם דם נדה ולא דם בתולים' - בודקין בנות משפחתה, אם מוצאין כדבריה - היא בחזקתה.
ואם אין מוצאין כדבריה - רואין אם יש בה צד חולי או רעבון שאפשר לתלות בו שמחמתו יבש ליחלוחית שבה, מאכילין ומשקין אותה עד שתבריא ותיבעל פעם שנייה ונראה אם יוצא דם אם לאו. אין שם שום דבר ליתלות, הרי זה טענת בתולים אפילו לא מצא פתח פתוח כיון שלא מצא דם, שכל בתולה יש לה דם בין גדולה בין קטנה, לפיכך יש להן טענת דמים אפילו סומא או אילונית.
ויש שאין לה טענת פתח פתוח - כגון בוגרת שמתוך שהיא גדולה נתרפו איבריה, לפיכך אם בא ואמר 'פתח פתוח מצאתי', אם היא בוגרת אין טענתו טענה. ואם אינה בוגרת, שואלין אותו 'שמא הטית ומתוך כך נראה לך כפתוח?', או 'שמא לא בעלת בנחת אלא בכח ומתוך כך לא הרגשת בדוחק ונראה לך כפתוח?'. ואם אומר 'לא כי ודאי פתח פתוח מצאתי', הרי זה טענת בתולים לכל בתולה שלא בגרה, בין קטנה בין גדולה בין בריאה בין חולה שכל נערה פתחה סתום, אף על פי שמצא דם הואיל ולא מצא פתח סתום אין כאן בתולים.
ור"י פירש - כיון שמצא דם אינו יכול לטעון טענת פתח פתוח.

וחרשת ושוטה ומוכת עץ - אין להן טענת בתולים כלל.

וכשטוען טענת בתולים, אם הוא כהן שאשתו אסורה עליו אפילו באונס, או אם הוא ישראל וקבל בה אביה קידושין פחות משלוש שנים ויום אחד שודאי היה תחתיו, אסורה עליו, שאין כאן אלא חדא ספיקא שמא באונס היה או ברצון ובחדא ספיקא הולכין להחמיר כשל[1] תורה. ואפילו נתיחדה עמו תחילה אסורה לו, כיון שאומר שברי לו שלא בא עליה הרי שויתה לנפשיה חתיכה דאיסורא.

אבל בישראל וקבל בה אביה קידושין יתירה מבת שלוש שנים ומעלה, אינה אסורה עליו דהוי ליה ספק ספיקא, שמא לא היתה תחתיו ושמא אנוסה היתה.

וכתב הרב רבינו יונה - הא דנאמן לאוסרה עליו דווקא במכחישתו ואומרת שהיתה בתולה או שותקת, אבל אם אומרת 'אמת הדבר שלא מצאתני בתולה אבל נאנסתי תחתיך', אם ישראל הוא - מותרת לו מפני שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון, וברי ושמא ברי עדיף. ולענין להפסידה כתובתה אין חילוק בין אשת כהן לאשת ישראל, וכן אם קבל בה אביה קידושין קטנה או גדולה, אלא בכל ענין האמינוהו חכמים דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה.
ודווקא שהיא מכחישתו ואומרת שמצאה בתולה או שותקת, אבל אי אומרת 'תחתיו נאנסתי', והוא אומר 'קודם לכן נאנסה' או 'אחר כן נבעלה במזיד' - נאמנת ולא הפסידה כתובתה.

וכן אם היא אומרת 'מוכת עץ אני ויש לי מנה', והוא אומר 'בעולת איש את ואין לך כלום' - נאמנת.
וכתב הרמב"ם: והוא מחרים סתם על מי שטוען שקר לחייבו ממון.

כתבו הגאונים שאין נאמן להפסידה אלא מנה ומאתים, אבל תוספת שכתב לה מדעתו אינו נאמן להפסידה.

וכן כתב הרמב"ם - שאינו נאמן להפסידה התוספת אלא אם כן נודע לו בראיה ברורה שהיתה בעולה קודם שתתארס והטעתו, לפיכך יש לו להשביעה בנקיטת חפץ כדרך כל הנשבעים ונוטלין ואחר כך תגבה התוספת, אבל היא אין להשביעו[2] שלא מצאה בתולה ואחר כך תפסיד, והעיקר שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, אלא היא תחרים סתם על מי שטוען עליה שקר. ואם רוצה לקיימה אחר שהפסידה כתובתה, חוזר וכותב לה מנה לפי שאסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה, עד כאן.

אין טענת בתולים אלא כשטוען מיד אחר שנסתרה עמו, אבל אם אינו מערער מיד, בין אם טוען 'בעלתי מיד ולא מצאתיה בתולה', או אם טוען 'לא בעלתי עד עתה ולא מצאתיה בתולה' - אינו נאמן.
במה דברים אמורים? - שבית דין מצוי לו כל שעה, אבל אינו מצוי וטוען בבית דין הראשון שמצא שבעל מיד ולא מצא בתולים נאמן.

ואין טענת פתח פתוח אלא בנשוי שהוא בקי, אבל בבחור, לא מיבעיא שאינו נאמן, אלא שמלקין אותו אם טוען טענת פתח פתוח מצאתי.